טקס פתיחת המסחר במנקיינד / צילום: קובי קנטור
באוקטובר 2015 נשלחה למשרדי הבורסה בת"א הודעה מטעם חברה אמריקאית הנסחרת בנאסד"ק, ובה בקשה לרשום את מניותיה למסחר בישראל. כעבור מספר ימים אושרה הבקשה וכבר בסוף אותו חודש החלה המניה להיסחר בבורסה שלנו.
ב-28 באוקטובר 2015, עם סיום יום המסחר הראשון שלה, עמד שוויה על 5.9 מיליארד שקל, שדירג אותה במקום ה-25 בבורסה כולה.
כשבועיים לאחר רישומה בבורסה, זכתה החברה להיכנס למדד המניות השני בחשיבותו בבורסה - ת"א 75 - שבו תפסה את המשקל השני בגודלו (4.8%). מי שלא ניחש עד כה במי מדובר, נגלה כי זו מנקיינד.
מאז הצטרפותה לת"א ועד היום הספיקה חברת הביומד לאבד 95% מערכה!!! והיא נסחרת כיום בשווי של 400 מאות מיליון שקל בלבד.
רק לאחרונה היא נפלטה ממדד ת"א 90 (שהחליף את ת"א 75), אחרי שהסבה נזק עצום למשקיעים. מנקיינד לבדה גרעה כ-4% מתשואת המדד מאז שנכנסה אליו, כאשר במונחים כספיים מדובר במחיקת ערך של מאות מיליוני שקלים למחזיקי תעודות הסל והקרנות המחקות על מדד זה.
גישה מהירה להון גדול
כמו במקרים רבים בשוק ההון (וגם בחיים עצמם), הבעיה מתגלית מאוחר מדי, אחרי ש"הסוסים ברחו מהאורווה". יחד עם זאת, חשוב לשאול את עצמנו האם אירוע מסוג זה עלול לחזור על עצמו גם בעתיד.
לצורך כך, יש לבחון את המנגנון שאפשר למנקיינד (וחברות דומות לה) לקבל גישה מהירה לעשרות מיליארדי השקלים של הציבור הישראלי, המושקעים במדדי המניות המקומיים. עד סוף 2015 הנהיגה הבורסה "מסלול כניסה מהיר", שנועד למשוך חברות הרשומות למסחר בחו"ל להירשם גם בת"א, ועל-ידי כך להגדיל את מחזורי המסחר ואת העניין הציבורי בשוק ההון. בכירי הבורסה אף פנו לחברות רבות, ישראליות וזרות כאחד, במטרה למשוך אותן להירשם למסחר והודות לכך, להיכנס גם למדדי הבורסה ולזכות בביקושים רבים מקרב תעודות הסל המקומיות.
במסגרת מסלול זה, כל חברה שנסחרה בבורסה ראשית בארה"ב או בלונדון, יכולה הייתה לפרסם "מסמך רישום" ולהתחיל להיסחר בת"א תוך זמן קצר, ובו בזמן להיכנס תוך שבועיים בלבד למדדי הבורסה הראשיים במידה ועמדה בתנאי שווי השוק של המדדים.
סוגרים את הפרצה
בעקבות כניסת מנקיינד ואחרות למדדי המניות והתרעומת הציבורית שהגיעה כתוצאה מכך (ובצדק), שינתה הבורסה את הכללים, כך שרק חברות בעלות "זיקה לישראל" יוכלו להיכנס למדדים.
סוגיית "הזיקה המקומית" לצורך היכללות במדדים אינה המצאה ישראלית. גם במדדי מניות מרכזיים בעולם, כדוגמת S&P 500, ניקיי ביפן ו-CAC 40 בצרפת, חלק מדרישות הסף שלהם נוגע ל"זיקה מקומית". בכל מדד הדרישות שונות, אולם לרוב הן מתייחסות למקום התאגדות החברה, מושב המטה המרכזי, כמות עובדים המועסקים במדינה ושיעור הכנסות המופקות בה.
