מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון (צילום: איל יצהר)
בלהט הויכוח הפתח-תקוואי על הזכות למחאה מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט - התארגנה הפגנה נוספת, גם היא במוצאי שבת, שאולי מסמנת את תחילתה של מתקפת הפגנות נגד שומרי הסף במערכת המשפט.
הפעם נראה כי ההפגנה תחצה גבולות מקובלים של מחאה נגד בית המשפט העליון, שבשנים האחרונות עמד במוקד של ביקורות חריפות.
את ההפגנה החדשה ("מוצ"ש אצל מרים נאור", ככותרת הפוסט בפייסבוק) מארגנים תושבים בשכונות דרום תל-אביב, שהפכו בשנים האחרונות למיעוט בקרב מסתננים שבחלקם הם מבקשי מקלט.
ההפגנה מתוכננת להתקיים סמוך לביתה של נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, בשכונת רחביה בירושלים, והיא תדרוש שבית המשפט יקבל החלטה בעניין הנוהל להרחקת חלק מהמסתננים למדינה שלישית, שמשרד הפנים גיבש לפני כ-4 שנים.
הנוהל להרחקה למדינה שלישית מצוי בהקפאה מזה כשנתיים - כשנה וחצי מתוכן בעקבות צו ביניים שהוציא בית המשפט העליון.
מארגני ההפגנה מציינים במפורש כי היא "מתכתבת" עם ההפגנות בפתח-תקווה נגד מנדלבליט, ומצהירים: "אם להם מותר, גם לנו מותר - אם אפשר להפגין נגד היועמ"ש, אפשר להפגין נגד שופטי העליון".
המארגנים מודעים לכך שבפסיקת בג"ץ (בעניין פעיל הימין נועם פדרמן, מ' ר') נקבע כי אין להפגין מול בתים של שופטים, אולם הם נכונים להיעצר - כך אומרת ל"גלובס" שפי פז, פעילה מוכרת תושבת דרום תל-אביב.
פז מוסיפה כי "אנחנו בכלל לא צריכים רישיון מהמשטרה, בגלל שלא יהיו נאומים או תהלוכות. אבל - וזה עניין של עיקרון - בניגוד לעבר אנחנו לא רואים את עצמנו תלויים בקיומו של רישיון, כמו שאחרים לא קיבלו מאיתנו רישיון להפוך את הבית שלנו למתקן שהייה. תמיד שמרנו על החוק ועל מאבק לא אלים, עד שכבר נמאס לנו".
את התסכול פז מסבירה בהתמשכות ההליכים ותוצאותיה: "בית המשפט העליון קיבל את כל התשובות מכל הצדדים כבר בסוף ינואר (למעשה כתב הטענות האחרון הוגש בפברואר, מ' ר'). בכל השנתיים בהן הנוהל מוקפא - האכיפה נעלמה ופקחי ההגירה כמעט ולא עובדים. אין סיבה שלא תהיה פסיקה מינואר עד סוף אוגוסט, למעט סחבת", היא מאשימה.
לפז חשוב להדגיש כי "אנו לא מפגינים כדי ללחוץ על בית המשפט העליון לפסוק לטובתנו, אלא כדי לקבל פסיקה כלשהי, כי כל עוד הנוהל מוקפא, שום דבר לא מחליף אותו, והמדינה מחכה לראות מה יקרה בבית המשפט העליון. בינתיים עוד ועוד כיתות גן ובית ספר נתפסות על-ידי המסתננים, ואנחנו חיים כמיעוט אתני".
עמדת מארגני ההפגנה, למעשה, ממשיכה את זו של חלק מהבכירים במערכת אכיפת החוק, עליה דיווח השבוע "גלובס", שמצדדת בזכות מחאה רחבה ככל האפשר, גם מול בתיהם של אנשים פרטיים שהינם עובדי ציבור ולא נבחריו.
הגישה החולקת על גישה זו מתבססת, בין השאר, על הטענה כי לעובדי ציבור יש "משרדים" שאפשר להפגין מולם. "משרדה" של הנשיאה נאור הוא בית המשפט העליון - שמולו הפגינו בישראל תנועות מגוונות, החל בהפגנת החרדים בת 350 אלף המפגינים בשנת 1999 בנושאי דת ומדינה וכלה בהפגנת המסתננים עצמם בינואר האחרון המבקשים שלא ליישם את נוהל ההרחקה.
