אתר בנייה / צילום: תמר מצפי
לפני ימים ספורים דנה ועדת הכלכלה של הכנסת בהצעת חוק מוסר התשלומים, שנועד לקצר את משך הזמן שבו ניתן לדחות תשלומים למזמיני עבודות. לפי הצעת החוק (שתעבור בקרוב לקריאה שנייה ושלישית, אחרי יותר מחצי שנה בוועדה), משרדי ממשלה ישלמו לספקיהם לפי "שוטף פלוס 45" לכלל העסקים, בעוד שבעסקאות בנייה ותשתיות תשלם המדינה "שוטף פלוס 70" ורשויות מקומיות ישלמו "שוטף פלוס 90".
רגע לפני אישור החוק המוזר הזה, מוטב לעצור לרגע ולשאול: האם עד כדי כך הידרדר מוסר התשלומים בארץ, שנדרש חוק על מנת לחייב את המדינה לעמוד בתשלומיה לספקיה? הרי במדינה בה יש מוסר - אין באמת צורך בחוק מוסר תשלומים. אני לא מכיר תקדים לזה בעולם.
בדיון שנערך בוועדת הכלכלה בדצמבר אשתקד, ציין מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ יעקב פרי, כי במהלך 2015 נסגרו 12 אלף עסקים רק בגלל בעיות בתזרים המזומנים, שנוצרו בין היתר בגלל עיכוב תשלומים מטעם המדינה. בדיון שנערך לאחרונה, אמר מנכ"ל התאחדות בוני הארץ כי "למרות הבטחת הממשלה להציל עסקים קטנים ובינוניים באמצעות חוק מוסר התשלומים - היא קבעה תקדים שעשוי לחסל קבלנים קטנים".
התקדים הוא זה: באמצעות החוק הופכת המדינה את קבלניה לנותני אשראי - אשראי ללא ביטחונות וללא ריבית. האם אתם הייתם מסכימים לבצע עבודות, לעתים בהיקפים גדולים, לממן את הביצוע ולקבל את כספכם רק חודשיים וחצי לאחר סיום העבודה? האבסורד גדל כאשר חושבים על שורה ארוכה של חברות בנייה שקרסו כאן בתקופה האחרונה - בדיוק בגלל הקשיים התזרימיים.
אחד הכשלים הבולטים בהצעת החוק הנוכחית נעוץ בכך שמי שמבצע עבודה עבור המדינה, יידרש לשלם לה את המע"מ חודשים לפני שהמדינה שילמה לו את שכרו בצירוף המע"מ. אם כבר המדינה דוחה תשלומים לספקיה, מדוע שלא תאפשר גם להם לדחות את תשלום המע"מ שחוזר אליה? האבסורד זועק לשמיים.
סעיף בעייתי במיוחד בהצעה עוסק בעסקאות המתוקצבות על ידי מקורות חיצוניים. לדוגמה, רשות מקומית, המקימה מגרש כדורגל במימון גוף ממשלתי, תהיה רשאית לעכב את התשלום לקבלן עד לקבלת התקציב הממשלתי. היעלה על הדעת? הציבור יקבל מגרש כדורגל, הרשות המקומית לא תשלם בגינו, הממשלה תעכב תשלומים לרשות (כדרכה...) ובינתיים הקבלן יממן את הקמת המגרש.
בהקשר זה, מהדיון שנערך השבוע עולה כי ככל הנראה ייקבע שהרשות המקומית תוכל לעכב רק את התשלום אשר הובטח לה מהמדינה, אך לא את התשלום שהיא עצמה חייבת לקבלן. זה לכאורה מיטיב עם הקבלן, אבל למעשה מספק מעין אישור לרשות שגם את חלקה מותר לה לא לשלם.
זאת ועוד, מה יעשה קבלן (או ספק), שהמדינה עיכבה את המגיע לו מעבר לתקופה הנקובה בחוק? כידוע, אי אפשר להפעיל את לשכת ההוצאה לפועל נגד המדינה, ותביעה משפטית עלולה להימשך שנים (כשבמשך התקופה נמשך המימון נטול הריבית). יש לתקן את ההצעה, לקצר את לוחות הזמנים ולקבוע ריבית פיגורים גבוהה על אי תשלום במועד. בנוסף, יש לקבוע בחוק כי מע"מ על חשבונות המוגשים למדינה ישולם רק במועד פירעון החשבון.
ולבסוף, כעת המדינה אף מנסה לדחות את כניסת החוק (שעדיין לא עבר אפילו) לתוקף.
בעוד שבעלי העסקים שואפים ליישום מיידי (בתוך שלושה חודשים), למדינה יש זמן והיא מבקשת ליישם את החוק רק חצי שנה לאחר שיעבור. מי יבנה בינתיים את כמויות הדירות הדרושות למשק? הרי הקבלנים שנפגעים מדחיית התשלומים, יהיו עסוקים בדיונים בבתי משפט לפשיטות רגל.
■ עו"ד רוה הוא ראש משרד יהודה רוה ושות', מבעלי קרן תשתיות ישראל וחבר בצוות האו"ם למימון פרויקטי תשתית באמצעות המגזר הפרטי.