ח``כ חיים כץ / צילום: איל יצהר
"אני מתנגד להעלאת גיל הפרישה לנשים. היום אישה בת 62, אם היא ממשיכה לעבוד, היא מקבלת בונוסים - במקום 2% מהשכר לשנה, מקבלת 3%. אם השכר שלה נמוך, עד 5,200 שקל, היא יכולה לקבל פנסיה ולהמשיך לעבוד. אם השכר שלה מספיק גבוה, היא יכולה לפתוח קופה אחרת. אז למה לקחת ממנה את הזכויות שלה?" - כך אמר היום (ד') שר הרווחה, חיים כץ, בפאנל בכנס לשכת רואי החשבון באילת.
במהלך הפאנל, שעסק בהזדקנות האוכלוסייה והיערכות המדינה לכך, התייחס כץ בהרחבה לסוגיית העלאת גיל הפרישה לנשים וציין עוד כי "אישה יכולה לצאת ממעגל התעסוקה מתי שהיא רוצה. היא יכולה לעבוד עד 67, ויכולה בגיל 62 אם היא אומרת נמאס לי. יש לה היום אופציה, היא עולה כסף, האוצר רוצה את זה בחינם".
בהמשך סיפר שר הרווחה על אירוע שהתרחש ביום השבעתו לתפקיד ואמר כי כאשר הוא מונה לשר הרווחה, התקשר אליו ראש הממשלה נתניהו ושאל אותו "מוכן לוותר על ילדים בסיכון לטובת מירי רגב?". כץ: "אמרתי בוודאי מוכן, אבל שהיא תוותר לי בכדורגל מה-16 ועד השער. ראש הממשלה אמר לי: 'הבנתי, בסדר'. ונהייתי שר הרווחה", סיפר.
ביחס לקצבאות הזקנה אמר כץ כי "צריך להצמיד את הקצבאות לשכר חברי הכנסת. כיום הן צמודות לשכר הממוצע במשק. אם הקצבאות יתוקנו, אם נוסיף את ה-7 שקלים, אולי הוא ייצא מהסטטיסטיקה, אבל הוא יהיה עני. ב-680 מיליון שקל והצמדה לשכר הממוצע במשק נוציא את כל האזרחים הוותיקים לתמיד מהעוני ונעלה אותם מעל קו העוני. אמרתי את זה בישיבות ממשלה, זה קרב נקודתי שאני חייב להוציא תוצאה".
פרופ' שלמה מור-יוסף, המנכ"ל היוצא של הביטוח הלאומי, התייחס אף הוא לסוגיית גיל הפרישה ולדברי שר הרווחה ואמר: "השר הציג את נושא גיל הפרישה מנקודת מבטן של נשים. אם אומרים לאישה לפרוש מתי שהיא רוצה, ודאי שמנקודת מבטה זה יותר טוב. השאלה היא מה מבט המערכת. הרי כבר העלו את גיל הפרישה מ-60 ל-62, גם אז הייתה אופציה שלקחו אותה. זה לא היה רוע-לב, הייתה לכך סיבה".
מור-יוסף הוסיף כי "קופות הפנסיה הצוברת, כץ הציג כאילו זה הישג גדול, אך זה לא. זו הקטסטרופה הכי גדולה, הזקנים יהיו הרבה יותר עניים, הפנסיה הצוברת החדשה הרבה יותר גרועה מהקרנות הוותיקות או מהפנסיה התקציבית, כי שם כל אחד יודע כמה הוא יקבל, בצוברת רק כמה הוא ישלם. הן תלויות תוחלת החיים ובהשקעה בשוק ההון, ובמתי אנשים יפרשו. יש פה הסתכלות מערכתית והסתכלות מנקודת מבטה של האישה".
עוד לדבריו, "בוועדה שהייתה במשרד האוצר שמנו תג מחיר של מיליארד שקל כדי לפצות על כל ההבדלים הללו בהעלאת גיל הפרישה. זו החלטה פוליטית, לא מקצועית. כל אנשי המקצוע בדעה אחת, בכל העולם. ראוי שזה יהיה כך, הצענו לנתק את זה מהחלטות פוליטיות עם נוסחה שמצמידה את גיל הפרישה לעלייה בתחולת החיים. אם זה לא ישתנה, לא יהיה מספיק כסף בקופה".
מור-יוסף סיפק נבואה שחורה באשר לעתיד הביטוח הלאומי. "מ-2024 ההכנסות יהיו פחות מההוצאות, ולכן ישתמשו בקרן העודפים של הביטוח הלאומי, וב-2048 תתרוקן הקרן. שר הרווחה יודע את זה", אמר, והוסיף: "האם המדינה נערכת להזדקנות האוכלוסייה? במילה אחת - לא. אולי כל משרד נערך? כן, אבל המדינה לא. לא צריך להיות גאון בשביל לראות שיש שינוי דמוגרפי, הסיבה העיקרית היא עלייה בתוחלת החיים, זו ברכה, אך גם לגשמי ברכה צריך להתכונן. אנחנו מזדקנים בבני ה-75 פלוס. ב-2009 היו על כ-40 אלף, ב-2059 יתקרבו ל-160 אלף איש. באותם שנים בקרב גילאי ה-85+ יהיה גידול של 450%".
ח"כ נחמן שי מהמחנה הציוני הוסיף כי "אין שר אחד שאחראי על כל המכלול של הזדקנות האוכלוסייה, וכאן הבעיה. רימו את הקשישים עם ביטוח סעודי, אבל הוא לא באמת קיים. השר כץ אמר שהוא בעד להצמיד לשכר חברי הכנסת. זה נשמע פופולרי, רק שקופת המדינה לא יודעת לשלם את זה. אז מה מפריע להגיד? אני הצעתי להצמיד לשכר הממוצע למשק, ואני מבטיח לכם שכאשר זה יגיע לוועדת שרים לחקיקה, השר עצמו יצביע נגד, משום שזה עולה הרבה כסף".
נשיא לשכת רואי החשבון, רו"ח יזהר קנה, התייחס אף הוא לסוגיית הזדקנות האוכלוסייה ולהשפעתה על הביטוח הלאומי ואמר: "יש שני וקטורים שפועלים במקביל: זה של תוחלת החיים - אנשים חיים יותר שנים ועבדים יותר, אך אם הם יוצאים לפנסיה מוקדמת - משלמים בהתאם. אך הווקטור של בעיית הריבית חסר בדיון הזה. אם הקרן של ביטוח לאומי צוברת ריבית של שנה - אז יוצא שהיא צוברת פחות, וכך נוצרת לנו בעיה בגלל הריבית, בפער בין הפנסיה הצוברת לנסיה התקציבית. זו בעיה גדולה - לא אקרא לזה ריב אחים, אבל אנחנו רואים את זה בדור א' ודור ב'.
"פעם לכאורה הפנסיה התקציבית והפנסיה הצוברת היו צריכות להביא את החוסך לפנסיה באותו מצב. כיום נוצרה מניפה בעיתיית שמתקרבת אלינו במהירות, וצריך לפתור את הבעיה לפני שהיא מתעצמת, והפתרון יהיה פתרון כואב, אבל מצריך החלטה פוליטית".