אפתח בווידוי - אני סובל מחרדת טיסות. הסטטיסטיקות המדברות על כך שטיסה היא בטוחה הרבה יותר מנהיגה בכביש לא מגרשות את הפחד. כל פעם שמטוס או משהו נוגע בשחקים - אתם שומעים נסיעה, אני שומע התרסקות. ובכל פעם שאני מעז בכל זאת לעלות למטוס, אני עסוק רוב הזמן בלהתפלל שאנחת בשלום ובחיפוש אחר נוסעים חשודים שמחביאים פצצות זעירות ומתוחכמות בנעליהם.
ולכן, אני האחרון לחשוד בו שאינו מעוניין בסידורי ביטחון קפדניים בשדות התעופה. אבל הפחדים שלי, ושל אחרים, לא יכולים להצדיק את הדרך המפלה והפוגענית שבה מתייחסות חברות התעופה הישראליות פעם אחר פעם לערביי ישראל שמבקשים לממש את זכותם הבסיסית לטוס לחו"ל.
המקרה הטרי, שנחשף אתמול ב"גלובס", הוא של 3 סטודנטיות ערביות ישראליות, שלטענתן הועברו הליך בידוק ביטחוני משפיל וארוך לפני טיסה ארצה מבלגרד. ר' מעכו, ר' מכפר כנא וס' מירושלים הן חברות וסטודנטיות לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-16 באוקטובר 2016 נסעו השלוש לטיול בבלגרד שבסרביה, במסגרת קבוצה מאורגנת.
בתביעה שהגישו השבוע לבית משפט השלום בירושלים נגד חברת ארקיע, שמכרה לסטודנטיות את חבילת הטיול המאורגן ושהטיסה אותן הלוך חזור, ונגד אל-על, שמספקת לארקיע שירותי אבטחה בשדות תעופה בחו"ל, טוענות השלוש כי בעת שהיו בדרכן ארצה מטיול בבלגרד, הן נדרשו לעבור בידוק גופני, שכלל נגיעה ומישוש בגופן העירום.
לדברי השלוש, הבידוק ארך זמן ממושך ביחס לבידוק שעברו יתר חברי הקבוצה וחרג מכל סטנדרט אנושי ומקצועי של בידוק סביר של אזרח ישראלי. "מעבר לתשאולים הארוכים והחיטוט בחפציהן האישיים, התובעות נדרשו לחיפוש גופני מבזה במיוחד שכלל מישוש ונגיעה בכל חלקי גופן העירום, לרבות באזורים אינטימיים. החיפוש נעשה תוך גילוי אטימות לרגשותיהן של התובעות, והוא לא הופסק למרות בכיין והפצרותיהן המתמשכות, וגם לא אחרי שאחת מהן התעלפה מרוב השפלה ומבוכה בעת החיפוש בגופה העירום כמעט לחלוטין", כך לפי התביעה.
החלת קריטריונים שוויוניים
לא מדובר כמובן במקרה הראשון. פעם בכמה שבועות נודע על מקרה חדש של ערבי ישראלי שנאלץ לעבור מסכת ייסורים והשפלה לפני העלייה למטוס. הנה, רק לפני כשבוע עו"ד מריה ג'מאל, תושבת חיפה בת 30 המנהלת עמותת סיוע לפליטים סורים, הגישה לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד אל-על בדרישה לפיצוי, לאחר שלטענתה עברה בדיקה ביטחונית פולשנית ונדרשה להתפשט בעת הבידוק לפני טיסת החברה מאתונה לישראל.
במאי 2007 הגישה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ עתירה נגד רשות שדות התעופה, שב"כ, ומשרד התחבורה, בדרישה שיחדלו מלהשתמש בלאום הערבי כקריטריון בעת ביצוע הבדיקות הביטחוניות בשדות התעופה. באמצעות עו"ד עאוני בנא, כיום עורך דין פרטי (ומי שמייצג היום גם את 3 הסטודנטיות התובעות), תיארה האגודה כיצד נוסעים ערבים בשדות התעופה נתקלים ביחס שונה ומשפיל, המתבטא בבדיקה מיוחדת וקפדנית, שחורגת בהרבה מהבדיקות הביטחוניות הרגילות שאותן עוברים הנוסעים היהודים. כל זאת אך ורק בשל היותו של הנוסע ערבי, ובהיעדר כל חשד קונקרטי לגביו. האגודה דרשה כי היקף הבדיקות הביטחוניות ורמתן ייקבעו לגבי כל האזרחים, יהודים וערבים כאחד, על-פי קריטריונים שווים וענייניים.
רשות שדות התעופה טענה בתגובה כי החלת קריטריונים שווים על כל הנוסעים תגדיל את העלות התקציבית של הבדיקות, וכי היא פועלת לשינוי אופן הבידוק, כך שהפגיעה בערבים "תורגש פחות". לגישת המדינה, האבחנה בין ערבים ליהודים שמתרחשת בבידוק בנתב"ג היא אבחנה מותרת, וגם אם יש פגיעה בשוויון האזרחים הערבים, הרי שהדבר נעשה לתכלית ראויה של צורכי ביטחון, ותוך שהפגיעה היא המינימלית האפשרית ועומדת בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
שינויים בבידוק
בנובמבר 2014 נערך הדיון בעתירה. באותה הזדמנות ציין השופט אליקים רובינשטיין, שפרש לאחרונה לגמלאות, כי העתירה שמה את האצבע על נושא כאוב. עם זאת, רובינשטיין העדיף את צורכי הביטחון. "איך עושים את זה (את הבידוק) בצורה נכונה?", הוא שאל/אמר, והוסיף כי "גם כשראש הממשלה מגיע לאיזה מקום, כולם נבדקים. ביום שישי זה קראתי מאמר של עורך דין יהודי על בידוק שעשו לו, כי הוא היה בקפה סמוך לביתו של ראש הממשלה, ופתחו לו את כל המזוודות. מי שקורא את זה נראה כאילו הבידוק מעל ומעבר".
בשנים שחלפו מאז הגשת העתירה הוכנסו שינויים מסוימים בבידוק בנתב"ג, שנועדו להקל את הבדיקות. בסופו של דבר, ב-11 במארס 2015 קבע בג"ץ כי בשל השינויים בתהליך הבידוק שהוכנסו כתוצאה מהדיון בעתירה, יש למחוק אותה, וזאת מבלי להכריע בסוגיה העקרונית של ההבחנה בין אזרחים בתהליך הבידוק. לזכות העותרים נפסק תשלום הוצאות בסך 30 אלף שקל, נוכח תרומתה של העתירה לשינוי.
אבל השינוי המיוחל, כאמור, לא ממש הגיע. גם אם בנתב"ג ניתן לראות שיפור בכל הנוגע לאופן הבידוק של ערביי ישראל, הרי שאותם אזרחים צריכים גם לחזור לישראל. ובשדות התעופה הזרים אין את המכשור הטכנולוגי שיש בארץ, ולא ניתן מענה לאפליה בבידוק הביטחוני לפני העלייה למטוס בדרך חזרה לארץ.
וכך, נאלצות צעירות ישראליות שבסך-הכול רוצות לטייל בחו"ל, כמו 3 הסטודנטיות שהגישו אתמול את התביעה, לעבור חיפוש גופני קפדני ופולשני ארוך, שכולל מימוש ונגיעה בכל חלקי גופן בנפרד משאר נוסעי הטיסה.
אולי הגיע הזמן לעתירה חדשה לבג"ץ, כדי שהמציאות המפלה והמיותרת הזאת תפסק.