עו"ד יוסי שגב והשופטת מיכל אגמון גונן / צילומים: אלון רון ותמר מצפי
ביקורת חריפה כזו של עורך-דין בכיר נגד שופט מכהן שפסק בעניינו, לא נראתה שנים. עו"ד ד"ר יוסי שגב, הגיש אתמול (ה') לבית המשפט העליון ערעור על פסק-הדין שבו דחתה לפני כחודש וחצי שופטת ביהמ"ש המחוזי בת"א, ד"ר מיכל אגמון-גונן, את העתירה שהגיש נגד שומת המע"מ בסך 2.8 מיליון שקל שהוציאה לו רשות המסים בגין מתן שירותים משפטיים לבני משפחת המיליארדר המנוח, שאול אייזנברג. בערעורו, מעלה שגב שלל טענות נגד השופטת אגמון-גונן, ובין היתר הוא טוען כי היא לא דנה בטענות ובראיות שהיו לפניה, אלא בראיות של ההליך הפלילי המתנהל נגד שגב באותה פרשה.
השופטת אגמון-גונן קיבלה בפסק-דינה את עמדת רשות המסים כי השירותים המשפטיים שהעניק שגב בהקשר לסכסוך הירושה במשפחת אייזנברג לא ניתנו ללאה אייזנברג, אלמנתו של שאול שהייתה תושבת חוץ, כטענת שגב - אלא ניתנו לבתה, ליז הרדי המנוחה, שהייתה תושבת ישראל, כטענת רשות המסים, ולכן העסקה חייבת במע"מ.
"פסק-דין חריג"
שגב מבקש ביהמ"ש העליון לבטל את פסק דינה של אגמון-גונן ולקבוע כי מקבלת השירות אינה הרדי, אלא לאה אייזנברג, וכי שיעור המע"מ החל על השירות שנתן לה, הוא אפס בשל היותה תושבת חוץ.
האמוציות הגבוהות שבהן מתנהל הסכסוך בין שגב לרשות המסים נובעות מכך ששגב עומד לדין פלילי בבימ"ש השלום בת"א בגין אותה פרשה ממש. בהליך הפלילי שנסב על אותה מסכת עובדתית, טוענת רשות המסים כי שגב קיבל שכר-טרחה בסך כ-15.6 מיליון שקל עבור הייצוג המשפטי שהעניק להרדי. ואולם, לטענת רשות המסים/המדינה, כדי להתחמק מתשלום המע"מ בסך 2.8 מיליון שקל, הציג שגב בפני רשויות מע"מ מצג כוזב, כאילו נתן את השירות המשפטי ללאה אייזנברג, אמה של הרדי, שהינה תושבת חוץ, ולפיכך השירות אינו חייב במס.
בערעור שהגיש אתמול טוען עו"ד שגב כי "התנהלות חריגה של בית המשפט (אגמון-גונן - ח' מ') הובילה לפסק-דין חריג שבגינו הוגש ערעור זה". לטענת שגב, אגמון-גונן לא דנה בראיות שהיו בפניה אלא בראיות של ההליך הפלילי שמתנהל נגד שגב ושממתין להכרעת דין.
לדברי שגב, השופטת אגמון-גונן ציטטה בפסק-דינה חמש טענות שהוא העלה בתביעה שהתנהלה אצלה נגד רשות המסים, אך לא עסקה בהן. "במקום זאת עבר ביהמ"ש, מיד לאחר ציטוט הטענות, לעיסוק אינטנסיבי בטענות ובראיות שנשמעו בהליך הפלילי הממתין להכרעה, ועושה בהליך אזרחי את הקביעות שצריך בית המשפט השלום בת"א לעשות בהליך הפלילי. ממש כך!", טוען שגב.
לפי הערעור, "השימוש שעשה ביהמ"ש המחוזי בראיות שבהליך הפלילי כבסיס עובדתי לפסק דינו - נעשה בניגוד לדיני הראיות, בחריגה מסמכות ובניגוד לדין. בנוסף בית המשפט המחוזי, בשימוש בראיות מההליך הפלילי, חרג מהותית מהקבוע בהחלטות הביניים שנתן, ופגע בזכויות של שגב".
