האם הרשעתו השנייה של אדם המשמש כסגן ראש עיר בעבירה של אי-קיום צו שיפוטי במשך כ-8 שנים, במהלכן כבר נשפט פעם אחת בגין אי-קיום אותו צו עצמו, נושאת עמה קלון או לא? - זאת השאלה היחידה שמציבה המדינה בפני בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור שהגישה על החלטת בית המשפט השלום בחיפה, לפיה לא דבק קלון במעשיו של סגן ראש עיריית נשר, משיח עמר, שהורשע בעבירות בנייה, לאחר שביצע תוספות בנייה בבית מגוריו בנשר ללא היתר; ובהמשך הפר את צו ההריסה שהוצא להריסת הבנייה הלא חוקית.
הערעור הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה על-ידי המחלקה להנחיית תובעים המוסמכים על-ידי היועץ המשפטי לממשלה בפרקליטות המדינה, באישור היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, ובמסגרתו נטען כי "בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, מי שהפר צו שיפוטי במשך שנים ארוכות - דבק קלון במעשיו, וממילא לא יכול להמשיך ולשמש סגן ראש עיר במדינת ישראל".
בערעור נטען כי ההחלטה שניתנה על-ידי בית משפט השלום "אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות בית המשפט, ויש בה כדי לערער את חשיבותו של שלטון החוק כערך יסוד בבסיס הדמוקרטיה הישראלית".
הערעור נסוב סביב החלטת השופט שלמה בנג'ו מינואר השנה, במסגרתה קבע, כאמור, כי לא דבק קלון במעשיו של סגן ראש עיריית נשר, משיח עמר, שהורשע בעבירות בנייה ובהפרת צו שיפוטי.
השופט בנג'ו קיבל את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בתיק וגזר על עמר קנס בסך 60 אלף שקל ו-3 חודשי מאסר על-תנאי, אך דחה את בקשת הפרקליטות להטיל עליו גם קלון.
"מעשיו של הנאשם, אשר ביצע עבירות על חוק התכנון והבנייה ולא קיים צו הריסה, הם מעשים חמורים וראויים לכל גינוי והוקעה. בגין כך הוטלו עליו עונשים המצויים במדרג העליון של מתחם העונש ההולם מעשים אלה, וביניהם עונש מאסר מותנה", כתב השופט בגזר הדין, אך הוסיף כי "אשר לשאלת הקלון, עם כל החומרה בה יש לראות מעשים אלה, הרי שאין הם באים בקהלם של מעשים המצדיקים הטלת קלון".
אי-קיום צו הריסה
ראשית הפרשה בכתב אישום שהוגש נגד עמר במארס השנה בגין תוספות בנייה לא חוקיות בביתו. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום חלה על הקרקע תוכנית להתחדשות עירונית, לפיה ניתן לתת היתרי בנייה לשיפור המבנים הקיימים ללא תוספת שטחי בנייה, וזאת בנושאי חיזוק, בטיחות ותחזוקה בלבד, בכפוף להמלצת מהנדס העיר.
עמר ביצע תוספות בנייה בבית המגורים ללא היתר כדין, בהן תוספת בחזית מערבית למבנה בגודל של כ-6.5 מ"ר, תוספת בחזית דרומית למבנה בגודל של כ-24 מ"ר ומרפסת גג רעפים מעליה בחזית המזרחית למבנה בגודל של כ-30 מ"ר.
בגין תוספות אלה הורשע עמר בינואר 2008 בעבירות של ביצוע הבנייה הלא חוקית, כאשר בית המשפט הורה גם על הריסת הבנייה הלא חוקית תוך כ-7 חודשים, אלא אם יתקבל עד אותו מועד היתר בנייה כחוק. עמר לא קיבל היתר בנייה, אך במקביל לא קיים את צו הריסה.
בהמשך לכך, בפברואר 2011 הורשע עמר בעבירה של אי-קיום צו ההריסה שניתן במסגרת התיק הראשון. אולם מאז הרשעתו, המשיך עמר לא לקיים רכיבים שונים בצו ההריסה, כאשר רכיבים אחרים בצו קיים באופן חלקי. רק בשלב מתקדם יותר של ההליכים המשפטיים כנגדו, הסיר עמר את כל מחדלי הבנייה הלא חוקית.
