קריירה / צילום: Shutterstock
לעתים אני מוצאת עצמי מוטרדת מאנשים שמנסים לאתגר בפראות את שוק העבודה, מוטרדת במיוחד מאלה שיש להם ברירה. השילוב של השניים הוא פעמים רבות קטלני, לקריירה ולחיים בכלל.
ממלכת המשובטים
מדוע? כפי שהסברתי בהרחבה בטור ממלכת המשובטים, שוק העבודה הוא מאד נוקשה ומצליח להדוף כמעט כל ניסיון לכבוש יעד החורג מהתבניות שלו, ועל כן מהלכים שכאלה הם ממושכים מאד ובעלי סיכויי הצלחה נמוכים. כשמדובר באנשים עובדים הבעיה קטנה יחסית כי כישלון לא אמור לגרום נזק אובייקטיבי לקריירה, אבל כשמדובר במובטלים שהחליטו לאתגר את השוק, רמת הסיכון לערך המותג גדולה, כי מעל פרק זמן מסוים מחוץ לשוק העבודה התדמית מתחילה להישחק. המשמעות היא פגיעה בערך השוק ובאטרקטיביות גם עבור התפקידים הטבעיים במסלול הרגיל, בוודאי אלה שמחוץ לתבנית.
כאן נכנסת לתמונה סוגיית הברירה. מובטלים שלא יכולים להרשות לעצמם (כלכלית ו/או רגשית) שלא לעבוד, יתפשרו על תפקיד כלשהו העיקר לחזור לשוק, אך דווקא אלה שיכולים לא להתפרנס תקופה ארוכה עלולים למצוא עצמם מובטלים יותר מידי זמן, מחבלים אנושות בערך השוק.
רק לא חור
הדוגמאות הנפוצות ביותר הן של אמהות שירדו מהרכבת לכמה שנים לטובת גידול הילדים, ובדיעבד גילו שהשוק לא יכול לסבול "חור" של מספר שנים בקורות חיים. זה לא מתאים לו לתבנית, הוא לא אוהב חורים גם כשאין שום בפגיעה ברלוונטיות המקצועית, הוא גם לא אוהב נסיגה למשרה מצומצמת יותר (הידועה בכינויה המטריד "משרת אם"), ולכן דווקא נשים שיכלו להרשות לעצמן לעבוד פחות או לא לעבוד בכלל, נאלצות להתפשר על תפקידים קטנים ממידותיהן, מבזבזות פוטנציאל מקצועי עצום, חלקן לא תחזורנה לעבודה לעולם.
קבוצה נוספת ומועדת לפורענות היא של אלה שבוחרים לאתגר את השוק באתגר האולטימטיבי - הסבה מקצועית - מבזבזים שנה, שנתיים, שלש בניסיון לשבור את התבניות הכי נוקשות שיש. רובם לא יצליחו כי הסבה כרוכה כמעט תמיד בנסיגה גדולה בדרג ובשכר, וגם מי שיכול להתפשר על שכר לרוב לא יסכים לחזור 10 שנים אחורה לתפקיד זוטר עתיר עבודה שחורה. גם אלה יאלצו לשלם את מחיר "החור" בקורות החיים ולהסתפק בתפקיד נחות מזה שעזבו, ושוב התבזבז פוטנציאל קריירה בגלל שהיתה ברירה.
יזמים מבוססים
חלק מהם ינסו לממש את ההסבה במתכונת של עסק עצמאי, ובזה להצטרף לקבוצה השלישית של אלה שהברירה מסכנת להם את הקריירה - היזמים המבוססים. כל אותם אנשים שהחליטו לנטוש את השוק השכיר, יכולים להרשות לעצמם לא להתפרנס תקופה ארוכה, רק שבדיעבד הם מגלים שבמקום "לעשות לביתם" הם חירבו אותו. רק לאחרונה פגשתי דוגמה מתסכלת במיוחד, מנהל בכיר שבגיל 38 החליט להיות יזם, נוטש משרה לא רעה בחברה פיננסית, לטובת מיזם טכנולוגי שאפתני שבסופו של דבר קרס. הוא המשיך למיזם השני, השלישי, הרביעי, מבזבז 6 שנים על סדרת מיזמים כושלים, ממשיך לחיות על חשבון ההורים, ועל הדרך שוחק את הזוגיות ("כמה שנים אפשר לחיות עם מובטל מבחירה"?). כשכבר הסכים לחזור לתפקיד שכיר גילה שמאד קשה לשווק "בור" של 6 שנים ו 4 מיזמים כושלים, מסרב להתפשר על תפקיד פחות בכיר, מטעמי אגו בעיקר. כבר 8 שנים שהוא לא מתפרנס, מבזבז 2 תארים, רקורד מכובד ובעיקר ים של כישרון ופוטנציאל, רק כי היתה לו ברירה.
השוק לא בודק את חשבון הבנק
האם המסקנה היא שאסור לאתגר את השוק בניסיון לשבור את תבניותיו? בהחלט מותר, אבל בשכל. הדרך הכי בטוחה לעשות זאת היא לקבל החלטות קריירה כאילו אין לכם ברירה (גם כשיש לכם), תוך הבנה שהשוק לא בודק את חשבון הבנק שלכם אלא את קורות החיים. לא מעניין אותו אם אתם מבוססים או לא, מעניין אותו אם מסלול הקריירה שלכם והרצף התעסוקתי ממתגים אתכם כמתאימים לתפקיד אותו הוא מעוניין כרגע לאייש.
השוק גם לא עוצר לבדוק את היכולות שלכם, מבחינתו הן מגולמות בתפקידים שעשיתם (או לא עשיתם) עם דגש על התפקיד האחרון, שמתמצת את תדמיתכם. זכרו, כשם שחבלן יכול לפרק בהצלחה 1000 פצצות ולהתפוצץ ב- 1001 גם אתם יכולים, לכן כל מהלך קריירה הוא קריטי לערך השוק שלכם. בהצלחה.
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com