הפגנת המורים שהתקיימה השבוע מול הנהלת משרד החינוך בתל-אביב היא רק טעימה קטנה ממה שצפוי להתרחש בשנה הבאה. במחצית 2017 יתקיימו בחירות לראשות הסתדרות המורים, באוגוסט יגיע לקצו השקט התעשייתי שעליו התחייבו המורים בחינוך היסודי, ובדצמבר יסתיים השקט התעשייתי של המורים בחינוך העל-יסודי.
המשמעות של כל אחת מ-3 נקודות הזמן האלה ברורה: אסקלציה ביחסי העבודה, איום בשביתות ושביתות בפועל, וסוגיית השכר המביש של המורים תעמוד בחזית של כל אחד מהקמפיינים.
ולמקרה שלמישהו היה ספק, הקמפיין הראשון כבר יצא לדרך. מה שדווח בתקשורת כ"מחאה עממית" של מורים שכתבו כמה פוסטים בפייסבוק על הלנה חלקית בשכרם והוציאו את חבריהם להפגין ברחובות, הוא מהלך מאורגן מאל"ף עד תי"ו, למרות שלא עומדים מאחוריו ארגוני המורים והכסף הגדול שלהם.
כל מי שמבין מעט תקשורת יכול לזהות, למשל, שאת הסיסמה "בנט, אל תתנצל - תשלם" כתב קופירייטר. בדיקה קצרה מעלה כי המורה שמוביל את המחאה הזו ומכוון לא מעט חצים נגד ראשי ארגוני המורים, אייל נמר, הפך להיות מורה רק בשנה שעברה. קודם לכן הוא עבד כיועץ לראש עיריית קרית אונו, כסמנכ"ל בתאגיד המים מי-אונו, כמנהל שיווק שירותי תוכן ודיגיטל בחברת מובייל וכיועץ תקשורת במשרדו של רונן צור - אחד הקמפיינרים והספינולוגים החריפים והאפקטיביים, שייעץ בעבר גם לארגון המורים של רן ארז ולרופאים המתמחים שמרדו בהסתדרות הרפואית.
מאבק חשוב? ללא ספק. עממי וספונטני? לא ממש.
ייתנו יקבלו
השכר ההתחלתי של מורה אקדמאי בישראל עומד על 5,700-6,600 שקל ברוטו בחודש. זה עוד אחרי כל הרפורמות ("אופק חדש" ביסודי או "עוז לתמורה" בעל-יסודי) וכולל המחויבות של המורים לשעות לימוד פרטניות בקבוצות קטנות, שעות עבודה בבית ועוד. רק אחרי 15 שנות עבודה, אם המורה בכלל ישרוד, ירוויח אותו מורה כ-10,000 שקל ברוטו.
כששואלים את רן ארז מה זה שכר ראוי בעיניו, הוא נוקב במספר סביר למדי עבור מי שאמורים לחנך את דור העתיד של החברה הישראלית: משכורת התחלתית סביב השכר הממוצע במשק (כ-9,000 שקל ברוטו) ו-150% מהשכר הממוצע עבור מורה עם ותק של 15-20 שנה, שזה כ-15 אלף שקל בחודש.
תמורת שכר כזה ארז מוכן לקצר את החופשות של המורים, אבל לממשלת ישראל ולציבור הישראלי אסור להסתפק בכך: התמורה היחידה שיש לדרוש כנגד מהפכה בשכר המורים היא מהפכה במבנה שעות העבודה - מעבר ל-5 ימי לימוד שיאפשרו למעשה יום לימודים ארוך, בהתאם לחוק שעבר כבר לפני 20 שנה וברוח המלצות ועדת דוברת מהעשור הקודם.
השינוי הזה יאפשר בין היתר את ביטול הצהרונים, שעולים היום להורים כ-1,000 שקל בחודש על כל ילד עד כיתה ד'. המורים לא יצטרכו ללמד עד השעה 16:00, כי גם לילדים זה יותר מדי, אלא להשגיח מהשעה 14:00 על הפסקה פעילה, ביצוע שיעורי בית וחוגים שונים בשיתוף הרשות המקומית.
זה יהיה המבחן האמיתי של שני הצדדים: המורים יצטרכו להוכיח שהם מוכנים לעבוד יותר תמורת שכר הולם, והמדינה תצטרך להוכיח שהיא מוכנה לשלם את המחיר. ניחוש שלי: המורים יסכימו - המדינה תמצא את התירוץ להכשיל.
קיש טורקי
ההחלטה לסגור את רשות השידור ולפתוח במקביל תאגיד שידור חדש הייתה ועודנה צעד אלים ובריוני שנועד בין היתר לחתוך את רמות השכר של העובדים - חלום רטוב של לא מעט מעסיקים. אבל גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, באמצעות כמה חברי כנסת חנפנים, עבדים נרצעים של אדוניהם, הוא אלים ובריון בעצמו. הניסיון שלו לסגור כעת את התאגיד החדש יאפשר לפוליטיקאים להמשיך לשלוט ברשות השידור ולהנציח אותה כגוף נכה וצולע עם עיתונאים שאמורים לקום כל בוקר ולהודות לקישים ולביטנים שהצילו אותם מסגירה.
נתניהו, שמחזיק גם בתיק התקשורת משל היה סולטן טורקי ולא מי שעומד בראש מדינה דמוקרטית, ממשיך לנהל את הפארסה עם מינימום ביקורת, כי גם מי שאמורים לבקר אותו תלויים עכשיו בחסדיו. ככה לא נראה קוסם, אלא אדם שהכוח עלה לו לראש.
shai-n@globes.co.il