ציפורה ברון / צילום: תמר מצפי
שופטת המחוזי בתל-אביב, יהודית שבח, אילצה לאחרונה את השופטת המחוזית בדימוס ציפורה ברון לחזור ולנהל הליך בוררות בין האחים חג'ג' לבין חברי קבוצת רכישה. זאת, לאחר שברון התפטרה מתפקידה כבוררת בסכסוך, על רקע כתבה ביקורתית כלפיה שפורסמה ב"גלובס" בנוגע לניהול הבוררות ועל רקע התנהגות בלתי מקובלת של הצדדים להליך הבוררות.
השופטת שבח הבהירה כי מתן אפשרות רחבה לבורר להודיע על "התפטרותו" מהווה פגיעה אנושה במוסד הבוררות ועלולה להביא להירתעות מתדיינים לעשיית שימוש במוסד זה ככלי ליישוב סכסוכים. עוד היא כתבה כי "מצופה מבורר, כמו משופט, שיתעלה על רגשותיו ויפריד בין תחושה אישית לא נוחה לבין חובתו למלא את התפקיד שקיבל על עצמו".
"הכתבה פגעה בי כספית"
תחילת הפרשה המעניינת ב-2006, אז התגלע סכסוך קשה בין חברי קבוצת רכישה שהקימו במשותף בניין מגורים ברחוב מאיר יערי בשכונת כוכב הצפון בתל-אביב, נגד עידו חג'ג' שארגן את הקבוצה, ואחיו צחי חג'ג' ששימש כנאמן הקבוצה וכעו"ד מלווה. הקבוצה כללה 41 חברים, בהם עידו חג'ג' עצמו שרכש את דירת הפנטהאוז, ואחותו כנרת סמית, שרכשה דירת 5 חדרים בפרויקט.
ב-2009 עבר הסכסוך לבוררות בפני השופטת בדימוס, ציפורה ברון, שעסקה בעיקר בטענות הנוגעות להקצאת החבויות הכספיות והזכויות במקרקעין. השנים חלפו, הבוררת קיבלה החלטות ביניים שונות, אך הליך הבוררות לא הסתיים.
בבפברואר 2017 פורסמה ב"גלובס" כתבה של כתבת הנדל"ן שלומית צור, שכותרתה הייתה: "הבוררות שאינה נגמרת". בכתבה נאמר, בין היתר, כי סיומה של הבוררות שמתנהלת זמן רב בין חברי קבוצת רכישה לבין האחים חג'ג', לא נראה באופק, וכי היא מעלה שאלה אודות יעילות הליכי הבוררות, אפילו אל מול בתי המשפט העמוסים. "כבר כמעט שבע שנים מתנהלת הבוררות הזו. למעלה מ-400 שעות הוקדשו להליך, ולמעלה מחצי מיליון שקל שולמו על-ידי הצדדים לפי תעריף של 1,350 שקל לשעה בתוספת מע"מ", צוין בכתבה.
עוד נאמר בכתבה מפברואר כי "אף שהחלטת הביניים ניתנה לפני למעלה מ-3.5 שנים, וכל שנותר הוא לדון ולהכריע בסוגיית הנזק והפיצויים, טרם ניתנה הכרעה בתיק"; "כיצד ייתכן, אם כן, שמוסד שנועד להוות אלטרנטיבה מהירה ויעילה להליכים המתנהלים בבתי המשפט, מעמיד לבסוף את הצדדים בפני הליכים ממושכים ויקרים יותר".
הבוררת ברון נפגעה כנראה מפרסום הכתבה, ובעיקר מכך שהיא חשבה שהמידע הועבר ל"גלובס" על-ידי אחד מהצדדים לסכסוך. בפתח ישיבת הבוררות הבאה אמרה ברון לבעלי הדין ביחס לכתבה ב"גלובס": "במקום לקבל בקשה לקביעת תאריכים, זה מה שקיבלתי". הבוררת ברון אף העירה ש"מי שיזם את הכתבה פגע בי כספית".
