פרשת בזק פרצה לתודעה הציבורית לפני כחצי שנה. על-פי הדיווחים בתקשורת, הפרשה מקיפה מספר סוגיות בעלות עניין ציבורי ומשפטי רב. כעת, נראה כי כיווני החקירה מתמקדים ב-3 מישורים עיקריים: "בישול" דוחות כספיים על-מנת שיעמדו ביעדים המועילים לבעל השליטה; הכשלת עבודת הוועדה הבלתי תלויה של דירקטורים; וקבלת מידע מסווג ואולי אף שיתוף-פעולה מצד גופים מוסמכים במשרד התקשורת. כל הפרשות חמורות ומעידות לכאורה על ליקוי מאורות בדרגים הגבוהים ביותר של החברה. אנו מקווים שהצדק יצא לאור.
במהלך חקירת הפרשה, העניק בית המשפט לבקשת רשות ניירות ערך צווי הרחקה מתפקידם לבכירי בזק החשודים המרכזיים בפרשה: שאול אלוביץ, בעל השליטה ויו"ר הדירקטוריון; בנו אור אלוביץ'; מנכ"לית בזק, סטלה הנדלר; מנהל הפיתוח העסקי ויד-ימינו של אלוביץ', עמיקם שורר; ועו"ד לינור יוכלמן, מזכירת החברה. גם מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, הורחק מתפקידו לבקשת הרשות ואף מונה למשרד מנכ"ל בפועל תחתיו.
עם התקדמות החקירה, נראה כי מבחינת הרשות היא לא תבקש יותר להאריך את צווי ההרחקה. כעת עולה השאלה מבחינת חברת בזק עצמה, האם אכן היא תרשה לבכירים לשוב למלא את משרתם בחברה לאחר שצווי הרחקה שהוצאו נגדם יפוגו? שאלה זו מעוררת שיקולים מורכבים החורגים משאלת טובת החקירה במובנה הצר.
על פניו, אין מניעה מפורשת בחוק להימנע מחזרתם של המורחקים לתפקוד מלא ורגיל. שלבי החקירה שהצריכו את חקירתם בהיבטי תיאום עדויות ושיבוש החקירה האפשריים הסתיימו. לבכירי החברה עומדות עדיין חזקת החפות וזכותם לחופש עיסוק וקניין, המאפשרות להן להמשיך בשגרת חייהם עד למתן הכרעת הדין. הוראות החוק אמנם מונות תנאים מסוימים שבהתקיימם רשאי בית המשפט לפסול אנשים מכהונה של דירקטור, אך המשותף להם הינו שהם קמים לאחר מתן הכרעה שיפוטית לגביהם. כך למשל, חוק החברות אוסר על אדם שהורשע בעבירה כלכלית במהותה להתמנות כדירקטור בחברה ציבורית או חברה שאגרות החוב שלה נסחרות בידי הציבור. באופן דומה, בית המשפט מוסמך להרחיק אדם מכהונה כנושא משרה או כדירקטור בעקבות החלטה על הרמת מסך וייחוס חובות החברה אליו. הסדרי החקיקה האלה נועדו להגן על החברה ועל ציבור המשקיעים מפני אנשים אשר הוכיחו "מסוכנות כלכלית" ופגיעה בחיי מסחר תקינים.
על רקע הפרסומים המבשרים על חזרת בכירי בזק המורחקים לתפקידם בחברה, אנו סבורים כי יש לחייב את דירקטוריון בזק לקיים דיון מקיף בנוגע לשאלה זו ולשלל השיקולים שסוגיה זו מעלה. דירקטוריון החברה אינו רשאי להתעלם ממצבור החשדות והראיות שהתגלו עד כה בפרשה. דירקטוריון החברה חייב לנקוט פעולה, לחקור ולבחון האם חזרתם של אותם בכירים לכהונה בחברה, גם אם לתקופה קצובה, עלולה לפגוע בחברה. זאת במיוחד לנוכח העובדה כי ההליכים הפליליים טרם נסתיימו, וככל הנראה בכוונת הרשות להגיש כתבי אישום בפרשה.
במשפט הציבורי התקבלה בבית המשפט העליון לפני שנים רבות "הלכת דרעי", לפיה ראש הממשלה חייב להפעיל את סמכותו ולפטר שר אשר הועמד לדין בעבירה פלילית. הלכה זו הושתתה על עקרון אמון הציבור בטוהר המידות של משרתי הציבור. לדעתנו, עקרון זה חל בעוצמה זהה בשדה המשפט התאגידי. דירקטוריון החברה חייב לחקור ולבחון את מכלול העובדות והנסיבות של הפרשה ולהגיע להחלטה האם ראוי בשעה זו להשעות או אף לסיים את תפקידו של נושא משרה החשוד בביצוע עבירות פליליות במסגרת תפקידו בחברה. חובת הזהירות והאמונים מחייבות את חברי הדירקטוריון לנקוט בפעולה יזומה לטובת החברה. החלטת רשות לניירות ערך על סיום החקירה הפלילית ואי הארכת צווי ההרחקה, אינו פוטר את הדירקטוריון ממילוי חובתו על-פי דין. לעניין זה, צרכי החקירה של הרשות לחוד וצרכי החברה הציבורית לחוד.ענין זה מתחדד גם נוכח הפרסומים האחרונים המצביעים על כוונת רשות ניירות ערך להגיש כתבי אישום בפרשה נגד בכירים בחברה.
לקראת סיום, נעיר כי הרחקת בכירים מתפקידם גם לפני הרשעתם הסופית או אפילו העמדתם לדין אינה מהווה עניין תקדימי בשוק ההון הישראלי. דוגמה בולטת היא עמדתו של בנק ישראל אשר חייב את בנק הפועלים לסיים את תפקידו של יושב ראש הדירקטוריון דני דנקנר, בעקבות חשיפת פעולות לא תקינות שביצע ואשר הסתיימו מספר שנים אחר כך בהרשעה בעבירות מרמה והפרות אמונים. בפרשת בזק זו ממש, למרות סיום צו ההרחקה שהוצא נגד מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, הגיעו נציבות שירות המדינה והרשות לניירות ערך לסיכום לפיו יושעה פילבר לתקופה ממושכת. המשותף למקרים אלה הוא קיומו של גוף מפקח אשר שקל והכריע שטובת הציבור מחייבת את הרחקת החשודים ממשרתם הרמה.
שתיקתם המסתברת של הרגולטורים האחראים על בזק, או של רשות ניירות ערך עצמה, אינה פותרת את הדירקטוריון מלקיים דיון בסוגיה. החובה לשקול את עקרון טובת הציבור חלה גם בחברות בעלות נגיעה ציבורית משמעותית, אף ללא בעלות ממשלתית. במסגרת הדיון, העקרונות שהנחו את הרגולטורים במקרים שהסתיימו בהרחקת הבכירים צריכים להוות נר לרגלי הדירקטוריון. תוצאות דיון כזה צריכות להיות מדווחות גם לציבור בעלי המניות כחלק מחובת הגילוי של החברה. בנסיבות אלה, הימנעות מלקיים דיון מהווה מחדל החושף את חברי הדירקטוריון לפעולות שונות של בעלי מניות מיעוט נגדם - כמו גם נגד נושאי המשרה החשודים עצמם.
■ הכותבים הם עורכי דין ותלמידי מחקר לתואר שלישי במרכז צבי מיתר ללימודי משפט מתקדמים שבפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ובין יתר תחומי המחקר שלהם נמצאים גם הממשל התאגידי ושוק ההון בישראל.