פרויקט הולילנד / צילום: אלבטרוס
הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז ירושלים, החליטה להחזיר את זכויות הבנייה במתחם הולילנד בעיר, שהופחתו על-ידה באוגוסט 2014. בכך חברת הולילנד פארק - הכוללת את פולאר (60%) קרדן נדל"ן (20%) ובנק לאומי (10%) - שהייתה הנפגעת העיקרית מהפחתת זכויות הבנייה, היא שצפויה ליהנות מההחלטה.
כזכור, בשנת 2010 התפוצצה פרשת הולילנד, שכללה חשדות לתשלומי שוחד, ועל רקע החקירה הפלילית, החליטה הוועדה המחוזית בחודש אפריל 2011 לבחון מחדש את התוכנית, שרק חלקה מומש עד אותה נקודת זמן.
הולילנד פארק, יש לציין, רכשה את הזכויות במתחם בסוף 1999, חמישה חודשים בלבד לאחר אישור התוכנית במועצה הארצית, והיא הסתמכה על הזכויות שאושרו כשביצעה את העסקה. עד להתפוצצות הפרשה הקימה החברה בין השנים 2000-2010 שמונה בניינים (7 בניינים ומגדל), ונותרו בבעלותה בחלק המערבי של המתחם מגרשים ל-4 בניינים נוספים הכוללים יחד 254 דירות.
בחודש מרץ האחרון פירסם "גלובס" בכתבה נרחבת כי למרות שבית המשפט העליון זיכה את חברת הולילנד פארק ונושאי המשרה בה מכל אשמה בפרשת הולילנד, הוועדה המחוזית הודיעה כי בכוונתה לבטל את 254 הדירות שנותרו לבנייה על הקרקע שבבעלות החברה למרות שרכשה את הקרקע בתום-לב לאחר אישור התוכנית, ובנתה עד כה רק חלק מהדירות הניתנות לבנייה לפי הזכויות שרכשה. הועדה המחוזית נימקה את החלטתה לגרוע מזכויות הבנייה בכך שמבחינה תכנונית המתחם מתוכנן כשכונה סגורה ומנותקת מסביבתה, צפופה וסובלת ממחסור בשטחי ציבור. התוכנית שבחרה הוועדה המחוזית להפקיד כללה ביטול 254 דירות, לטובת שטחי ציבור.
החברה הגישה התנגדות ליוזמת הביטול של הוועדה המחוזית, שאישרה בעצמה את התוכנית עוד בשנות ה-90 ושיבחה את התכנון, ואיש מחבריה לא נחשד בקבלת שוחד. הולילנד פארק הוסיפה כי אם היא התוכנית החדשה תאושר, היא צפויה לתבוע פיצויים המוערכים בכ-500 מיליון שקל נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים.
לאחר ששמעה את ההתנגדויות, החליטה הוועדה המחוזית לא להפחית במספר יחידות הדיור המאושרות לבנייה במתחם. היא נימקה את החלטתה בכך שעליה לאזן בין הצורך לתת משקל למשמעות הציבורית הנלווית לפרשת הולילנד לבין המשמעות הכלכלית שיש לביטול זכויות הבנייה המאושרות. היא אף ציינה בהקשר זה כי היא דוחה את הטענה שהתוכנית החדשה מטרתה להעניש את בעלי הזכויות במתחם, ועמדה על כך ששיקוליה הם תכנוניים ולא אחרים. הוועדה המחוזית הסבירה כי מצאה שניתן לתת מענה לצרכים הציבוריים מבלי לבטל את זכויות הבנייה המאושרות הקיימות שטרם מומשו.