הבוררת סקרה את המחדל ה"באמת מוגזם", לדבריה, של בעלי הדין להגיע להסכמות בכל הנוגע למועדי דיון, וציינה כי אם "לא ייקבעו תאריכים, ואי-אפשר יהיה לנהל כמו שצריך את התיק, אני מוכנה לפסול את עצמי, אם אתם רוצים אתם תבקשו לפסול... אני איענה לבקשה". הבוררת אף נקבה בשמו של בורר אחר הנכון לקבל על עצמו את הליך הבוררות החל מהנקודה אליה הגיעה, בתעריפים הנוהגים אצלו.
בעקבות דברי הבוררת, החלו בחדר חילופי דברים באופן, שלפי הגדרת השופטת שבח "אינו עולה בקנה אחד עם נימוס אלמנטרי ושיח תרבותי, לרבות רמת הקול, ואופן הפנייה לנושא תפקיד שיפוטי". על קצה המזלג הזכירה השופטת שבח ביטויים שהוחלפו בין הצדדים הנצים לעיניה המשתאות של הבוררת ברון, תוך ניהול קרב צעקות, כגון הפיכת הבוררות "לבדיחה מהלכת", אמירות כמו "גם מחבל מתאבד בוכה שכואב לו"; "מי זה החכם שאמר את זה"; "חוצפה"; "בושה וחרפה";" "חצוף חצוף"; "ככה אתם מתנהלים לאורך כל הדרך..." ועוד. גם בקטעים שלא לוו בצעקות תוכן הדברים נשא אופי מתעמת, מקנטר וסרקסטי.
בשוך המהומה שנוצרה, העירה הבוררת "רוח לא נעימה נושבת..." והציעה: "אני חושבת שכדאי שאני אפסול את עצמי... תלכו למישהו שייראה לכם יותר טוב, שיקצוב מועדים, שיהיה יותר נוקשה... גם בבית המשפט לא נהגתי להיות חותכת ובצורה נוקשה... לא נוח לי עם זה, זו אווירה שלא נעימה לי... תעברו למי שתבחרו ואלוהים גדול...".
בתום אותה ישיבה סוערת ולפני שבעלי הדין, עורכי הדין והבוררת, התפזרו לבתיהם, הבהירה ברון כי "אם אני ממשיכה (בבוררות - ח' מ'), אני רוצה לדעת מי יעיד מתי יעיד כמה יעיד... עד יום שני (ה-6 במארס 2017) אני רוצה החלטה.. ואני מבקשת, אם אתם רוצים לפנות לעיתונות, תדעו לכם, עוד פנייה אחת לעיתונות, אני לא נוגעת בתיק הזה. לא נוגעת, תנהלו את זה בעיתונות, שיהיה ברור".
אולם הבוררת לא המתינה עד ה-6 במארס, וכבר למחרת החליטה לפרוש מהבוררות. בהחלטה שנתנה ב-2 מארס קבעה הבוררת ברון כי "לאחר האירועים, ההתרחשויות וההתבטאויות בין הצדדים, הגעתי לצערי למסקנה שאין באפשרותי להמשיך לשמש כבוררת בתיק זה. על כן, אני מודיעה שנבצר ממני להמשיך כבוררת בתיק זה".
הנתבעים, האחים חג'ג', לא השלימו עם התפטרות הבוררת והם עתרו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בבקשה "להורות לשופטת בדימוס ציפורה ברון, להמשיך לכהן כבוררת, תפקיד אותו היא ממלאת מאז שנת 2009, חרף החלטתה לפיה נבצר ממנה להמשיך ולכהן בתפקידה זה".
בין היתר, טענו האחים חג'ג' כי הבוררת חייבת להמשיך בתפקידה, וציינו כי האחריות על הימשכות הליך הבוררות נופלת על התובעים. זאת, לטענת האחים, משום שהתובעים הגישו כתב תביעה על סכום מנופח 31 מיליון שקל נגד נתבעים מרובים שחלקם נמחק וחלקם מיותר; לא ערכו אבחנה הנדרשת בין הנתבעים השונים; ו"נקטו בפעולה תכסיסנית של קידום פרסומה של כתבה עיתונאית ב'גלובס' העוסקת בהתמשכות הליך הבוררות, מתוך נקודת מבט ביקורתית".
