עוד ברק כהן / צילום:תמר מצפי
בעיצומה של המחאה החברתית הגדולה באוגוסט 2011, פורסם "גלובס" ראיון עם עו"ד ברק כהן שאותו ערך הח"מ במאהל שהוקם בשדרות רוטשילד בתל-אביב. כהן סיפר באותו ראיון כי הוא החליט "לזנוח ב'צו 8 אזרחי'" את משרד עורכי הדין שלו ולהצטרף למחאה שבה חבש שני כובעים: כובע של אזרח התומך במחאה, וכובע של עורך דין וסנגור, התורם את יכולותיו המקצועיות למען המחאה ומייצג את המפגינים שנעצרו. באותו ראיון אמר לי כהן, כי "המחאה החברתית היא 'מהפכה של אהבה'", אבל, הוא הזהיר, "אם המחאה תיכשל - אז בעוד חמש שנים היא תהפוך ל'מהפכה של קליעים'".
זה לא קרה. חלפו כבר יותר משש שנים, ולמרבה המזל אף אחד לא מסתובב ברחובות עם תת-מקלע במחאה על יוקר המחיה או מחירי הדיור, שרק עלו מאז 2011. שינוי חברתי משמעותי לא התרחש כאן מאז המחאה החברתית. מי שהשתנה הוא כהן, שהפך מאז אותם ימים למחאה מהלכת של איש אחד.
כהן הפך לתופעה ולדמות מוכרת אך מאוד שנויה במחלוקת. הוא הקים את תנועת "באים לבנקאים" המוחה באמצעות הגעה אל ראשי המערכת הבנקאית עצמם, על ההתנהלות של הבנקים בישראל כלפי צרכנים, אך בהמשך הועמד כהן לדין בגין הטרדות ואיומים של מנהלי הבנקים, הוא תקף את שרת התרבות והספורט, מירי רגב, והוא הורשע בהעלבת עובד ציבור בכך שחיבר שיר פוגעני נגד קצין משטרה מירושלים, אלון חמדני.
לכן, רבים רואים בכהן אדם שצריך להרחיק אותו מהחברה. מנגד, לכהן יש גם הרבה מאוד אוהדים ומעריצים שחושבים שהוא נלחם למען מטרות נעלות. אז מיהו ברק כהן? עבריין או לוחם זכויות אמיץ? אנרכיסט-בריון או רובין הוד מודרני? "גלובס" חזר אל כהן כדי לנסות ולעמת אותו עם הטענות נגדו ולשמוע לאן פניו מועדות.
מלחמה בבעלי הכוח
- כשיצאתי לפגישה אתך, שאל אחד מעמיתיי "את מי אתה הולך לראיין, את הבריון הזה?". אתה בריון?
"'בריון' זה מושג שאני מכיר אותו מההלכה. בריון הוא מושג ששימש בהלכה לכנות קבוצה שנקראה בריונים, שהם אלה שדחפו לקיים את המרד ברומאים, והובילו בסופו של דבר לחורבן הבית. בטבע הפוליטי שלהם הם מאוד דומים למפלגת 'הבית היהודי'. דווקא אני הוא זה שנאבק בבריונים. השלטון פה הוא הבריון, אנחנו נאבקים בבריונים".
- ובכל זאת, אתה עומד לדין פלילי על פגיעה בפרטיות וסחיטה באיומים שביצעת כלפי מנכ"לית בנק לאומי,רקפת רוסק-עמינח, ומנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, ציון קינן. תקפת את השרה רגב ברחוב, פרצת למשרדי לשכת עורכי הדין והורשעת בהעלבת עובד ציבור. אתה אדם אלים?
"אדם אלים זה סוג של אופי, אלים הוא מי שרב עם השכן שלו, מי שרב עם בת הזוג שלו או עם האיש במכולת. לי אין שום יריבות, או סכסוך או קונפליקטים בחיים האישיים שלי; להפך - אני דווקא מהמסתדרים עם אנשים. אם אתה מדבר על המאבק הפוליטי שאני מנהל, אז אני גאה על האופן שבו אני ביחד עם החברות והחברים שלי עומדים מול הכוחות הכי אלימים בחברה - מול השלטון".
- רוסק-עמינח היא לא חלק מהשלטון.
