ארז קמיניץ / צילום: איל יצהר
פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן ביום חמישי האחרון וקבע כי דרישת כתבי שיפוי מיזמים וקבלנים על-ידי רשויות מקומיות אינה חוקית, ממשיך ליצור גלי הדף בענף הנדל"ן.
בעוד פורום 15 הערים הגדולות, כמו גם מרכז השלטון המקומי, עומדים להצטרף להליך של דיון נוסף בבית המשפט העליון כדי לנסות ולבטל את רוע הגזירה, בענף מתקשים לנתח את השפעת ההחלטה. כפי שפורסם אתמול (ב') ב"גלובס", קביעת העליון בנוגע לכתבי השיפוי התנגשה בהחלטה שהתקבלה לאחרונה במועצה הארצית לתכנון ובנייה ואושררה בהחלטת ממשלה העוסקת אף היא בכתבי שיפוי.
מדובר בסעיף משמעותי המופיע בתיקון 3א' לתמ"א 38, שמאשר לרשויות המקומיות לדרוש מהיזמים את אותו כתב שיפוי שכעת נקבע על-ידי בית המשפט כלא חוקי. בעוד קביעת העליון כעת מעמידה את מי שאמון על אישור התיקון לתמ"א במבוכה, כולל את אנשי היועץ המשפטי לממשלה שנתנו אסמכתא לדרישה זו במסגרת התיקון - גורמים בענף חוששים כעת שברשויות המקומיות ינצלו את התיקון כדי להצדיק את הדרישה לכתב השיפוי.
מסיבה זו החליטו היום (ג') בלשכת עורכי הדין לשלוח מכתב דחוף למשרד היועץ המשפטי לממשלה בנושא זה. במכתב, הממוען למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ארז קמיניץ - עליו חתומים סגן יו"ר לשכת עורכי הדין ויו"ר משותף של פורום המקרקעין בלשכה, עו"ד אברהם ללום; ועו"ד מיכה גדרון, יו"ר משותף בוועדת תכנון ובנייה בלשכה - דורשים בלשכה מהיועץ המשפטי לממשלה להבהיר את הסוגיה.
"אנו פונים אלייך בבקשה כי תוציא הנחיה בכתב לועדות המקומיות, המבהירה להן את המצב המשפטי שנוצר, וכי הן אינן מוסמכות לדרוש כתבי שיפוי במסגרת מתן היתרי בנייה מכוח תמ"א 38", כך במכתב. "הבהרה כאמור תסייע במניעת חוסר התיאום בין זרועות המדינה ותמנע מחלוקות בין הרשויות לעניין משמעות ההחלטה של בית המשפט העליון בנושא הפקדת כתב השיפוי במסגרת פרוייקטים מכוח תמ"א 38".
עוד נכתב: "התיקון קובע בין היתר כי הוועדה המקומית רשאית לדרוש, כתנאי למתן היתר מכוח התמ"א, הפקדת כתב התחייבות כתב לשיפוי הועדה המקומית בגין תביעות לירידת ערך מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. פסק הדין (של בית המשפט העליון. א"ח) ניתן אמנם ביחס לנוהג של מוסדות התכנון לדרוש כתבי שיפוי מיוזמי תוכניות, אך ברי הדבר כי הדברים יפים וחלים גם ביחס לדרישת כתבי שיפוי במסגרת בקשה להיתר בנייה מכוח תמ"א 38.
"אף החלטת הממשלה, שהינה חלק מהרשות המבצעת, לאשר את תיקון 3 א', הכולל סעיף המסמיך את הוועדות המקומיות לדרוש כתב שיפוי במסגרת היתר בנייה מכוח תמ"א 38, חייבת להיות מושתתת על מקור סמכות בחוק התכנון והבנייה, וכזה אינו בנמצא.
"המשמעות המעשית מהחלטת בית המשפט העליון דלעיל הינה כי אין תוקף חוקי להוראה דלעיל שהוכנסה במסגרת תיקון 3 א' להוראות התמ"א, בהיותה סותרת את עיקרון חוקיות המינהל, והיא בטלה".