שגב מוסיף וטוען, כי במסגרת ניהול התביעה קבעה השופטת אגמון-גונן כי היא תוכל להתייחס ולדון רק באותן ראיות מההליך הפלילי אליו הפנו הצדדים בעדויות או בסיכומים שבפניו. אולם, לטענת שגב, אגמון-גונן לא עמדה בהחלטה שהיא עצמה נתנה. "ביהמ"ש לא פנה רק לאותם מקומות ספורים אליהם היפנו הצדדים בעדויות ובסיכומים שבפניו, אלא קרא את 971 העמודים של סיכומי המדינה בהליך הפלילי שלא בפניו, ופנה לכול החומר הרב והעצום שאליו הפנו סיכומי רשות המסים/המדינה והשתמש בעיקר בחומר זה בקביעת הבסיס העובדתי לפסק-דינו. בעשותו כן פעל ביהמ"ש, הן בחוסר סמכות ובניגוד לדין, והן בניגוד להחלטתו שהצדדים היו רשאים להסתמך עליה".
"העתקה בחסר"
כטענה חלופית, טוען עו"ד שגב כי לא רק שהשופטת אגמון-גונן שגתה בכך שהתבססה על הראיות שבהליך הפלילי, אלא היא העצימה את שגיאתה בכך שפנתה רק לחלק מהראיות עליהן התבססו סיכומי המדינה בהליך הפלילי, וזנחה ראיות נוגדות אחרות ולא דנה בהן.
יתרה מכך, עו"ד שגב מאשים את השופטת אגמון-גונן כי היא "לא ממש קראה את סיכומי הנאשמים (שגב ומשרדו - ח' מ'), שהוגשו רק ב-23 באוגוסט 2016 ושהיו בידיה במשך ימים ספורים. או לפחות, ביהמ"ש לא איזכר ולא התייחס אפילו לטענה אחת, להפניה אחת או לאסמכתא אחת מסיכומי הנאשמים (שלא היו בסיכומי המדינה המאשימה)".
כתב הערעור שהגיש עו"ד שגב משתרע על פני 65 עמודים והוא מעלה בו שלל טענות נגד שיפוטה של השופטת אגמון-גונן בעניינו. בין היתר טוען שגב כי אגמון-גונן שגתה בתיאור ההליכים שנוהלו לשגב במשרדי מע"מ. "תיאור זה הינו העתקה בתמצית של האמור בסיכומי המדינה בהליך הפלילי והיא העתקה בחסר", כותב שגב בערעורו לעליון.
"אשר על כן", מסכם שגב, "יש לפסוק כי לאה אייזנברג היא שקיבלה את השירות משגב, וכי שיעור המע"מ החל עליו הוא אפס. כן יתבקש העליון להשית את הוצאות הערעור ושכר-טרחת עוה"ד והמע"מ בגינו על רשות המסים".
האישום: "שגב התחמק מתשלום מע"מ בדרכים פתלתלות"
מזה כארבע שנים וחצי מנהלת רשות המסים משפט פלילי נגד עו"ד יוסי שגב בבימ"ש השלום בת"א, בפני השופטת דניאלה שריזלי. משפטו של שגב שכבר הגיע לשלב הסיכומים וממתין להכרעת דין, הוא אחד המשפטים הפליליים המסקרנים ביותר שניהלה הרשות מאז ומעולם. מצד אחד של המתרס ניצבת הרשות ועורכי-הדין מטעמה שמייצגים את הציבור הרחב; והצד השני ניצב שגב, אחד מעוה"ד העשירים והמקושרים במדינה, איש מקורי וייחודי שבנה עצמו במו ידיו ואשר אינו יודע מורא.