"השלטון הוא לא רק מי שמחזיק תעודה של עובד מדינה. השלטון, כמו שאנחנו תופסים אותו במובן יותר רחב ועמוק, הוא מי שבמערכת הכוחות השולטת. בוא אני אשאל אותך שאלה: תזכיר לי מי מספר 7 במפלגת כולנו? אף אחד לא יודע מי זה. אתה יודע למה? כי אין לו כוח, אבל אם אני אשאל מי זו מנכ"לית בנק לאומי, הציבור יידע. במובן הזה, ראשי הבנקים הם יותר 'שלטון' מרוב האנשים המכהנים בשירות הציבורי".
לא מרחם על ילדות בית הספר
כשמסתובבים עם כהן במרכז תל-אביב חשים את הפופולריות הגדולה שלו בציבור. רבים מהעוברים והשבים ניגשים אליו כדי לחזק את ידיו, לטפוח לו על השכם, או סתם להסתחבק עם הפעיל החברתי. קשה גם שלא להתרשם מהעומק האינטלקטואלי של כהן, שכל פעולה שלו מלווה במסד רעיוני פילוסופי מגובש. אבל שוב, אסור ואי אפשר להתעלם גם מהצדדים הבעייתיים והאפלים באישיותו שבאו לביטוי במחאה שלו.
השיא השלילי היה כשכהן החליט "לבוא" לא רק אל הבנקאים או אל השרה רגב, אלא גם אל הילדים שלהם. לפי כתב האישום שהוגש נגדו, בעיצומה של המחאה נגד ראשי המערכת הבנקאית הגיעו כהן וכמה מחבריו לבית הספר של בתה של רוסק-עמינח, וחילקו כרזות שעליהן הופיעה תמונתה של מנכ"לית לאומי, שכללו כיתוב שלפיו הבת אינה אשמה בכך שאמה פושעת. בפעם אחרת, הגיע כהן לבית הספר, קרא במגפון קריאות בגנותה של רוסק-עמינח והעלה את התיעוד לרשת. כל אחד מאיתנו יכול לדמיין כיצד הוא היה מרגיש, אם מישהו היה פוגע בדרך כזאת שפלה באחד מילדיו.
- מה אשמה בתה של רוסק-עמינח, שהפגנת מול בית הספר שלה, בזה שאמה שלה מכהנת כמנכ"לית בנק לאומי? למה היא צריכה לסבול?
"אין לי סולידריות עם רקפת רוסק-עמינח".
- ועם הילדה שלה?
"להם יש חמלה כלפי הילדה שלי? היחסים שלי עם הפונקציות השלטוניות האלה, הם יחסים של יריבות-אויבות. ודרך אגב, אתה קבעת שהבת שלה סבלה, אני לא שמעתי שהבת שלה סובלת. היא לא סובלת, תפסיק לדאוג לה".
- המדינה חושבת שחצית פה את הגבול והעמידה אותך לדין פלילי.
"התפיסה שלך יוצאת מנקודת מוצא שהיא לא אותה נקודת מוצא שאני יוצא ממנה. אתה מתייחס אלינו, אל החברה, במובן רומנטי: שאנחנו עם אחד, שיש מדינה ושכולנו אחד. בעיניי, המציאות שלנו היא אחרת - אני נמצא במלחמת אזרחים. אתה כל פעם אומר 'המדינה חושבת'. המדינה, זה בעצם השלטון הזה, הפרקליטות, המשטרה - כל הזרועות האלה - הן בדיוק אלו שאני נאבק בהן".
כן למחאה, לא לאלימות
- אתה לא פוחד שהמחאה שאתה מוביל תגיע לאלימות פיזית?
"אני בהחלט פוחד מאלימות הפיזית שאנחנו כבר ספוגים בה במרחב שבו אנחנו חיים. המנגנונים שאני השתמשתי בהם ביטאו אחריות עליונה כדי שלא תהיה אלימות פיזית, וכדי שמה שאני עושה לא יתפרש באופן שמצדיק נקיטת אלימות, אלא לכל היותר בוטות מילולית".
- ואם מישהו עכשיו, חלילה, יתקיף את אחד מאלה שאתה מוחה נגדם, איך אתה תרגיש?
