שדרות רוטשילד בתל אביב / צילום: תמר מצפי
לזעקות השבר של עיריית תל-אביב נוכח האפשרות שמטות הבנקים ייצאו מהעיר ולחשש מפגיעה אפשרית במתחם רוטשילד התוסס אין כל אחיזה במציאות. יתר על כן, העירייה עצמה היא שנושאת בעיקר האחריות למהלך כזה, אם וכאשר יתרחש.
בין השנים 2010 ל-2013 כיהנתי כיועץ הכלכלי של "עיר עולם תל-אביב", החברה העירונית שנוסדה בשנים אלה כדי לבסס את מעמדה הבינלאומי של תל-אביב. בתחום הכלכלי, הצבנו לעצמנו שני יעדים מרכזיים: הפיכת תל-אביב למוקד עולמי של סצינת ההיי-טק, ששדרות רוטשילד הפכה לסמל שלו; וחיזוק מעמדה של העיר כמרכז פיננסי בינלאומי.
החלק הראשון של החזון התממש במהירות וביעילות. נבנה אקו-סיסטם אטרקטיבי ליזמים, הובאו לעיר כנסים בינלאומיים חשובים כמו ה-DLD, הוקמה "הספרייה" במגדל שלום כמסגרת תומכת ליזמים, ננקטו יוזמות מיתוג בינלאומיות, והעירייה פעלה ללא לאות להסרת חסמים ולהפחתת עלויות עבור קהילת הסטארט-אפים.
בתחום הפיננסי, קרה ההיפך הגמור: העירייה בלמה יוזמות שונות בתואנות תמוהות של "סכנה לקשרי הון-שלטון", והעיקר לענייננו - חשש שמא דיאלוג הדוק עם הבנקים ועם הגופים הפיננסיים הגדולים יציף שוב את טרונייתם ארוכת הימים על תעריפי הארנונה השערורייתיים שמוטלים עליהם. ההנחה הרווחת הייתה שאין מצב שבו מטות הבנקים ינטשו אי פעם את תל-אביב, ולכן אין שום סיבה ללכת לקראתם.
מן הראוי להזכיר כי בעוד משרדים באזורים היקרים ביותר בתל-אביב מחויבים בצו הארנונה בתעריף של כ-370 שקל למ"ר, עבור מטות הבנקים נוצרה קטגוריה מיוחדת עם תעריף של יותר מ-700 שקל למ"ר, שלא לדבר על סניפי בנקים - 1,360 שקל למ"ר! לא פלא שרק בשנה החולפת נסגרו בעיר לא פחות מ-27 סניפים, לפי נתוני בנק ישראל, למגינת לבם של תושבים רבים.
עוד עלתה בדיונים יוזמה ליצור מסגרת לשיתוף-פעולה של כל ערי גוש דן, בהנהגת תל-אביב, כדי לפתח ולחזק את המרכז הפיננסי. ראשית, מפני ששחקנים פיננסיים חשובים כבר נטשו את העיר - מטות חברות הביטוח לרמת-גן, פתח-תקווה וגבעתיים; בנק המזרחי לרמת-גן, ותעשיית הון הסיכון להרצליה. שנית, משום שעבור אנשי עסקים זרים ממילא כל הערים השכנות נחשבות תל-אביב רבתי ופריפריה. גם יוזמה זו נדחתה על הסף בדרגים הגבוהים של העירייה, שוב מחשש שהשכנות יחמדו את ביצי הזהב שמטילות תרנגולות הבנקים.
מתחם רוטשילד הוא אכן סיפור הצלחה בקנה מידה לאומי, אבל הנוכחות של ההנהלות הבכירות של הבנקים היא מרכיב שולי בכך. רוב הפעילות המיחשובית והטכנולוגית של הבנקים, שהיא אולי רלוונטית יותר למה שקורה ברוטשילד, כבר מזמן עזבה את העיר לכיוון לוד, ראשון-לציון ועוד. רק לאחרונה הוקם מרכז התמיכה של בנק לאומי לתעשיות ההיי-טק, "לאומי ביזנס סנטר", בהרצליה ולא בתל-אביב. כך נהג גם הבנק הבינלאומי החשוב UBS. אדרבא, עסקים קטנים ובינוניים עשויים להיות נשכרים מזמינות חדשה של שטחי משרד במתחם רוטשילד ואולי גם מהתמתנות מסוימת בדמי השכירות.
המרכיבים היותר חשובים של הצלחת מתחם רוטשילד הם אחרים: מרחבי עבודה משותפים, נוכחות של שחקנים בינלאומיים אטרקטיביים, המפגשים הבלתי אמצעיים עם יזמים ומממנים, וכמובן השילוב עם מוקדי בילוי, תרבות, גסטרונומיה ועוד. יש טעם רב בטיעון של הפיקוח על הבנקים שלפיו להתנהלות לא יעילה של הבנקים יש השפעה שלילית על המשק כולו ועל מחיר השירות הבנקאי לעסקים ולצרכנים.
אם עיריית תל-אביב חפצה באמת להתמודד עם הסכנה, עליה "להחליף דיסקט" בנושא - ובהקדם. קודם כל, עליה להכיר בתעשייה הפיננסית כענף כלכלי קריטי לעיר, שהוא אבן שואבת של כוח-אדם איכותי והשקעות בינלאומיות, ולא רק כמחלבת ארנונה. לצורך כך, על העירייה לפתוח בדיאלוג אמיתי ופתוח עם התעשייה ולשתפה בקבלת החלטות הנוגעות לה. עיריית לונדון ואחרות כבר נותנות דוגמאות מאלפות בכיוון זה. צריך רק לצאת וללמוד.
■ הכותב הוא מנכ"ל בן-טובים יועצים בע"מ ונשיא עמותת City TLV לקידום תל-אביב רבתי למרכז פיננסי בינלאומי. בעבר כיהן כציר הכלכלי של ישראל בבריטניה וכראש המועצה המקומית כפר שמריהו.