עוד טענו האחים חג'ג' כי הכתבה גררה התנצחויות בין הבוררת לבין התובעים, והייתה סיבה מרכזית להתפטרות הבוררת.
התובעים, חברי קבוצת הרכישה, צידדו מנגד בהתפטרות הבוררת וביקשו למנות בורר חדש במקומה. לעמדתם, בית המשפט נטול סמכות לחייב אדם לשמש כבורר, ואף נטול סמכות לכפות עליו להמשיך לשמש בתפקיד. לגוף המקרה טענו התובעים, כי ההליכים שהתנהלו לפני הבוררת אינם יעילים, סופם אינו נראה באופק, ויש לחדשם בפני "שופט בדימוס, בעל מומחיות ונחישות".
הבוררת עצמה ביקשה מבית המשפט שלא להתערב בהחלטתה להתפטר. לגישתה של השופטת בדימוס ברון, היא נקטה בצעד החריג בעקבות "חוסר היכולת לנהל את הבוררות לנוכח התנהגות הצדדים", ומשהבינה "שלאף אחד מן הצדדים אין עניין אמיתי בסיום הבוררות, למרות ההוצאות הכספיות הכרוכות בכך".
הבוררת הוסיפה ואמרה כי מה שהתרחש בישיבת הבוררות האחרונה "היה מחזה שלא חוויתי כמותו בכל עשרות השנים בהן פעלתי בבית המשפט כעורכת דין וכשופטת... לא ניתן לנהל בוררות באווירה פרועה של צעקות והשמצות הדדיות.. התבטאויות חסרות כל רסן שהופנו על-ידי הצדדים האחד כלפי משנהו וגם כלפיי באופן אישי. לאור ההתנהלות בחודשים האחרונים... הגעתי באופן סופי למסקנה כי בוררות זו לא יכולה עוד להמשיך עוד ולהתנהל בפניי". ברון ציינה כי היא "חוששת מאוד שלאור ההתפתחויות האחרונות, עלול להיווצר מצב בו לא ייעשה צדק למי מן הצדדים בבוררות זו... החשש הגדול ביותר שלי הוא שבגלל מה שקרה, לא רק מראית פני הצדק תיפגע, אלא הצדק עצמו לא יוכל להיעשות על-ידי".
"צעד מרחיק לכת"
השופטת שבח לא השתכנעה מדבריה הנרגשים של הקולגה לשעבר. בפתח החלטתה לחייב את ברון לחזור לניהול הליך הבוררות היא אמנם העירה כי "התנהלותם הדיונית של בעלי הדין, למרבית הצער גם של מי מבאי-כוחם, שהגיעה לשיאה באופן התבטאותם הקולני, הפוגעני והמעליב, הן איש כלפי רעהו והן כלפי כבוד הבוררת, עולה לכדי זילות מוסד הבוררות והבוררת, ולבי עם הבוררת", וציינה כי "ניתן להבין לליבה של הבוררת, שנפגעה מהכתבה העיתונאית שייחסה לה את האחריות להתמשכות הבוררות".
אלא שמיד לאחר מכן הבהירה השופטת שבח כי "חוששני שהצעד בו נקטה הבוררת כתגובה להשתלחות חסרת רסן זו, היה מרחיק לכת ולא תאם את אופן הפעולה הנדרש...
"מצופה מבורר, כמו משופט, שיתעלה על רגשותיו ויפריד בין תחושה אישית לא נוחה לבין חובתו למלא את התפקיד שקיבל על עצמו".
השופטת שבח הוסיפה וביקרה את ברון וכתבה כי: "אין להוציא מכלל אפשרות, כי לו נהגה הבוררת (ברון - ח' מ') בעבר ביתר תקיפות בניהול הבוררות, תוך יישום הכלים הדיוניים שמעמיד לרשותה חוק הבוררות, במקום לתת לבעלי הדין להוביל את העגלה, לא הייתה זו שוקעת בבוץ, ולא היינו מגיעים עד הלום".