"אני חושב שהוא יעשה דבר חמור, שזה דבר שאסור לעשות אותו, ואני חושב שלא ניתן יהיה לקשור בין הפעילות שלי לבין פעילותו, כי לצורך הדוגמה, אם עכשיו מישהו שאין לו שום קשר אלינו - לא תוכני ולא אישי - מחליט שהוא חוטף ילד של בנקאי, כן? אז מה, זה קשור אלי? אני אחראי לכל התחלואות של העולם?".
- לא. אבל אתה נותן לגיטימציה מסוימת לכך שדמם של בעלי הכוח הוא הפקר.
"אז אני אומר לך שאני לא. באופן פוזיטיבי אומר לך שלא. דמם זה לא דבר שבכלל אמור לעמוד על הפרק, לא רק דמם - גם לא גופם וגם לא רכושם; אבל אני כן בעד לפעול באופן כזה שישחוק לחלוטין את כוחם הפוליטי ואת כוחם השלטוני".
- המחאה שלך נגד ראשי המערכת הבנקאית כבר נמשכת שנים ונראה שהיא לא ממש אפקטיבית. אין חדש תחת השמש - הריביות אותן ריביות, הגבייה אותה גבייה.
"דבר ראשון, בהליכי הגבייה כן יש שינוי מסוים, לא בגלל שהם צדיקים, אלא במובן שנוצרה רתיעה - יחסי הכוחות השתנו, הבנקים חוששים שתבוא תגובה לגבייה אגרסיבית והם לא רוצים את זה.
"בנוסף, אם אתה רוצה להגיד לי שמודל המאבק שלי נכשל, אז אין לך מושג לגבי מה שקורה במרחב הפוליטי הכללי, כי החרדים אימצו את מודל המאבק הזה - הם 'באים למגייסים'; הטבעונים אימצו את המאבק הזה - הם 'באים למגדלים ולראשי הערים'; המפגינים שמוחים על הטיפול בחקירת ראש הממשלה אימצו את זה, כי הם 'באים לבית של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט' - כולם אימצו את המודל שלנו. הפכנו את המאבק שלנו למודל העיקרי, המרכזי בארץ, כלפי כל מי שהוא חלק ממערכת קבלת ההחלטות".
המדכאים הגדולים
- אפרופו ההפגנות בכיכר גורן בפתח-תקווה סמוך לביתו של היועמ"ש - אתה חושב שהמפגינים צודקים בטענות שמנדלבליט לא מטפל במרץ בחקירות ראש הממשלה, בנימין נתניהו?
"אני קודם כל אשמח בנפילתו של נתניהו, כמו שאני אשמח בנפילת כל המשטר. אני תופס את נתניהו כאחד המדכאים הגדולים, אבל שיהיה ברור, אני אשמח גם לנפילת יתר המדכאים, שאגב, כוללים גם את אבי גבאי ו'המחנה הציוני' ואת מרצ.
"יש פה מי שמחזיקים את הדיכוי הזה כבר מספיק זמן, לא רק נתניהו. ראש הממשלה הנחיל פה את התרבות של החזק הוא העליון ואת התרבות של דורסנות. הוא עשה פה נזקים שנצטרך הרבה זמן בשביל לשקם אותם, ברמה העמוקה ביותר של חברה.
"לגבי ההפגנות בכיכר גורן - לא יכול להיות ספק שהיה אפקט למעורבות האזרחית הזאת בעוררות ובהזרמת הדם של מנדלבליט בקבלת ההחלטות.
- מי בבעיה משפטית יותר גדולה, נתניהו או אתה?
"אני לא בבעיה בכלל, מכיוון שאני חושב שלפעול באופן אזרחי כלפי ראשי מערכת בנקאית וכלפי שוטרים אלימים שפוגעים בנו - זה בסיס לגאווה; לעומת זאת, להיות מסובך בלקיחת שוחד, ולקיחת כסף - זה לא מקור לגאווה".
כשכהן פגש את רגב: המפגש האלים בין כהן לבין שרת התרבות
המאבק של עו"ד ברק כהן נגד ראשי מערכת הבנקאית העלה את שמו לתודעה הציבורית, לטוב, ולרע. אבל הרגע שהפך את ברק כהן לדמות מוכרת בכל בית בישראל הוא זה שבו הוא תועד באפריל האחרון כשהתנפל על שרת התרבות והספורט, מירי רגב.
