הפעם נתחיל בציטוט: "על אף המגמה הברורה של עלייה חדה במחירי הדיור שהסתמנה כבר בשנת 2008, ואף שעלולות להיות לה השלכות רוחב, לא קיימה הממשלה בתקופה זו דיון אסטרטגי בנושא".
ועוד ציטוט מעניין: "בשנים 2005-2012 פעלו משרדי הממשלה ומוסדות המדינה בלא תוכנית פעולה אסטרטגית להשגת יעדי מדיניות דיור ממשלתית, וכל משרד פעל לעתים בנפרד, על-פי סדרי העדיפויות שקבע וללא כל תיאום בין משרדי".
את הדברים הללו כתב לפני שנתיים בדיוק מבקר המדינה בדוח חמור שפורסם על תחום הדיור במדינת ישראל ועל משבר הדיור.
ולמה אנחנו מזכירים את זה היום? כי נראה שיש מי שסוף סוף כנראה הפנים חלק מהביקורת של מבקר המדינה. לא נרחיק לכת ונגיד שכל המחדלים תוקנו ומשבר הדיור מאחורינו, אבל השבוע קרה משהו משמעותי מאוד בענף.
שר האוצר משה כחלון ושר הבינוי והשיכון יואב גלנט העבירו לאישור הממשלה תוכנית אסטרטגית לענף הנדל"ן. כמו שאפשר להבין מהציטוטים של מבקר המדינה מתוך הדוח, עד היום התנהלה מדינת ישראל הגדולה בלי תוכנית שכזו. ואולי באמת הגיע הזמן, שנתיים אחרי דוח המבקר ותשע שנים אחרי שהמחירים התחילו לטפס, שתאושר תוכנית אסטרטגית כזו.
באופן שלא רגיל במדינת ישראל בה ממשלה מתקשה להחזיק ארבע שנים, התוכנית מסתכלת קדימה עד שנת 2040. על פי התוכנית, שגובשה על סמך נתונים של המועצה הלאומית לכלכלה, מציעים השרים לתכנן בתקופת הזמן הזו לא פחות מכשני מיליון ושש מאות אלף דירות חדשות ברחבי הארץ. מספר זה אמור לדאוג לכך שמלאי התכנון יספיק לגידול הצפוי באוכלוסייה.
התוכנית גם מפרטת התמקדות בארבע מוקדים, ארבעת המטרופולינים הגדולים: תל אביב, ירושלים, באר שבע וחיפה. אבל לא פחות חשוב מזה, התוכנית שמה דגש מרכזי על תחום שעד לאחרונה לא זכה למספיק תשומת לב: התחדשות עירונית.
התוכנית האסטרטגית מעמידה את מתחמי הפינוי בינוי וגם את תוכנית תמ"א 38 בלב העניינים, וטוב שכך. כדאי לזכור שבמקום הפשרת שטחים ירוקים, הקמת שכונות חדשות מאפס עם הקמה בעייתית של תשתיות, מרכזי הערים צמאים לשינוי שתמא 38 ופינוי בינוי יכולים להביא איתם.
אלפי בניינים ישנים, שלא עומדים בתקנים, שלא יעמדו ברעידת אדמה אפשרית, ונמצאים כבר בלב מרקם עירוני חי ותוסס. אלו המוקדים שכדאי לטפל בהם.
התוכנית מייעדת לתוכניות האלו חלק משמעותי מאוד בהתחלות הבנייה בשנים הבאות, וטוב שכך. אבל במקביל יש שני דברים חשובים שצריך לדאוג להם באותה תוכנית אסטרטגית.
הראשון הוא תשתיות. כדי שמרכזי הערים יוכלו לקלוט אלפי דירות חדשות, על המדינה יהיה לתמרץ את הרשויות המקומיות ולסייע להן במימון ושיפור התשתיות הקיימות. בנוסף, אסור שפינוי בינוי ותמא 38 יוגבלו רק לאזור המרכז, כי זה מה שקורה היום. התוכנית צריכה לייעד כספים לעידוד ותמרוץ הפרויקטים האלו גם בצפון וגם בדרום. ולא רק להסתמך על היתכנות כלכלית של יזמים.
הדבר השני הוא לדאוג שהתוכנית המבורכת הזו באמת תיושם. מדובר בתוכנית שמסתכלת הרבה שנים קדימה. יש לא מעט החלטות ממשלה ותוכניות גדולות שאושרו בממשלות האחרונות ונשארו על הנייר. בלי מעקב, בלי פיקוח ובלי יישום בפועל.
את התוכנית הזו חשוב ללוות בצורה צמודה. גם המשרדים הממשלתיים וגם גורמי המקצוע צריכים לעדכן בהתקדמות ולא מופרך להגיד שגם משרד ראש הממשלה צריך להיות חלק מהסיפור. הרי ממשלות יקומו ושרים יתחלפו. אבל את התוכנית הזו חייבים להמשיך ולהפעיל כדי שעוד 10 או 20 שנה לא נמצא את עצמנו שוב מתמודדים עם משבר דיור וקוראים דוח של מבקר המדינה שמסביר שאומנם הייתה החלטה אבל היא נשארה על הנייר.