בנימין (פואד) בן-אליעזר נפטר כשעננה פלילית מרחפת מעל ראשו. בחודשים האחרונים הוא הלך וקמל, הלך והפך לצל של עצמו. צל חיוור של האיש שליווה את הציבוריות הישראלית בעשורים האחרונים. ברגעיו האחרונים הוא לא זכה לשלווה. הקמילה האיטית שלו, גסיסתו, לוותה בטונים הצורמים של המשפט הפלילי שהתנהל נגדו.
כמעט עד הרגע האחרון התנגדה הפרקליטות לבקשותיו החוזרות ונשנות של פואד לעכב את ההליכים המשפטיים נגדו עקב מצבו הבריאות המתדרדר. התובעת שהובילה את התיק, עו"ד שרון כהנא, טענה עד לאחרונה ממש כי אין שום מניעה שפואד יתייצב למשפטו. אכן, הוא איש מבוגר ולא בריא, אך הוא יכול להתייצב למשפט, אמרה, גם נוכח חוות-דעת רבות שהוכיחו כי פואד תלוי בן חיים למוות, וימיו ספורים.
רק לפני כחודש וחצי, לאחר בקשות חוזרות ונשנות וחוות-דעת של מומחה מטעם בית המשפט שקבעה כי פואד אינו יכול להתייצב לדיונים, החליט בית המשפט כי מפאת מצבו הבריאותי ההליכים נגדו יעוכבו.
היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, שדחה באפריל השנה את בקשתו הראשונה של פואד לעכב את ההליכים נגדו, נאלץ לשקול שוב את בקשת עיכוב ההליכים של פואד, אך החלטה חדשה לא התקבלה.
ההתנהלות הזאת של היועץ המשפטי והפרקליטות, ההתנגדות העיקשת לעכב את ההליכים נגד פואד, מעלה את השאלה מדוע הפרקליטות הקשיחה את ליבה? האם היועמ"ש ובפרקליטות איבדו את החמלה?
סנגוריו של פואד - עורכי הדין ד"ר יעקב וינרוט ועו"ד עמית חדד - בטוחים שהתשובה לכך חיובית, ומבקשים כי הפרקליטות תלמד להבא לראות את האדם שמולה ולא רק את שורת העבירות שהיא מייחסת לו בכתב האישום.
רגע לאחר הפטירה, באי-כוחו של פואד טענו כי "נתקלנו במקרים רבים קלים בהרבה מהמקרה של פואד שבהם עוכבו ההליכים בעקבות מצבו הבריאותי של נאשם, ובמקרה הזה נתקלנו בהתנגדות נחרצת עד הרגע האחרון", כך אומר עו"ד עמית חדד.
"הייתה פה החמרת-סלב. נקודה. אנשים שסובלים מסרטן עם תוחלת חיים של 5 או 6 שנים קיבלו עיכוב הליכים. אנשים עם מחלות עם תוחלת חיים של 3 ו-4 שנים קיבלו עיכוב. פה היה מדובר באדם ש-3 רופאים מהבכירים במדינת ישראל אמרו שתוחלת החיים שלו היא אפס. אדם שכשהוא נאבק על חייו יום-יום".
גם עו"ד ששי גז, המייצג את רוי מוצפי, אחד הנאשמים הנוספים בכתב האישום שהוגש נגד פואד, מצטרף לביקורת. "הפרקליטות צריכה לעשות חשבון-נפש רציני מאוד היום. היו הרבה אנשים שהיו פחות חולים מפואד, שהתלו את ההליכים נגדם. יש מקרים שהחמלה צריכה להתגבר על שיקולי ההעמדה לדין".
המלחמה שניהלה הפרקליטות נגד בקשתו של פואד הדהימה את גז. "הוא הביא חוות-דעת שהוא לא יכול להגיע לדיונים, והם נלחמו בזה, ולא ברור למה. כל מי שקשור לתיק במערכת התביעה צריך לעשות חשבון-נפש רציני האם הוא לא מרגיש אשם לכך שהוא תרם על ההכבדה על אדם גוסס.
"אני בעד לאכוף את הדין, אבל לא בכל מקרה ייקוב הדין את ההר. מה היה ההיגיון להתעקש על העמדת אדם גוסס לדין? כולנו בתיק ממש ריחמנו עליו, מלבד התובעת. אפילו כשבית המשפט מינה רופא אובייקטיבי מטעמו, והרופא הזה קבע שהוא לא יכול להתייצב לדיון - בפרקליטות המשיכו להתנגד. זה לא מוסיף להם כבוד. נראה שהם איבדו את החמלה".
- הם לא האמינו לו?
עו"ד גז: "פרקליט שמקבל כוחות להעמיד לדין חייב לשאול את עצמו האם זה המקרה הנכון להמשיך את ההליכים כשהאדם בסכנת חיים. פואד לא יכול היה להגיע לבית המשפט, אז הם ביקשו שתוצב לו מצלמה בבית החולים. לאן הגענו? אדם בסוף חייו, שהיה ברור לכל מי שנמצא בתיק שפואד לא יהיה בחיים בתום ההליכים. כל החשדנות וההתייחסות שכאילו כולם מרמים - זה דבר שצריך להיעלם. התובע חייב לזכור שיש מולו בן אדם".
לדברי עו"ד ז'ק חן, לשעבר סגן בכיר לפרקליט המדינה וכיום מהסנגורים המובילים בתחום הצווארון הלבן, "היה אינטרס ציבורי בעיני הפרקליטות להעמיד אותו לדין לאור חומרת העבירות ומעמדו הציבורי, אבל בכל זאת בשלב מסוים היה ברור לכולם שאין פה הצגה. האיש היה בן 80, הוגשו חוות-דעת רפואיות לבית המשפט, וגם בית המשפט התרשם שמצבו קשה מאוד, ושהוא לא יכול היה להתייצב למשפטו, ובנסיבות האלה אפשר היה לעשות חושבים מחדש על ההחלטה להעמיד אותו לדין, וצר לי שככה זה נגמר".
גורמים בפרקליטות לא מקבלים היום את הביקורת נגדם על ההחלטה שלא לעכב את ההליכים. "כבר בשלבים הראשונים הפרקליטות הייתה מוכנה לוותר לפואד על מאסר בפועל לאור מצבו הרפואי, ואפילו להמיר את האישום של השוחד באישום קל יותר של מירמה והפרת אמונים, אבל רצינו בתמורה שהוא ייקח אחריות על מעשיו וישלם את הכספים שהוא השיג בעבירה.
"יש כמה מיליונים של מסים שהוא חייב למדינה, ועוד 8 מיליון שקל פירות העבירה - ואת ההצעה הזאת פואד דחה. בשלב הבא הגיעה חוות-הדעת הרפואית הקשה, והוא ביקש שוב עיכוב הליכים, אבל התנהל מול עורכי דינו משא-ומתן, שבו אמרנו להם שיביע חרטה וייקח אחריות על מעשיו וישלם אפילו חלק קטן מהכסף - והם דחו את כל ההצעות. המשא-ומתן לא מוצה, ואז הוא נפטר".
