רכבת ישראל / צילום: איל יצהר
רכבת ישראל גובה מחירים מופרזים על מזון ומשקאות הנמכרים במכונות - כך טוענת בקשה להכרה בתביעה כייצוגית שהוגשה נגד רכבת ישראל ומפעיל המכונות האוטומטיות למכירת שתייה ומזון בתחנות.
הטענה היא כי לאור עמלה גבוהה שגובה הרכבת מזכיין המכונות האוטומטיות (מ.א מכונות אוטומטיות), עמלה ששיעורה לפי התביעה מגיע ל-47% - הנוסעים, שהם בבחינת צרכן שבוי, משלמים מחירים מופקעים על משקאות וחטיפים הנמכרים במכונות.
עוד נטען כי אל מול העמלה משלמת רכבת ישראל 8% דמי חכירה לרשות מקרקעי ישראל - ומכאן שהפער בין שתי העמלות מוביל לקופון בלתי הוגן ולא סביר, אותו משלמים הצרכנים.
מדובר במוצרי המזון והשתייה הנמכרים בכ-130 המכונות האוטומטיות המוצבות בתחנות הרכבת, כשהתביעה מעריכה את היקף הנזק ב-14 מיליון שקל. הבקשה הוגשה על-יד עורכי הדין אביעד ויסולי ואיתמר כהן.
לטענת העותר, בן-ציון ציטרין, המוצרים מתומחרים באופן שמשקף 150% עד 400% מהמחיר המקובל בשוק (יצוין כי האינדיקציה לתחשיב של ציטרין התייחסה למחיר המקובל ברשתות המזון).
כך למשל, אחת הדוגמאות המובאות בבקשה היא המחיר לבקבוק מים מינרליים 0.5 ליטר במכונות האוטומטיות, הנמכר ב-9 שקלים, כשכל שתייה אחרת נמכרת במחיר של 10 שקלים לבקבוק או פחית.
דוגמה אחרת מתייחסת למחיר של חטיפים דוגמת במבה, קליק או תפוצי'פס, הנמכרים ב-8 שקלים; וחטיף "פסק-זמן" הנמכר ב-7 שקלים.
עוד מודגש כי במכונות אוטומטיות המוצבות במקומות ציבוריים אחרים, דוגמת בתי המשפט, מוכרות מוצרים דומים במחירים זולים יותר - כך למשל 5 שקלים לבקבוקי שתייה או לחטיפים.
טענת התביעה היא שהצרכן השבוי בתחנות הרכבת ניצב מול מונופול. לדברי עורכי הדין ויסולי וכהן, "גביית מחירים מופרזים על-ידי מ.א. מכונות אוטומטיות, שהיא הזכיין הבלעדי בתחנות הרכבת למכונות ממכר אוטומטיות, סותר את מטרות הרכבת, כפי שהוגדרו בהסכמיה עם ממשלת ישראל, את מהותה של הרכבת כגוף ציבורי האמור לפעול בסבירות ובהגינות כלפי הציבור ואת התחייבותה של הרכבת לפעול לעידוד השימוש בה כתחבורה ציבורית, למתן מענה הולם לצורכי ציבור הנוסעים, ולפעול 'למען רווחת תושבי ישראל בהיבט החברתי', כפי שהרכבת התחייבה באמנת השרות שלה לציבור הנוסעים".
עוד נטען כי "הרכבת מנצלת בצורה צינית את המשאבים שהעניקה לה מדינת ישראל לצורך ולטובת הציבור, לשם גביית רווחים חזיריים לכיסה. מדובר בניצול פסול של המונופול שהוענק לרכבת ישראל ובהפרת חובותיה של הרכבת לציבור לפי כל דין".
כאמור, התביעה טוענת כי הסיבה לגביית המחירים המופרזים היא עמלה שמעביר הזכיין לרכבת בשיעור של 47% מכלל מחזור המכירות במכונות המוצבות בתחנות. עמלה זו, כך נטען, הופיעה כתנאי סף במכרז הרכבת לפיו העמלה תעמוד על 40% לפחות.
ביולי 2012 פרסמה הרכבת את תוצאות מכרז המכונות באתר האינטרנט של הרכבת, ולפי הפרסום סכום הזכייה עמד על 2,388,555 שקל לשנה או 47% מההכנסות - הגבוה מבניהם - זאת למרות שהרכבת משכירה לזכיינית בפועל שטח השייך לרשות מקרקעי ישראל, הוגבה מהרכבת 8% מסכום המכירה כ"דמי חכירה".
"בכך גובה הרכבת עבור המקרקעין המוחכר לה על-ידי המדינה מחיר הגבוה ביותר מ-500% (!) מהעלות שהיא משלמת עליו למדינה (רמ"י)", כך לשון הבקשה.
טענה אחרת המצוינת בבקשה היא שלצרכנים הרוכשים במכונות האוטומטיות לא סופקה קבלה במעמד הקנייה, וגם על כך מבקש העותר כי בית המשפט ייתן את הדעת.
מרכבת ישראל נמסר בתגובה: "התביעה טרם התקבלה במשרדי רכבת ישראל".