בית זיקוק של ארמקו בסעודיה / צילום: רויטרס
"ארמקו היא חברה מתוחכמת מאוד. היא פועלת כמו אקסון, שברון ושאר הענקיות. מאוד יעילה, רב לאומית. עובדים בה האנשים המבריקים ביותר מ-150 מדינות. אופ"ק רצה נגד הטכנולוגיה והזמן וארמקו הבינה שהיא לא יכולה להמשיך באותה דרך. היא חייבת לנקוט צעדים נואשים ולכן היציאה שלה להנפקה. היא שולחת מסר לתעשייה: 'אל תחשבו שיהיו מחירים של 80-90 דולר לחבית. לא יהיו, והכסף הזה לא יחזור, אז אל תפתחו עכשיו שדות חדשים'".
דברים אלה עמדו בלב סקירה שהעביר ביום שלישי האחרון בתל אביב אנליסט האנרגיה הוותיק פאדל גייט מבית ההשקעות האמריקאי אופנהיימר. גייט הגיע לישראל למרתון של 15 מפגשים עם גורמים בשוק ההון, וביום שלישי העביר סקירה בסניף הישראלי של בית ההשקעות, שחלק ניכר ממנו עסק בהשלכות של הפקת הנפט מפצלים.
"לפני שנה שוק האנרגיה היה במשבר מאוד גדול, שבמהלכו מחיר הנפט הגיע לרמה הכי נמוכה מזה 13-14 שנים, ל-27 דולר לחבית", אמר גייט. "עכשיו מחירי הנפט מתייצבים על 50-55 דולר לחבית, יותר מכפול ממה שהיה לפני שנה. אני לא רואה חזרה על מה שקרה אז".
ההסבר לצניחת המחירים ועלייתם המחודשת הוא הניסיון של חברות אופ"ק החל מסוף 2014 לגרום לפשיטות רגל של חברות נפט אמריקאיות המפיקות בטכנולוגיה היקרה יותר של פצלים - ניסיון ששנתיים לאחר מכן התברר שכשל. בשל כך החליטו סעודיה ושותפותיה ללובי מפיקות הנפט לעצור את הצפת השוק.
לדברי גייט, הגידול הדמוגרפי המהיר בערב הסעודית הוא אתגר נוסף לתחרות המתגברת מארה"ב. "לפני 15-20 שנה הסעודים צרכו מיליון חביות ביום, והיום הם צורכים 3.5 מיליון חביות ביום. מה קרה ליצוא? הוא ירד מ-9 מיליון חביות ליום ל-6.5 מיליון חביות ליום".
נכון להיום ארמקו אינה יכולה לפתח שדות נפט חדשים, שיחייבו מכירה במחירים של 80 או 90 דולר לחבית ומכיוון שהענקית הסעודית כבר אינה יכולה לשלוט עם חברותיה לאופ"ק במחירים, היא מנסה להנפיק 5% מהחברה לפי שווי של 2 טריליון דולר. בתעשייה סבורים שהחברה שווה פחות ממחצית, ולהערכת חברת המחקר ווד מקינזי חמישית מזה בלבד.
גם אם ארמקו היתה מצליחה לקבל 100 מיליארד דולר על 5%, גייט סבור שהסיבה להנפקה אינה הצורך בכסף, משום שלחברה יש יתרות לשמונה שנים קדימה והיא לא היתה בשוק שהולך לעליות מחירים. המטרה, כאמור, שונה לחלוטין: העברת מסר מרסן לשוק, בניסיון למנוע פיתוחים יקרים והצפת השוק בנפט.
"מה שהשתנה ב-5-10 השנים האחרונות הוא מהפכת הפצלים, ששינתה את התעשייה לתמיד", אמר גייט. "עד לאחרונה, למרות שידענו שהנפט נמצא שם, לא היתה קיימת טכנולוגיית הקידוח האופקי* כשחברות הדלק התחילו להשתמש בקידוחים אופקיים נכנסנו לאזור לא מוכר ולקח זמן רב עד שהבנו שזה מעשי.
"הקידוח האופקי הראשון ארך עשר שנים והושלם לפני עשור. באותו זמן היו רק ארבע חברות שידעו לבצע קידוחים כאלה. היום כל חברה כבר יודעת לעשות את זה והטכנולוגיה ממשיכה ותמשיך להשתפר. הבארות נעשות גדולות יותר, הקידוחים מהירים יותר, והחברות מרוויחות יותר כסף. כתוצאה מצניחת מחירי הנפט התעשייה האיצה את תהליכי ההתייעלות שלה, כי החברות הבינו שמי שלא תתייעל לא תשרוד.
