שוויון בפני החוק? לא ליצחק כהן
מול ההתרגשות התקשורתית והציבורית על כך שפרקליטות המדינה הסכימה לעשות עסקת טיעון עם הנשיא לשעבר של בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט יצחק כהן, שלפיה על אף שביצע עבירה של הטרדה מינית הוא לא יורשע בפלילים, נזכרתי בשתי החלטות מפתח באותה מערכת משפט בישראל, שעל-פיהן בוטלה ההרשעה הפלילית, לאחר שהוכח כי נאשמים ביצעו את העבירה. בשני המקרים הייתה זו החלטה שיפוטית ישירה של השופטים, שלא במסגרת עסקת טיעון, המבטלת את ההרשעה הפלילית.
המקרה הראשון היה לפני שנים, כאשר זוג נשוי, שניהם עובדי מכס ישראל, הזמינו במכוון רשימוני יבוא של יבואן מזון על-מנת שהם יוכלו להעביר מידע חסוי זה למתחרהו, שאף הוא יבואן מזון. ברור שזוהי מעילה חמורה ביותר של עובד ציבור בנאמנות שהוא חייב למהות תפקידו. לא מדובר היה במידע שהגיע במקרה לזוג, אלא מידע שהם שלפו במכוון מכוח היותם עובדי מכס, כדי להעבירו ליבואן המתחרה. גם שליפת המידע עצמו הייתה בלתי חוקית, וחמור יותר - העברתו במתכוון למתחרה.
העניין הבעייתי הזה הועבר לאגף החקירות במכס, שאנשיו הוכיחו שאכן אלה היו עובדות המקרה. בית משפט השלום ברחובות השתכנע שהעבירה בוצעה, והוא החליט שלא להרשיע את הנאשמים כדי לא לפגוע בעתידם בשירות הציבורי. כלומר, אלה שפסלו עצמם מלהיות כשירים לעבוד בשירות הציבור, קיבלו מהשופט ביטול הרשעה פלילית כדי לא לפגוע בקריירה שלהם כעובדי ציבור. פרקליטות המדינה לא הייתה מעורבת.
המקרה השני קיבל תשומת-לב תקשורתית לאחר שפרסמתי רשימה המתארת את שרשרת האירועים. רב צעיר בירושלים ניסה לצאת עם רכבו ממגרש חניה בלי לשלם. כשעובדת החניון ניסתה לבלום אותו מלצאת בלי לשלם, הנהג פגע בה עם רכבו, גרר אותה 20 מטרים, נטש אותה על הכביש והסתלק מן המקום. הגברת הצעירה שרק ביקשה לעשות את עבודתה נחבלה בראשה.
ב-8.9.2008 כתב שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, את פסק דינו וגזר דינו המנומקים. זה לא היה פסק דין פשוט ורגיל, הוא השתרע על 300 עמודים. במהלך המשפט הרב הצעיר, ששאף להיות דיין, ביקש סליחה מהגברת שבה פגע. ואז סיפר השופט דרורי כי בקשת הסליחה של הרב מהאישה הנפגעת במהלך הדיון המשפטי הייתה "רגע ייחודי אפוף הוד ושגב... חוויה כזו של סליחה היא היחידה בחיי. עד היום, כאשר אני נזכר בה, אני נפעם מחדש".
שימו לב - אותו רב לא הביע חרטה קודם שהוא הובא לדין, או לאחר שהוא נטש את הגברת שפצע ללא סיבה. את הבעת הסליחה ייחד הנאשם לחלק מההליך השיפוטי, רק לאחר שנתפס והובא למשפט.
השופט משה דרורי לא הסתפק בחוויית התרוממות רוח זו. על-פי החוק הישראלי, העבירה שביצע הרב הצעיר ראויה הייתה לגזר דין של 9 שנות מאסר. אני מדגיש - עבירה חמורה שלפי הדין העונש עליה הוא 9 שנות מאסר. אך השופט דרורי ביטל את ההרשעה כדי שהרב הפוגע יוכל להתמנות לדיין.
ונחזור לעניין השופט כהן - על-פי מה שפורסם בתקשורת, נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת הטריד מינית גברת צעירה. הוא הושיב אותה על ברכיו, ליטף את גבה מתחת לחולצה, ולאחר מכן חיבק אותה. נשיאת בית המשפט השלום בראשון-לציון, עינת רון, קבעה כי נסיבות המקרה לא מצדיקות ביטול ההרשעה הפלילית.
כדאי לערוך השוואה בין אותם מקרים מהעבר - של ביטול ההרשעה הפלילית בבית המשפט השלום ברחובות לעובדי המכס, ובבית המשפט המחוזי בירושלים לרב הצעיר - לבין מקרהו של נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. מההשוואה נדמה כי משהו משובש קצת בנורמות השוררות אצלנו במערכת המשפט.
על עבירות חמורות מאוד שבהן בוטלה ההרשעה הפלילית לא הוקמה מהומה ולא הייתה ביקורת חריפה - אך באשר ליצחק כהן ולעסקת הטיעון איתו רעשה הארץ. אז היכן השוויון בפני החוק?