עו"ד שגב מואשם כי בדרכים פתלתלות הוא התחמק מתשלום מע"מ למדינה בסך של 2.8 מיליון שקל. לדברי רשות המסים, שגב קיבל שכר-טרחה בסך כ-15.6 מיליון שקל עבור הייצוג המשפטי שהעניק לליז הרדי המנוחה, בתו של המיליארדר שאול אייזנברג המנוח, שהתגוררה בישראל, בהליכי הסכסוך על עיזבון האב. ואולם, לטענת רשות המסים/המדינה, כדי להתחמק מתשלום מע"מ בסך 2.8 מיליון שקל, הציג שגב בפני רשויות מע"מ מצג כוזב, כאילו נתן את השירות המשפטי ללאה אייזנברג, אימה של הרדי, שהינה תושבת חוץ, ולפיכך השירות שניתן לה אינו חייב במס.
לכל אורך המשפט טוען שגב כי התנהגותו הייתה תמימה, ודאי שאינה פלילית, ושהיא מתמצה בפרשנות לגיטימית של חוקי המס. כן טוען שגב כי עצם העמדתו לדין על-ידי רשות המסים/המדינה בפרשה מהווה רדיפה אישית שלו ואין לה בסיס אמיתי.
במקביל לניהול ההליך הפלילי הגיש שגב לביהמ"ש המחוזי בת"א, עתירה נגד שומת המע"מ בסך 2.8 מיליון שקל, נשוא הסכסוך. לפני כחודש דחתה השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן, את העתירה שהגיש שגב נגד שומת המע"מ בגין התקבול בסך 15.6 מיליון שקל שהוצאה לחברת "י.מ.ש השקעות" של שגב בגין מתן שירותים משפטיים ללאה אייזנברג.
השופטת אגמון-גונן קיבלה את עמדת רשות המסים, לפיה השירותים המשפטיים שהעניק שגב בהקשר לסכסוך הירושה במשפחת אייזנברג, לא ניתנו ללאה אייזנברג, תושבת חוץ, כטענת שגב - אלא ניתנו להרדי, תושבת ישראל, כטענת רשות המסים, ולכן העסקה חייבת במע"מ. "לא הוכח מבחינה עובדתית כי שגב או מי מטעמו נתנו שירותים משפטיים ללאה אייזנברג. המדינה הוכיחה באמצעות ראיות רבות - לרבות עדויות סותרות של שגב עצמו בנושאים רבים ובעיקר באמצעות מסמכים מזמן אמת - כי השירות המשפטי שניתן על-ידי שגב ומשרדו ניתן לליז הרדי, ומשכך לא ניתן ללאה", פסקה השופטת.
לדברי אגמון-גונן, "הוכח כי ייצוגן של לאה אייזנברג מזה בידי משרד עו"ד יעקב וינרוט, והרדי מזה בידי משרד שגב, היה ייצוג נפרד בכל המובנים - הן הפורמלי והן במובן זה שכל משרד קידם את האינטרסים של באת-כוחו".
לפי פסק-הדין, אין חולק כי לאה אייזנברג הוטבה גם היא מפעילותו של משרד שגב, "אולם הדבר היה במסגרת אותו שיתוף-פעולה בין האם ובאי-כוחה, משרד וינרוט מזה, לבין הרדי ובאי-כוחה, משרד שגב מזה. שיתוף-הפעולה ביניהם, המקובל בין צדדים ובאי-כוח העומדים באותו צד של המתרס בסכסוך, הניב פירות לשני הצדדים, הן ללאה אייזנברג, הן להרדי, אולם אין בעובדה זו כדי להפוך את לאה למי שקיבלה שירותים ממשרד שגב".
השופטת אגמון-גונן קבעה כי עו"ד שגב נתן תשובות מעורפלות, והעבירה ביקורת נוקבת על שגב, בין היתר לאור העובדה, שלדבריה הוא ניסה להעביר את האחריות למעשיו לעורכי-דין אחרים, ובראשם עו"ד וינרוט שייצג את הרדי.