ההפגנה המתוכננת מול ביתו הפרטי של שופט מהווה צעד מרחיק לכת גם עבור פעילי המאבק בדרום תל-אביב עצמם - שעד כה הפגנותיהם התקיימו מול הכנסת, בתל-אביב או מול בתיהם של שרים נבחרים כמו ציפי לבני וגדעון סער. אלה הסתיימו בדרך-כלל בשיחות, ולא במעצרים, כי "המשטרה בתל-אביב מאד מכילה" (כך שפי פז). ההכלה הזו תיבחן בהפגנה המתוכננת, וגישת המשטרה תיקח בחשבון את החלטת בית המשפט ששחררה ממעצר את עו"ד אלדד יניב ומני נפתלי, מכוכבי ההפגנה בפתח-תקווה.
הנהלת בתי משפט לא מסרה את תגובתה, וזאת עד מועד סגירת הגיליון.
"הליך הרחקה למדינה שלישית תקוע בעליון וזה מורגש בשטח"
החל מ-2007 נכנסו לארץ באופן לא חוקי 64,371 איש מאפריקה, רובם המכריע גברים בגילאי העבודה, שאותם מגדירה המדינה כ"מסתננים", לפי לשון חוק הכניסה לישראל. כ-20 אלף עזבו במהלך השנים. 72% מהם הגיעו מאריתריאה, ו-20% מסודאן.
המספר הזה נכון לסוף 2012, עת נעצר דרסטית זרם המסתננים, כשהושלמה בנייתה של חומה לאורך הגבול עם מצרים. ישראל נמנעת מלהחזירם לארצות המוצא או לארץ ממנה יגורשו לארצות המוצא, לא עומדת בקצב בדיקת בקשות המקלט הרבות ומאשרת מעטות מהן.
לצד אלה שחותמים על "עזיבה מרצון" תמורת תשלום, חוק ההסתננות מאפשר למדינה לזמן למתקן "חולות" מסתנן, שלא הוכח שהוא מבקש מקלט, ולהחזיק בו שם לתקופה של עד שנה - אז הוא משוחרר, ולא ניתן לזמנו שוב למתקן. בנוסף המדינה משליכה יהבה על "חוק הפיקדון", שמחייב את חסר המעמד להפריש 20% משכרו לקרן מיוחדת, כך שיקבל אותו בחזרה - בתוספת הפרשת מעסיק של 16% - רק כאשר יצא מישראל. חוק הפיקדון תלוי בבג"ץ לצד נוהל הרחקה למדינה שלישית, בעניינו מתוכננת ההפגנה.
בתחילת יולי 2015 עתרו ארגוני זכויות אדם לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כנגד הנוהל שגיבש משרד הפנים להרחקת חלק מאזרחי אריתריאה וסודן באמצעות הסכם עם מדינות שלישיות - רואנדה ואוגנדה - שפרטיו נותרו חסויים. לשם אישור הנוהל ביקר היועץ המשפטי לממשלה הקודם, יהודה ויינשטיין, במדינות הללו, ובחן את התנאים להם המורחקים אמורים לזכות.
בצו ביניים שניתן במסגרת העתירה הוחלט כי עד להכרעה באשר לנוהל, המסתננים לא יורחקו וגם לא יועברו למשמורת. לאחר שהעתירה נדחתה בנובמבר 2015, הוגש על פסק הדין ערעור לעליון בדצמבר 2015, במסגרתו שוב הוצא צו ביניים, כך שמזה כשנתיים אין הרחקה למדינות שלישיות. בערעור נטען כי במדינות אליהן מורחקים המסתננים לא מתקיימים, בפועל, התנאים שהובטחו בנוהל.
יונתן יעקובוביץ מ"המרכז למדיניות הגירה ישראלית", שמתמקד באיסוף נתונים ואינו מזוהה פוליטית, מתאר כי "יש עזיבה מרצון, במספרים זעומים. כרגע אין הרחקה אקטיבית למדינות המוצא, גם לא למהגרי עבודה. הכלי העיקרי של המדינה - הרחקה למדינות שלישיות - תקוע בעליון. יש עדיין זימונים להתייצבות במתקן בחולות אבל משרד הפנים עם תת התקצוב שלו ותת כוח האדם - לא אוכף אותם, אלא בוחר להתמקד באכיפת נוהל ההרחקה המיידית של אוקראינים וגיאורגים. אין החלטה רשמית, אבל יש אצלם גישה כזו, שממילא עוד מעט נצא למבצע נרחב להרחקתם למדינות שלישיות. נוצר מצב של תת אכיפה, וזה מורגש בשטח מבחינת תחושת האנרכיה, ועולים החיכוכים בינם לתושבים".