עבודות להקמת הרכבת הקלה בתל אביב / צילום: תמר מצפי
התנגדות מקומית למהלכי פיתוח היא תמיד פתח לצרות צרורות. בטבע אין ואקום, וכך גם בסביבה עירונית. אל החלל שיוצרים המידע החלקי והידיעות הסותרות בכל מה שנוגע לתכנון והתקדמות העבודות על הרכבת הקלה, נכנסים ציידי הזדמנויות שמוכרים חלומות לציבור מבולבל וחושש.
מי הם ציידי ההזדמנויות? עורכי דין ושליחיהם שמלבים חששות ואורגים חלומות בקרב סוחרים בתוואי הרכבת הקלה המציעים לתבוע כספים שספק אם יגיעו אי פעם.
בעלי העסקים מתפתים להשקיע זמן ואף ממון במהלך שסיכויי הצלחתו קלושים. יש סיכוי שהתובעים ירוויחו, אבל סביר יותר שיפסידו. אלא שהסוחרים התמימים אינם המפסידים הגדולים.
המפסידים הגדולים הם כל היתר:
נת"ע שמקבלת סוחרים זועמים שעלולים לחבל במזיד בעבודה, העיריות שמבזבזות תשומת לב ומשאבים על תביעות שהטיפול בהן מבזבז כספי ציבור, וכל הציבור שסובל מסכסוכים בין החברה הבונה את הרכבת, תושבים, פקידים ונבחרי ציבור, שמעכבים עוד התקדמות בפרויקט ועלולים לדחות את סיומו בעוד שנה או שנתיים.
הרבה יותר זול והוגן להעמיד במקום באתרי הבנייה, ובאלה שעומדים להיבנות, במקום בולט לעין, אדםנוכח בשטח וזמין כל יום לאורך כל שעות העבודה.
נוכחות של דוכן הסברה קבוע, אף שנה לפני תחילת עבודות, מטעם נת"ע ומטעם העירייה, טובה גם למראית העין, כי היא מעבירה מסר של אכפתיות לסביבה ולקהילה. לפעמים כל מה שצריך תושב או בעל עסק מבוהל הם אוזן קשבת ומידע ברור שישכנע כי המהלך לטובתו, אפילו אם הדרך אליו קשה, ותהיה כרוכה בוויתורים מצידו.
במרכז התצוגות המפואר של נת"ע, ליד תחנת אלנבי הנבנית, הושקעו מיליונים והוא עומד בשיממונו כבר שנה. הכסף שהושקע בהקמתו כבר הלך. אבל הכסף שממשיך לזרום לצורך תחזוקתו, יעבוד טוב יותר למען המטרה של כולנו, אם יממן נציגי קהילה פעילים ונוכחים שיהיו בשטח במקומו.