באי-כוחם של עמר והמדינה הגיעו, כאמור, להסדר טיעון הכולל הסכמה עונשית, אך השאלה שנותרה במחלוקת הייתה אם יש לקבוע כי מעשיו של עמר, בהיותו איש ציבור, נושאים עמם קלון. השופט בנג'ו סקר, בין היתר, את ההכרעות בעניינם של צחי הנגבי שהורשע במסירת עדות שקר כנבחר ציבור, והוטל עליו קלון; של שלומי לחיאני, ראש עיריית בת-ים לשעבר, שהורשע בעבירות הפרת אמונים, והוטל עליו קלון ועוד.
"בשל המשמעות המוסרית חברתית ציבורית החמורה שיש להטבעת אות קין בדמות קלון על מצחו של נבחר ציבור המורשע בפלילים, המתווספת לעונש אותו הוא קיבל בעד העבירות אותן ביצע ופוגעת קשות בזכות היסוד שלו כאדם לכבוד ובזכותו היסודית כאזרח להיבחר, נוהגת הפסיקה להטיל קלון בעיקר במקרים בהם מעשיו של העבריין נושאים גוון מובהק של שחיתות מוסרית וחרפה ציבורית, שהציבור חייב להוקיע", נקבע.
השופט הוסיף כי המעשים בהם נקבע שיש להטיל קלון היו מעשים הכרוכים, בדרך-כלל, בשימוש במשרה הציבורית הרמה, או בזיקה כזו אחרת אליה, תוך פגיעה באמון הציבור - ועל דרך השלילה קבע כי אין זה המקרה בעניינו של עמר, ועל כן אין להטיל עליו קלון.
פניו של משיח הם פני הרשות
בערעור שהגישה המדינה על החלטה זו, נטען כי כי מעשיו של משיח פגעו פגיעה קשה בכל אחד מהערכים המצדיקים לקבוע כי במעשיו של נבחר ציבור דבר קלון. כך, לטענת המדינה, "הערך הראשון - הגנה על מערכת הנורמות הייחודית של משרתי הציבור: המערערת תטען כי המעשים בהם הורשע המשיב אינם מתיישבים עם הנורמות הייחודיות המצופות ממשרתי ציבור. אין צורך לומר כי מנבחרי הציבור מצופה לקיים צווים שיפוטיים. מובן כי הפרת צו במשך תקופה כה ממושכת, ולאחר שנשפט כבר פעמיים, מהן פעם אחת, בגין הפרת הצו, היא התנהלות בלתי ראויה בעליל של נבחר הציבור ומהווה סטייה משמעותית מאמות המידה המצופות מנבחרי ציבור;
"השני - הערך של אמון הציבור במנהיגיו: המשיב הינו השני בבכירותו בעיר. הוא משמש בתפקיד סגן ראש העיר. המשיב, כאמור, הורשע על-פי הודאתו על כך שלא קיים צו שיפוטי שניתן במסגרת הרשעה קודמת שלו. המערערת תטען כי נסיבות אלה של ביצוע העבירה, לפיהן המשיב הפר פעם אחר פעם את החוק ואת צווי בית המשפט, פוגעות באופן קשה בערך של אמון הציבור במשרתיו;
"שלישי - המנהיג כסמל - דוגמה ומופת: ענייני אכיפת דיני תכנון ובנייה הם נדבך משמעותי מאוד בפעילות הרשויות המקומיות. דומה כי מבחינת סמכויות ביצוע מדובר בעיקרית שבין סמכויות הרשות המקומית. שילוב ההפרה הבוטה של תחום זה, המלמדת על זלזול בהחלטות הרשות המקומית, בשילוב אי-ציות להוראות השיפוטיות של בית המשפט לעניינים מקומיים, מלמדת על פגיעה מהותית בדמותו של המשיב ובדוגמה האישית הנשקפת ממנו. זאת ועוד, אם סגן ראש עיר שהורשע זו הפעם השלישית בעבירות תכנון ובנייה, אינו נושא בקלון בגין מעשיו - כיצד מצופה לבער את עבירות הבנייה של תושבים פשוטים, שהפכו על-פי הפסיקה מכת מדינה?"
עוד נטען בערעור כי לאור מעמדו הרם של משיח, אין כל נפקות לכך שהוא אינו מטפל במישרין בענייני תכנון ובנייה. "שהרי בעיני הציבור, מעמדו של המשיב ברשות המקומית הוא של מי שמופקדות בידיו סמכויות ביצוע רחבות, ופניו הם פני הרשות", נכתב בערעור.