זוכי פרס נובל לרפואה / צילום : רויטרס
פרס נובל לרפואה לשנת 2017 ניתן היום (ב') ל-3 חוקרים אמריקאים בתחום הכרונוביולוגיה - חקר הממשק בין הזמן לבין גוף האדם (ויצורים חיים בכלל). בשנים האחרונות הולך ומתגלה כי כל תא ותא בגופנו, וגם ביצורים אחרים, נמצא בתהליך תמידי של סכנרון עם הזמן החולף ועם סיבוב כדור הארץ. התשובה לשאלה "מה השעה" בתא מסויים או בגוף מסויים, תשפיע כמעט על כל פן בתפקוד שלו. מנקודת מבטנו כבני אדם, השעון הביולוגי שלנו, והיכולת של הגוף לסנכרן בין שעונים ביולוגיים שונים הפעילים בתאים השונים ובינם לבין השעון ה"אמיתי" כלומר קצב סיבוב כדור הארץ, משפיע על תהליכים קריטיים כמו רעב, תחלואה, ליבידו, הזדקנות, פעילות חיסונית ותגובת הגוף לתרופות.
החוקרים ג'פרי הול, מייקל רושבאך ומייקל וו. יאנג, ביקשו לחקור כיצד השעון הביולוגי פועל ומהו המנגנון הפנימי שלו. יחדיו, הם זיהו גן שמקודד חלבון אשר נצבר בתוך תאים בלילה, ואז מפורק במהלך היום (בין היתר בתגובה לאור). לפי רמת החלבון שנצבר, התא יודע מה השעה. כמה פשוט, אך מתוחכם. בהמשך, זיהו החוקרים חלבונים נוספים שהם חלק מן המנגנון ששולט בשעון הביולוגי הפנימי.
שינויים שונים בסביבה שלנו או באורח החיים שלנו (כמו טיסה בין אזורי זמן או עבודה במשמרות) יכולים להפר את הסנכרון של שעוני הגוף, והחוקרים בחנו את המנגנונים שמעורבים בתופעה ואת המנגנונים שיכולים לפצות עליה. המחקריםה ללו יכולים להוביל לפתרונות שיקלו על מי שהשעון שלו יצא מסנכרון.
נציין כי לאחרונה פורסמה כתבה מקיפה ב"גלובס" על מגנוני השעון הביולוגי, בה רואיין זוכה פרס רפפורט ל-2017, ד"ר גד אשר, העוסק בחקר התחום.
"איני מעריך 'חוקרים כוכבים' שכל פרסומם הוא בפרסומם"
שלשה הרופאים שזכו בפרס הם אמריקאים. פרופ' ג'פרי הול, בן 72, נולד בניו יורק וגדל בפרברי וושינגטון די.סי, שם שימש אביו ככתב פוליטי עבור סוכנות הידיעות AP. הול אמר בעבר כי אביו השפיע עליו להישאר תמיד מעודכן בענייני השעה. הוא החל לימודי רפואה, אולם נמשך לחקר הגנטיקה.
כמו זוכי פרס נובל רבים, גם הול נתקל בלעג וסקפטיות כלפי ממצאיו מצד חוקרים ותיקים יותר בתחום, אשר טענו כי המידע שהפיק לגבי הגן המקודד את החלבון השולט בשעון, אינו חשוב לסנכרון השעונים הביולוגיים של הגוף כפי שטען.
בנוסף, הול טען בראיון שנערך רק לפני עשור, כי הוא אינו "חוקר כוכב" כאחרים ולכן אינו מצליח להשיג מימון מספק, בעוד "חוקרים כוכבים שהם מפורסמים רק בהיותם מפורסמים" זוכים בכל הקופה ודלת פתוחה מידי אל כתבי העת המובילים. "איני יכול שלא לחוש כי חלק מן הכוכבים הללו לא הרוויחו את מעמדם. הם מקימים מעבדות ענק, לא מצליחים להשתלט על הסטודנטים, ואלה, בניסיון להביא לבוס 'משהו גדול' התואם את מעמדו, לפעמים עושים דברים מאוד מוזרים".
הול כינה את עצמו "ווילי לומן" של התחום, וכיוון לדמות במחזה "מותו של סוכן" של ארתור מילר, איש מכירות שאינו מצליח להסתגל לעולם חדש. לכן, ציין, הוא העדיף לפרוש מן המדע מוקדם יחסית למקובל אצל עמיתיו המדענים. "אולי איבדתי את החוש", אמר. "אבל אני עדיין אוהב את הזבובים הקטנים (זבובי הפירות בהם נהוג לבצע מחקר גנטי) ואני מאמין שהייתי יכול להמשיך להיות בקשר מועיל איתם". הול אכן פרש לפנסיה מאוניברסיטת ברנדייס, והוא מתגורר היום במיין.
פרופ' מייקל יאנג, בן 68 גדל במיאמי להורים ללא רקע מדעי. אביו היה איש מכירות במפעל אלומיניום ואמו מזכירה במשרד עורכי דין. הוא גדל בצמוד לגן חיות, ומעת לעת ברחו כמה חיות מן הגן אל חצרו, והציתו את סקרנותו לעולם כלפי עולם החי, כל סיפר בעבר. המשפחה עברה לדאלס, שם קיבל הנער מתנה מהוריו, ספר על מחקריו של מפתח תיאוריית האבולוציה צ'ארלס דרווין, אשר עסק גם בשעונים ביולוגיים. כבר משלב זה, פרח העניין שלו בתחום. הוא למד ביולוגיה באוניברסיטת טקסס, המשיך עד פוסט דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד וכיום משמש כראש מעבדה באוניברסיטת רוקפלר.
פרופ' מייקל רוסבך הוא חוקר באוניברסיטת ברנדייס ובמכון לרפואה על שם הווארד היוז. הוא נולד בקנזס, מיסורי, להורים שברחו מגרמניה לפני העולם השניה. אביו היה חזן. המשפחה עברה לבוסטון ושם הוא גדל בנעוריו.
הוא החל בלימודי מתמטיקה באוניברסיטת CalTech, אך נמשך לתחום הביולוגיה. את הדורקטורט עשה ב-MIT, וחזר לאוניברסיטת ברנדייס, כמו הול ויאנג, וגם עבד יחד עם יאנג על איתור המקור הגנטי של השעון הפנימי.