הרעיון של "זיקה מקומית" נועד לשמור על אופי המדד כסל שמייצג גיאוגרפיה מסוימת, אבל לא רק. יש בו גם אספקט חשוב של מסחר. ברגע שמניה נסחרת ביותר משוק מניות אחד, בשווקים שבהם המסחר בה הוא משני, נוצרים לעתים תכופות פערי ארביטראז', שמקשים על היכולת של מנהלי מוצרי המדד לעקוב כהלכה על המניה במדד. זאת הסיבה המרכזית שבגינה נוספה למדד S&P 500 דרישת "הזיקה המקומית" לפני כעשור וחצי. סוחרי קרנות הסל על המדד דרשו מעורך המדד לגרוע מניות בריטיות ש"הקשו" עליהם לנהל את המסחר ב-ETF.
אחרי שהבורסה המקומית סגרה את הפרצה לחברות זרות, כשנה לאחר מכן, במסגרת הרפורמה שביצעה במדדי המניות של הבורסה, הוארך גם משך הזמן הנדרש עד לכניסתה של מניה חדשה בבורסה למדדים, כך שכיום לרוב חולפים כחודשיים מיום רישומה של מניה למסחר בבורסה ועד לכניסתה למדדים הראשיים.
להארכת זמן זו יש חשיבות רבה במניעת הישנות מקרים כמו מנקיינד, אבל זה עדיין לא מספיק כדי למנוע מקרים דומים בעתיד.
הכללים הנוכחיים של מדדי הבורסה עדיין מאפשרים לחברה ישראלית להירשם למסחר בת"א ואגב כך, ליהנות באופן די אוטומטי מביקושים של מוצרים פסיביים, לגרוע מהם זמן קצר מאוחר יותר סך משמעותי מהשקעותיהם. קחו לדוגמה את אביליטי, חברה ישראלית שנרשמה למסחר רק חודשיים אחרי מנקיינד, ומאז הספיקה למחוק את יותר מ-90% מערכה במועד הרישום בבורסה.
לבדוק את הרווחיות
איך ניתן היה למנוע את מקרה מנקיינד ולא פחות חשוב, למנוע מקרים כאלה בעתיד? הפתרון פשוט - יש לבדוק את הפרמטר הבסיסי ביותר של כל חברה בע"מ - רווחיותה. מעבר לנקודה הכואבת של מחיקת הערך העצומה במניות מסוג מנקיינד, נבידאה, ביוטיים ואחרות שנרשמו למסחר בבורסה שלנו בשנים האחרונות, העניין צורם בגלל שמדובר בחברות מפסידות.
רוב המשקיעים במניות מתמקדים בחברות רווחיות, שכן ניתן לבצע להן הערכת שווי שאמורה לנבא את מחירן "הכלכלי". ברגע שחברה מפסידה כסף לאורך זמן, קשה עד בלתי אפשרי להעריך את שוויה.
שימו לב כי 9 חברות מתוך 131 המניות הכלולות כיום במדד ת"א 125 רשמו הפסד בשלוש השנים האחרונות, ושתיים נוספות רשמו הפסד בשנתיים מתוך 3 השנים האחרונות (בספירה הזו לא נכללו חברות שנגרעו מהמדדים בשנה האחרונה, כמו מנקיינד ואביליטי).
בהתאם לכך, לא תופתעו לגלות שביצועיהן של 11 המניות הללו היו גרועים משמעותית ביחס לביצועי החברות הרווחיות במדד בשנה האחרונה, שכן הגורם המשפיע ביותר על ביצועי מניות הוא רווחי החברות שעומדות מאחוריהן. אם כך, מדוע לא לחסום חברות שאינן רווחיות מכניסה למדדים?
דרישה לרווחיות כתנאי סף לכניסה למדד קיימת בלא מעט מדדים בעולם, כשהבולטים שבהם הם ה-S&P 500 והניקיי החדש ביפן.
לצערנו, כל עוד הבורסה בת"א לא תיישם כללים דומים ותמנע את כניסתן של חברות הפסדיות "כרוניות" למדדים, לא רחוק היום בו ניתקל במקרה מנקיינד נוסף.
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל אינדקס מחקר ופיתוח מדדים בע"מ, המתמחה במחקר ופיתוח, חישוב ועריכת מדדי ניירות ערך למגוון צרכי השקעה. לכותב יש אינטרס אישי באמור לעיל. אין באמור ייעוץ/שיווק השקעות ו/או ייעוץ מס המתחשב בנתונים ובצרכים האישיים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא ואין באמור משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירת ני"ע או מוצר פיננסי כלשהו