השופטת שבח קיבלה את טענתם של האחים חג'ג', כי התקיימו עד כה עשרות ישיבות בוררות, כי העידו עשרה מומחים, וכי מאות אלפי שקלים שהושקעו עלולים לרדת לטימיון, אם ברון תחדל מלשמש כבוררת. "נוכל לדמות את מצב הבוררות לפלוגת חיילים שנקלעה לנקיק צר שמשני עבריו מתנשאים צוקים גבוהים, הדרך חזרה נחסמה בסלעים כבדים שלא ניתנים להסרה, ואף שאת חלקה הנותר של הדרך חוצה נהר סוער שמימיו שוצפים וגועשים, אין מנוס, לחפץ חיים, אלא להמשיך הלאה", כתבה שבח.
"פגיעה אנושה במוסד הבוררות"
ברמה העקרונית כתבה השופטת שבח כי מתן אפשרות לבורר להודיע על "התפטרותו" בלי יכולת לחייבו לשוב ולאחוז במושכות - מעוררת קשיים ניכרים: "החשש כי אדם יקבל על עצמו תפקיד בורר וימלאו בקלות ראש מתוך הנחת יסוד בדבר קיומו של 'פתח יציאה' מובטח; פער כוחות בלתי סביר בין הבורר לבין בעלי הדין; פגיעה באינטרסים הלגיטימיים של צד המעוניין להמשיך בבוררות ולסיימה; אובדן מיותר של משאבי זמן וכסף; עידודו של צד המעוניין בהיעדר הכרעה או בדחייתה לנקוט בהתנהגות שתביא להתפטרות הבורר; והעיקר - פגיעה אנושה במוסד הבוררות והירתעות מתדיינים לעשיית שימוש במוסד זה ככלי ליישוב סכסוכים".
לדברי בית המשפט, "הבורר, כמו השופט, הוא הגורם המוסמך להחזיק במוסרות הדיון, לנהלו ביעילות ובתכליתיות, להשליט בבוררות אווירה ראויה ומכובדת, ולדאוג למיצוי מיטבי של ההליך, תוך שמירה על זכויות הצדדים. הבורר נדרש למנוע מהלכי סרק המאריכים את הדיון שלא לצורך, והגוזלים משאבים מיותרים. הבורר צריך להיות מעורב בהתנהלות באופן רציף ודינמי, ולא לאפשר לעגלה לסטות מהדרך. זהו תפקידו של הבורר, ואין הוא יכול לתלות את הקולר לאנדרלמוסיה שנוצרה רק בבעלי הדין".
אולי כדי להפיס מעט את רוחה של הקולגה לשעבר, ציינה השופטת שבח כי "אין לי ספק שהבוררת, שופטת בית משפט מחוזי בדימוס, ותיקה ומוערכת, תעמוד במשימה שנכפית עליה בהחלטתי זו, בהינתן שחוק הבוררות מעמיד לרשותה ארגז כלים יעיל למדי, שבכוחו של שימוש מושכל בו לסייע לה להשיב את הסדר על כנו ולנהל את חלקה האחרון של הבוררות באופן ענייני ומכובד".
ביותר מרמז על האופן הראוי שבו צריכים הליכי הבוררות להתנהל, הזכירה השופטת שבח לבוררת ברון כי: "דבר לא מונע מהבוררת להציע שורת תאריכים, ובהיעדר הסכמה, לקבוע את המועדים לפי שיקול דעתה, כמובן תוך אזהרת הצדדים בדבר סמכותה לנהל את הדיון שלא בנוכחות צד שלא התייצב", וכי "אין מניעה שהבוררת תוציא מלפניה מיוזמתה הוראות דיוניות ענייניות וקצרות, תכליתיות שמטרתן לייעל את ההליך, ללא צורך בהסכמתם של בעלי הדין, וככל שאלה לא יכובדו - לחייב בהוצאות את הנוגע בדבר".