נגיד הבנק היפני / צילום בלומברג
המסר מהכנס בג'קסון הול היה ברור: אי אפשר להחזיר את השעון אחורנית לבנקאות המרכזית בעולם שלפני המשבר, וצריך לחפש דרכים לשיפור ארסנל הנשק המוניטרי.
מאבק במיתון הבא, אמרה ג'נט ילן, יהיה כרוך כנראה בכלים החדשים שהפד השתמש בהם במשבר האחרון - לא רק הורדות ריבית אלא גם קניית נכסים פיננסיים ופרסום הנחיות לשווקים. היא גם העלתה את האפשרות של שינויים נוספים שיבצע דור חדש של קובעי מדיניות, כולל שינויים ביעד האינפלציה של הבנק המרכזי, וקניית סוגים חלופיים של נכסים לצורך הקלה כמותית.
נגיד הבנק המרכזי היפני, הרוהיקה קורודה, אמר שהוא רואה "מרחב גדול" להקלה נוספת של המדיניות המוניטרית, כאשר הוא הגן על ניסיונו של הבנק שלו להמריץ את הצמיחה ואת האינפלציה באמצעות מדיניות כמו ריביות שליליות. ה-BOJ לכד את השווקים בהפתעה בינואר כאשר הוא קבע ריבית של מינוס 0.1% על כמה סוגי פיקדונות של הבנקים המסחריים אצלו, אבל הצמיחה והאינפלציה ביפן אכזבו מאז.
קורודה אמר שמאמצי ההקלה של הבנק המרכזי היפני, כולל ריביות שליליות, מהווים "כלי מדיניות חזק במידה קיצונית", והוסיף שה-BOJ ינקוט ללא היסוס פעולה נוספת אם היא תהיה נחוצה כדי להשיג את יעד יציבות המחירים שלו.
לקרוע לגזרים מוסכמות מסורתיות
בנואה קורה, חבר מועצת המנהלים של ה-ECB, אמר בכנס שהאמצעים הבלתי שגרתיים שננקטים על ידי בנקים מרכזיים גדולים עלולים ליצור אפקטים נלווים לא רצויים. למרות זאת, אם הממשלות לא יהיו מוכנות לתרום את חלקן לעידוד הכלכלות, הבנק המרכזי האירופי "יצטרך אולי לצלול עמוק יותר למסגרת התפעולית ולאסטרטגיה שלנו כדי לעשות זאת", לדבריו.
המחקרים שהוצגו בכנס תמכו בהערכה שהבנקאות המרכזית תישאר בעולם החדש והאמיץ שהיא נכנסה אליו, אחרי שהמשבר הפיננסי כפה על קובעי המדיניות לקרוע לגזרים מוסכמות מסורתיות.
בשבת, לדוגמה, הציג ג'רמי סטיין, לשעבר נגיד בפד וכעת בהרווארד, טיעון שלפיו הבנק המרכזי האמריקאי צריך לשמור על מאזן גדול, במקום להניח לאחזקות שלו להתכווץ חזרה לרמתן לפני המשבר. הוא טען במצגת שלו שזה יבטיח שיהיה פדיון בטוח של אג"ח ממשלתיות לטווח קצר. צעד כזה ישלים את מאמצי הפד לשפר את היציבות הפיננסית, ויפחית את הנטייה של חברות פיננסיות לממן נכסים מסוכנים באמצעות כמויות גדולות של חוב קצר-מועד.
המחקר הזה מגיע על רקע ויכוח מתוח בתוך הפד בשאלה עד כמה הוא צריך להניח למאזן שלו, 4.5 טריליון דולר, שהוא צבר במהלך ההקלה הכמותית שלו, להתכווץ כאשר הוא חוזר למדיניות מוניטרית רגילה יותר לכאורה.
טשטוש ההפרדה בין מדיניות מוניטרית לפיסקלית
האפשרות שבנקים מרכזיים יחזיקו כמויות גדולות של חוב במאזניהם לפרק זמן ארוך מעלה את הסיכון לטשטוש הקו המפריד בין מדיניות מוניטרית לפיסקלית, וכאן צצות שאלות חדשות על עצמאות הבנקים המרכזיים.
שלשום אמר בכנס מרווין גודפרנד, פרופסור באוניברסיטת קרנגי מלון, שקובעי המדיניות צריכים לחשוב על דרכים לדחוף את הריביות לטריטוריה שלילית עוד יותר כדי להמריץ את הכלכלות.
גודפרנד, לשעבר כלכלן בשלוחת הפד בריצ'מונד, כתב כבר ב-1999 שריביות שליליות הן אופציה אפשרית, שנים לפני שהבנקים המרכזיים החלו לבצע בהן ניסויים. בימינו הבנק של יפן, הבנק המרכזי האירופי ועוד כמה מוסדות אירופיים יישמו ריביות שליליות כדי להעלות את התמ"ג ולמנוע דפלציה.
אבל האמצעים השונים שגודפרנד הציע למעבר לריביות שליליות יותר ייצרו אתגרים אדירים. ביניהם יהיו ביטול מוחלט של מזומנים כדי למנוע מבעלי פיקדונות קמעוניים למשוך כספים מחשבונותיהם ולצבור אותם מתחת למזרנים, או יצירת מטבע אלקטרוני שבו הרשויות יוכלו לקבוע ריבית חיובית או שלילית.
הפד רואה כנראה בהסתייגות את הרעיון של ריביות שליליות - ילן לא הזכירה בנאומה אפילו פעם אחת ריביות שליליות בסקירת אופציות המדיניות שלה. התקופה הממושכת של ריביות אולטרה-נמוכות כבר הציתה חששות עמוקים במגזר הפיננסי, בין היתר בקרב קרנות פנסיה וחברות ביטוח, ועוררה חששות שרווחי הבנקים המסחריים ייפגעו.