לשדרג את הקריירה / צילום: shutterstock
לפני כשבועיים, ב-29 במארס, התבשרנו כי נשיאות הארגונים העסקיים - המייצגת בין היתר את ענפי התעשייה, המלונאות, הבנייה, הבנקים, חברות הביטוח, היהלומנים, השמירה, המסחר ועוד - הגיעה להסכמה עם ההסתדרות על קיצור שבוע העבודה בשעה אחת - מ-43 ל-42.
קיצור שבוע העבודה צפוי להיכנס לתוקף בחודש יולי 2017, אלא אם כן הצדדים יסכמו על הסדר חלופי שבו יונהגו סופי שבוע ארוכים, כלומר הארכת מנוחת סוף השבוע כך שתכלול גם את יום ראשון, במועדים שיסוכמו מראש.
קיצור שבוע העבודה בשעה אחת ייעשה ללא הפחתה בשכר העובדים, ולדברי עו"ד ירון רוסמן, שותף במשרד נשיץ ברנדס אמיר ומומחה בדיני עבודה, היום המקוצר ייקבע על-ידי המעסיקים, בהתחשב בבקשות ובצורכי העובדים.
עוד הוא מוסיף כי "קיצור שבוע העבודה צפוי להשפיע גם על עובדים המשתכרים על בסיס שכר שעתי, כך שהשכר השעתי יחושב על בסיס 182 שעות בחודש, במקום 186 שעות בחודש כנהוג כיום. זה צפוי להיטיב עם ציבור העובדים ולהוביל לעלייה בשכר השעתי. בהסכם הקיבוצי כלולים גם שינויים הנוגעים להסדרי העסקת עובדים בעבודת לילה ובשעות נוספות. לדוגמה, בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, מעסיק אינו רשאי להעסיק כיום עובד בעבודת לילה במשך יותר משבוע אחד מתוך 3 שבועות, ואילו בהתאם להסכם שנחתם, תותר העסקת עובד בעבודת לילה בהיקף מצטבר של 7 ימים בתקופה של שבועיים".
בשלב זה, ההסכם הקיבוצי שנחתם צפוי לחול על המעסיקים החברים בנשיאות הארגונים העסקיים, וכדי שהוא יחול על כלל העובדים במשק, על שר העבודה והרווחה להוציא צו הרחבה.
"קצה הקרחון"
חוק שעות עבודה ומנוחה הוא אחד מחוקי העבודה החשובים - הוא מגביל את משך הזמן שבו מותר למעסיק להעסיק את עובדיו בכל יום, שבוע וחודש, קובע את זכות העובד למנוחה שבועית וכן את הגמול שיש לשלם לו בעד שעות עבודה נוספות. ועם זאת, כפי שנכתב כאן לא פעם, החוק אינו נותן מענה לרבים מהעובדים בשוק העבודה של היום. כך, לדוגמה, הוא אינו נותן מענה למי שעובד מהבית, לבעלי מקצועות חופשיים שעובדים לעתים שעות רבות מאוד וגם לא למי שעבודתו כרוכה בנסיעות לחו"ל.
עו"ד רחל הררי-ליפשיץ, שותפה וראש מחלקת דיני עבודה במשרד עמית פולק מטלון, אומרת כי ההסכם בין ההסתדרות למעסיקים נותן אולי מענה לעובדים רבים שייחלו להפחתת מספר שעות עבודתם, ואולם הוא אינו מטפל בבעיות השורש של הסדרת שעות העבודה במשק הישראלי.
"קיצור שבוע העבודה הוא רק קצה הקרחון של הנושאים הדורשים התאמה של החוק שנחקק בשנת 1951 למציאות של המאה ה-21", היא אומרת. "מגזרים שלמים במשק הישראלי, לאור שינויי טכנולוגיה ותהליכי גלובליזציה, נדרשים לעבוד הרבה יותר מ-42 שעות עבודה בשבוע, ובמקרים רבים יש בהסכמי העבודה שלהם הוראה הקובעת שתפקידם מחייב עבודה בשעות נוספות ולשכרם משולמת תוספת שעות נוספות גלובלית בגין עבודה במכסה המרבית המותרת בחוק. עובדים אלה לא יחושו בשינוי כתוצאה מהפחתה של שעה אחת בשבוע העבודה, גם לא יחול שינוי בתגמול החודשי המשולם להם".
אותם עובדים אמנם מתוגמלים לרוב בשכר גבוה מהמקובל במשק ונהנים ממקצוע אתגרי ואפשרות לקידום עצמי, אבל הם זקוקים לגמישות, אומרת הררי-ליפשיץ, "וזו אינה נמצאת גם בהסכם החדש, ואפילו לא ניתן למצוא בו ניצנים לאפשרות עתידית להכרה באפשרות כזאת".
חוק שעות עבודה ומנוחה קובע שני אומדנים לחישוב שעות נוספות - אומדן יומי ואומדן שבועי. בתי הדין לעבודה, בפסיקה ותיקה, קבעו כי אין אומדן אחד מוציא את משנהו. כך, גם אם עובד לא עבד את מלוא השעות (נכון להיום 43), הוא יהיה זכאי לתוספת שעות נוספות אם עבד באחד מימי השבוע יותר מ-9 שעות עבודה ביום. "מציאות משפטית זו פוגעת בהורים לילדים קטנים, או בעובדים שנאלצים לטפל בהורים מבוגרים, או בעובדים שסתם רוצים לנצל יום בשבוע לטובת סידורים, ספורט או לימודים".
- מדוע?
"כשעובדים אלה פונים למעסיקים ומבקשים לצאת באחד הימים מוקדם יותר, בתוך שהם מבהירים כי ישלימו את שעות היעדרותם, המעסיק לא בהכרח יסכים לבקשתם, שכן על השעות שהחסירו הוא יוכל לנכות את השעות בערכן הרגיל, ואילו לתשלום בגין השעות שמעבר ל-9 שעות עבודה ביום יהיה עליו לשלם גמול שעות נוספות. שבוע עבודה גמיש שיש בו ימים קצרים וארוכים הוא צורך של עובדים רבים במשק, ולמרות זאת עד היום לא נקבע, בניגוד למודלים אירופיים, חישוב ממוצע של שעות עבודה בהיקף רבעוני, או חודשי, או אפילו שבועי, שיאפשר כינון מודל גמיש".
"מעסיקים ראויים הופכים לעבריינים"
לדברי הררי-ליפשיץ, ההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות למעסיקים גם הותיר על כנה את המכסה המרבית של 12 שעות עבודה ביום. "מכסה זו חשובה לענפים שבהם עובדים מועסקים בעבודות-כפיים, לדוגמה תעשייה מסורתית, שמירה וניקיון. אולם החלתה באופן דווקני גם על עובדים במקצועות צווארון לבן, באופן גורף, מונעת את קיום המודל הגמיש, מעבר להיותה בלתי ישימה והופכת מעסיקים ראויים ל'עבריינים' בעל-כורחם.
"חוק שעות עבודה ומנוחה, שנחקק בשנת 1950, מתאים לתקופת פס הייצור במפעלי פורד, ואין לו שום התאמה לעולם העבודה המודרני ולאתגרי הגלובליזציה, הטכנולוגיה ושינוי אורחות החיים של משק העובדים. בהתאם, גם השנה וגם אחרי ההסכם שמקצר מעט את שבוע העבודה, לא נותר לנו אלא לייחל לשינוי מקיף יותר של הסדרת שעות העבודה במשק הישראלי".