כהן נתקל ברגב שצעדה ברחוב דיזנגוף בתל-אביב עם בעלה ובתה, וצילם את עצמו תוך כדי שהוא מטיח בה טענות ומגדף אותה. מאוחר יותר הוא גם העלה לרשת את הסרטון שצילם וחולל סערה.
בין היתר צעק כהן לעבר רגב: "למה את לוקחת אחריות על המזרחיות? את גיבורה רק על גרבוז, אה? את גיבורה רק על ה'אשכנזיאדה' של מרצ, נכון?" - והמשיך לתקוף את השרה במילים בוטות.
בהמשך, כשרגב ובני משפחתה נכנסו למסעדת מאכלי הים "גוצ'ה", ספק כדי להימלט מכהן, צעק עורך הדין לעברה: "מירי רגב, ב'גוצ'ה' מוכרים שרצים, יא זבל של יהודים, את מדברת. את יהדות את? את הסמרטוט של הגזענים המשת"פים המזרחים. שרת תרבות, עאלק".
רגב התלוננה במשטרה נגד כהן. בהמשך, פרקליטות המדינה הודיעה כי החליטה לפתוח בחקירה פלילית נגד כהן, בחשד לביצוע עבירה של העלבת עובד ציבור.
- מה הבעיה שלך עם רגב?
"אני מציע לרגב שתיכנס איתי לחדר ואני אשים שניים-שלושה שירים מזרחיים - אני חושב שבשיר השלישי היא לא תחזיק מעמד. רגב היא זאת שהתפתחה ממסדרונות השלטון, היא זאת שהייתה בדובר צה"ל, ובגופים שדיבררו את המשטר. מהיום שהיא נולדה ועבדה, היא קיבלה משכורת מהמשטר שלכאורה היא תוקפת אותו (על קיפוח מזרחים).
"עכשיו, העובדה שההגמוניה שקדמה להגמוניה הנוכחית - שרגב היא חלק ממנה - פגעה במי שעלו מארצות ערב, זו עובדה שאני לא חולק עליה; אבל, בינתיים, ראש הממשלה שלה, זה שהיא הולכת כל היום להחמיא לו ולבת הזוג שלו, הוא לא מארצות ערב".
- רגב לא פועלת למען קידום מעמדם של המזרחים?
"אין בה שום דבר אמיתי שקשור לרוממות יהדות ארצות ערב. להתחיל לקלל את יאיר גרבוז זה לא עושה עליי רושם. אני יכול להגיד לך שבשנים שאני התעסקתי בעניין המזרחי, היא לא הייתה שם, ואחרים כן היו. היא גם הרבה פעמים גונבת קרדיט על עבודה של אחרים, בטח במישור של המוסיקה. בכל העניין של היהדות - היא משקרת".
רגב: חציית גבול
בא-כוחה של שרת התרבות והספורט, מירי רגב, עו"ד יניב לנקרי, מסר בתגובה: "עוולותיו והטרדותיו של כהן שלא בוחל בשום אמצעי, גם כשהן מלוות בפגיעה בבני משפחה, ידועות לכל ומטופלות במישור המשמעתי בתלונות מסודרות שהגישה השרה ללשכת עורכי הדין ולמשטרה.
"בניגוד להגיגיו של ברק כהן, נציין שהשרה מירי רגב מקפידה על ענייני כשרות ונמליץ לכהן לאחוז באמירותיו, שכן אלה חוסים תחת דיבה שאין בצידה כל הגנה שבדין. ברק כהן חצה כל גבול לגיטימי של ביקורת ציבורית, ככל שהייתה כזו, ודבריו אינם ראויים להתייחסות נוספת".
עו"ד ברק כהן
תפקיד: עורך דין מאז 2004, פעיל חברתי ומייסד תנועת "באים לבנקאים"
אישי: בן 40, נשוי+1, גר בתל-אביב
מצב משפטי: עונד לדין פלילי בעבירות של פגיעה בפרטיות וסחיטה באיומים של ראשי המערכת הבנקאית, בהם רקפת רוסק-עמינח וציון קינן