המינויים הפוליטיים חוזרים?
בימים האחרונים התבשרנו על יוזמת חקיקה חדשה שמבקש לקדם שר הביטחון אביגדור ליברמן. מסתבר כי ליברמן פנה לשר האוצר משה כחלון וביקש ממנו לשנות את חוק החברות, כך שפיטורים ומינויים של דירקטורים בחברות ביטחוניות ממשלתיות יהיו בסמכות שרי האוצר והביטחון בלבד - בשונה מהמצב כיום, שבו גם רשות החברות הממשלתיות מוסמכת לפטר דירקטורים.
הבעיה היא שאם תתקבל הצעתו של השר ליברמן, שנועדה למעשה לקדם מינויים אישיים של מקורביו לדירקטורים בחברות הביטחוניות במשק, תוך זמן קצר נחזור לעידן של קומבינות ומינויי מקורבים, וסוגיות חשובות למשק תקין, כמו השקיפות והצלחתן של החברות, יהפכו שוב למטרות משניות.
הצעתו של ליברמן מקוממת במיוחד, מכיוון שהיה נדמה כי המאמצים שנעשו בתקופה האחרונה לחזק את ידיה של רשות החברות בשמירה על עצמאותם ומקצועיותם של מועצות המנהלים והדירקטורים בחברות הממשלתיות נושאים פרי. זאת, מתוך הבנה כי מינוי דירקטורים מקצועיים ובלתי תלויים, ללא זיקה למי שמינה אותם, הוא לב-ליבו של ממשל תאגידי ראוי.
אם עד לפני 12 שנה הייתה הסמכות הבלעדית למנות או להחליף דירקטורים בחברות הממשלתיות נתונה בידי השרים, מאז ועד היום נתונה סמכות זו בידי אנשי רשות החברות הממשלתיות, אשר אמורה לשרת את אינטרס הציבור ולדאוג לניהול מקצועי ועצמאי של החברות הגדולות ביותר במשק הישראלי, הן מבחינת גודלן ומחזורן והן מבחינת כמות האזרחים המועסקים בהן.
ברור לכל כי האינטרס של כלל אזרחי המדינה הוא ניהול מהשורה הראשונה, על-ידי בעלי מקצוע שאינם נגועים בשיקולים זרים ושאינם "חייבים" לאיש פוליטי כזה או אחר, קל וחומר כשמדובר בתעשיות הביטחוניות, שנחשבות ליהלום שבכתר ולפנים של המשק הישראלי אל מול העולם כולו. כעת בא השר ליברמן ופונה לשר האוצר בבקשה המנוגדת לחלוטין לעקרונות הללו.
די להיזכר בפרשיות שנחשפו במע"צ, בנתיבי תחבורה עירוניים האחראים על פרויקט הרכבת הקלה ובחברות ממשלתיות נוספות, על כשלים בשמירה על הקופה והטיות רכש, כדי לחדד את חובת ההקפדה הנוקשה הנדרשת בבחירת "שומרי-הסף". זאת, במקום "להחזיר עטרה ליושנה" ולחזק את הדרג הפוליטי במינויים, כך שתיפתח שוב הפירצה לגורמים אינטרסנטיים להשפיע על תוצאות החברות.
אם חלילה ישונה החוק, ההנחיות החשובות והמקיפות שיצאו לאחרונה מרשות החברות הממשלתיות למע"צ, לחברת רכבת ישראל, לחברת חוצה ישראל ולחברת נתיבי איילון, שנועדו לסגור פירצות ולחזק את הממשל התאגידי כגון: מינוי ועדות מכרזים שונות ועצמאיות, מינוי ועדות למניעת ניגוד עניינים, נהלים למיון ספקים וגם ההנחיות למיפוי תפקידים רגישים - למניעת מעילות והונאות ושמירה על טוהר המידות - לא יועילו.
על אף שמדובר בהליך תיקון חשוב ומבורך, הוא לא יביא לתוצאות המיוחלות, אם בחירת ומינוי "פורום שומרי-הסף", כלומר, חברי הדירקטוריון ובפרט היו"ר שלו, האמורים לפקח על עבודתן של החברות הללו, ישובו לידיהם "העמוסות באינטרסים" של השרים - כפי שמבקש ליברמן לעשות.
דירקטורים בחברות חייבים להיות אנשים מקצועיים, מנוסים, שאינם נגועים בניגוד עניינים, כאשר לנגד עיניהם עומדת רק טובת החברה שאותה הם מנהלים. יו"ר או חבר דירקטוריון ישר ככל שיהיה, יתקשה לקבל החלטה אובייקטיבית ונטולת פניות כאשר מינויו נעשה כתמורה לנאמנותו לשר כלשהו או למי ממקורביו.
אי לכך, ממשל תאגידי ראוי ופעילות עצמאית של מועצת מנהלים בחברה לעולם לא יוכלו להתקיים ולתפקד בסביבה ניטרלית, כל עוד תהיה נגיעה פוליטית בבחירתו.
ותזכורת קטנה לשר ליברמן, אם במקרה נשכח ממנו דבר חשוב ביותר: החברות הממשלתיות לא נועדו ליצירת משרות למקורבים של שרים או לשרת את כיסם של נושאי המשרה בהן. מטרתן היא הגדלת הקופה הציבורית, הגדלת התל"ג המשקי ומקורות המימון לתקציב המדינה, שיפור רווחת אזרחיה וכיו"ב.
■ הכותב הוא דירקטור בלשכת רואי החשבון ובחברות ציבוריות ובעל משרד ייעוץ פיננסי.
