האם העליון יתקן את העיוות?
גרושה וטוב לה, גרוש ורע לו? לא מדויק. בהליך הגירושים המרוויחים העיקריים הם עורכי הדין, והמפסידים העיקריים הם הילדים. אבל זוהי רק אחת מהתוצאות של העיוות החמור שיוצר הדין הישראלי בכל הנוגע לצד הכלכלי וההתנהלותי בגירושים - עיוות הגוזר לעתים חיי עוני על גברים, ללא כל התייחסות לתמורות החברתיות שחלו בעשורים האחרונים ולקידום מעמדן של הנשים בחברה. האם המצב הזה עומד להשתנות?
ב-6 בדצמבר ייתן בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של 7 שופטים, את אחת מהחלטותיו החשובות ביותר בתחום דיני המשפחה שניתנו ב-40 השנים האחרונות. בית המשפט ידון במאוחד בשני תיקים (כנראה יצורף גם תיק שלישי לדיון) בשאלה עקרונית: מה קורה כאשר ישנה משמורת משותפת (או קרוב לכך), ושכר בני הזוג לשעבר הוא דומה? האם האב צריך לשלם בכלל מזונות - או שמא רק להתחלק בהוצאות השוטפות לילד (מחציות) או אפילו לקבל שיפוי מזונות לילדיו מהאישה?
במציאות של היום, חב הגבר במזונות ילדיו - ללא קשר אם האישה עובדת וללא קשר לזמני השהות של הילדים אצלו. כך למשל, באחד המקרים שיידונו בעליון מדובר בזוג וטרינרים מהצפון ולהם 3 ילדים. השניים הכירו עוד בימי הלימודים באוניברסיטה, ולימים הפכו להיות שותפים במרפאה שפתחו. לפני כ-4 שנים עלו יחסי השניים על שרטון, ובית המשפט העמיד את הכנסת האם על 8,000 שקל כל חודש ואת הכנסת האב על 10,000 שקל כל חודש.
בהליך ארוך, שכלל גם תלונות-שווא במשטרה ובקשות לצווי הרחקה, "זכה" האב בחלוקה שווה של זמני השהות של ילדיו בינו לבין האם. לפי ההחלטות בתי המשפט (משפחה ומחוזי), דמי המזונות שיעביר האב לאם יעמדו על סך של 4,500 שקל. אלה הם התשלומים על המזון של ילדיו בזמן שהם שוהים עם האם וכן על חלקם במגורים ובהוצאות הנלוות של האם. בנוסף, מתחלק הגבר עם האישה בהוצאות החוגים, גני הילדים והוצאות מיוחדות.
בשורה התחתונה, במקרה זה נוצר מצב בו הגבר מתחיל את החודש עם כ-1,500 שקל - לאחר תשלום שכר הדירה שלו, ואילו האישה מתחילה את החודש עם כ-9,500 שקל - לאחר קבלת הסכום מהאב ותשלום שכר הדירה שלה.
אם נוסיף לכך את העובדה שבמחצית מהזמן נמצאים הילדים עם האב, ומכך נגזרות הוצאות נוספות, וכן הוא צריך להחזיק רכב ולכלכל את עצמו - נגיע למצב בוא הגבר מסיים את החודש עם גירעון של כ-4,000 שקל כל חודש. הגבר (בעברית: תרנגול) כבר ממש לא יכול להסתובב כמו תרנגול, ובעיקר מהווה נטל על בני משפחתו.
שני המקרים הנוספים שבהם ידון בית המשפט דומים מבחינת הסוגיה העקרונית. מקרים אלה, שבעבר היו חריגים, כבר אינם נדירים במחוזותינו. כיום, מצבים בהם נשים מרוויחות יותר מבעליהן הם עניין נפוץ. גם חלוקת זמני שהות שווים בין האב לאם (או קרוב לכך), למרות קיומה של חזקת הגיל הרך (שהיא בעיניי אות מתה), היא עניין נפוץ, וגברים רבים מעוניינים בכך.
כך, לפני כחודש נתן בית המשפט העליון פסק דין שחייב אב במזונות בתו בת ה-14, לאחר שהבת תבעה את אביה שכלל לא היה עימה בקשר ואינו חי בישראל. לכאורה, פסק הדין התמוה לכאורה - שכן בהסכם בין ההורים נקבע כי אין חובת מזונות על האב - מלמד אותנו על הרוח החדשה המתחילה לנשב.
למטבע יש שני צדדים: לגברים ישנה אחריות על ילדיהם. מצד אחד, לא עוד אבות שפטרו את עצמם מאחריות הורית. מצד שני, הנשים ייקחו חלק שווה במזונות הילדים.
כל הסימנים מראים שההחלטה הצפויה תתקן עוול ארוך שנים שנגרם לאבות גרושים ותביא למעט יותר שוויון הכרחי בין המינים.
ראוי לציין כי בית המשפט העליון ביקש את חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיה. חוות-דעת זאת חסויה לציבור, אך כמי שנחשף אליה, אני יכול לומר שהיא קוראת לתקן את העוול.
היחס המקובל אל בני זוג שדרכיהם נפרדו ולהם ילדים מבוסס על הנחה פסולה, ולפיה האם היא ההורה המטפל העיקרי בילדים, ואילו לאב הסדרי קשר מוגבלים. ואילו מבחינה כלכלית, ההנחה היא שהאב הוא המפרנס העיקרי או אפילו היחיד של המשפחה, ולפיכך הוא זה האחראי הבלעדי לכלכל את ילדיו.
המצב, כאמור, השתנה. תמורות חברתיות עולמיות ומקומיות הביאו את התא המשפחתי להיות כזה שבו האחריות הטיפולית והכלכלית מחולקת בין ההורים, ויש לזנוח את התפיסה הארכאית המגדרית, לפיה גידול הילדים מוטל על נשים וכלכלתם מוטלת על גברים.
חוות-הדעת ניסתה לתת לבית המשפט כלים משפטיים לתקן את העוול באמצעות החוק הקיים והצליחה לעשות זאת באמצעות הדין העברי. חוות-הדעת ניתנה כבר לפני כשנה, ושבועות ספורים אחר-כך (בסוף נובמבר 2015), מועצת הרבנות הראשית יישרה קו עם חוות-הדעת וקבעה כי אישה בעלת אמצעים כלכליים, או אפילו יכולת כלכלית להרוויח, תחויב במזונות הילדים.
אלא שלבית משפט יודעים איך נכנסים - אבל אין לדעת מה יוליד יום, והפתעות הן חלק מהתסריט. טוב יעשה בית המשפט העליון אם יישר קו עם ההיגיון הבריא והמציאות הנוכחית; זה יהיה לא רק לטובת הגברים אלא גם לטובת הנשים - ובעיקר לטובת הילדים והמשפחות בישראל.