"לא כולן יכולות להסתגל לשינוי שבין 120 דולר לחבית ל-27 דולר לחבית, ואכן הרבה חברות פשטו את הרגל ולעולם לא יחזרו. המחיר הממוצע שמאפשר איזון הוא 40-50 דולר לחבית; למרות שיש חברות שיכולות להגיע לאיזון גם ב-20-25 דולר, ישנן כאלה שזקוקות ל-70 דולר לחבית ואף יותר. במחיר של 100 דולר לחבית כל החברות יכולות להרוויח.
"אני מאמין שאנחנו נכנסים לתקופה שבה מחירי הנפט יהיו פחות תנודתיים בגלל השינוי שעשתה טכנולוגיית הפצלים. נפט הוא סחורה, ומחיר הסחורות נקבע על ידי יצרנים קטנים. לערב הסעודית, רוסיה וארה"ב יש כיום נפט בעלות נמוכה, הן יכולות להפיק גם ב-10 דולר, אבל צריך לקבוע מחיר מינימום שבו גם המפיקים הקטנים יוכלו לפעול בשוק. מדינות אופ"ק מפיקות רק 40 מיליון חביות ביום מתוך הצריכה של 92 מיליון חביות, ואנחנו זקוקים לכל המקורות האחרים, שיכולים להתקיים אם המחיר גבוה מספיק. לכן אני מאמין שהמחיר לטווח ארוך יהיה פחות או יותר 60 דולר.
"הפצלים כל כך חשובים, כי אתה יכול לקדוח בתוך כמה שבועות. מאידך, אתה לא יכול להציב פלטפורמת הפקה בים בתוך פחות מחמש שנים. כל המדינות שיש להן פרויקטים בים העמוק - זה עולה להן הרבה יותר מאשר ביבשה. אלה הפרויקטים שפחות סביר שיאושרו וימומנו בתקופה הקרובה, כי יש אי ודאות לגבי מחירי הנפט בעוד חמש שנים. אם אתה נכנס לפרויקט כזה, ופתאום המחיר צונח ל-40 דולר, אתה לא יכול לעצור באמצע.
"לכן חברות שמפיקות נפט מפצלים הופכות למפיקות לשון מאזניים (swing producers), והן שיחליטו כמה גבוה או נמוך יהיה המחיר. לא אופ"ק. יש 60 מיליארד חביות נפט שניתנות להפקה מפצלים בארה"ב במהלך מהיר. לוקח מהר מאוד לגייס כסף ולפתח קידוח פצלים, כך שכמו תרמוסטט אפשר להגדיל ולהקטין את הכמות במהירות".
"יש בישראל יותר מדי גז"
בסיום הסקירה נשאל גייט מה ההשלכות של התהליכים שהוא מתאר על הגז הטבעי הישראלי. "יש יותר מדי גז בישראל", השיב. "בטווח של השנתיים-שלוש הקרובות יש מספיק גז, אבל בטווח הארוך יותר, הגז הטבעי הולך להיות דלק המעבר שיחליף דלקים אחרים. הגז חשוב מאוד כי הוא נמצא בשפע יחסית לנפט והוא גם יותר נקי ממנו".
בהמשך דבריו צפה גייט כי הגז הטבעי יהיה משמעותי בעיקר בתחבורה, שצורכת היום 70%-80% מהנפט: "בעוד 20-30 שנה מהיום, חברות האנרגיה יהיו שונות לגמרי, כי התחבורה תצא לחלוטין מהמשחק שלהן, עם מכוניות חשמליות ומכוניות מונעות בגז דחוס".
נוסף על כך, צפה, בתוך כמה שנים עשרות אלפי אניות יעברו מהדלקים המזהמים ביותר לגז טבעי, עד למצב שבו נמלים במדינות מפותחות לא יאפשרו לאניות מזהמות לעגון בתחומן. גייט הזכיר ששפע הגז הטבעי קשור ישירות למהפכת הפצלים, משום שהגז הוא תוצר לוואי בקידוחי נפט.
"אני נגד הקמת מתקנים להנזלת גז כי זה מאוד יקר", הוסיף. "מצרים נפלה לתוך המלכודת הזאת בגלל תכנון גרוע וקבלת החלטות גרועה. אתם לא רוצים לעשות את אותו הדבר, לחזור על אותן שגיאות שהם עשו. הממשלה הישראלית צריכה לשאוף לשכור את המתקנים מהמצרים לצורכי יצוא".
