אליעזר פישמן / צילום: שלומי יוסף
סיפור קריסתו של איש העסקים, אליעזר פישמן, יכול היה לספק חומר למותחן כלכלי מרתק. הפרשה מספקת לנו גיבור שנוי במחלוקת - איש עסקים שבתקופת הצלחתו הכלכלית כולם חיזרו אל פתחיו, והבנקים כמעט זרקו לעברו את שטרות הכסף בטרם הספיק לפתוח את פיו ולבקש, אך עם קריסתו נטשו אותו כולם, למעט בני-משפחתו; אובדן של 4 מיליארד שקל עקב החלטות של אדם אחד וקריסה כלכלית דרמטית שמתגלה כמעט במקרה בעקבות החוב הזעום ביותר בערימת החובות - חוב מס של 200 מיליון שקל בלבד למס הכנסה. עלילה שכזו היה קשה לתסריטאים הטובים ביותר להמציא.
אבל ככל שחולף הזמן הולך ומתברר, כי החלק הטוב ביותר בתסריט-המציאותי-מדי של סיפור קריסתו של פישמן הם "שחקני המשנה" בעלילה - הרעיה טובה פישמן ושלושת ילדיהם - ענת מניפז, רונית פישמן-אופיר והבן אייל; והפרטים "הקטנים" שמשלימים את העלילה - ובהם העובדה שכל בני-המשפחה קיבלו מהאב הון לא קטן במהלך השנים, אך מעולם לא היו שותפים להפסדיו.
מאז התפוצצה הבועה הכלכלית שניפח פישמן במשך שנים, ניצבים לצדו כל בני-משפחתו - רעייתו טובה, ילדיו ובני-זוגם - מציעים כתף וליווי בהליכים המשפטיים ועונים למבקריו. מנגד, הם לא מציעים להחזיר חלק מהנכסים הרבים שקיבלו מהאב במהלך השנים, ובהם שלל וילות יוקרתיות בסביון, בנין בת"א ומניות בחברות שונות מקבוצת פישמן. האם הם אמורים להחזירם?
השאלות הללו הפכו לאחרונה למוקד המחלוקת המרכזי בזירת הקרב בין הנאמן בתיק פשיטת הרגל של פישמן, עו"ד יוסי בנקל, לבין פישמן ובני-משפחתו - ונדמה כי הדרמה בעלילה הגיעה לשיאה. זאת, בעיקר בעקבות הטענות שמעלה הנאמן נגד פישמן ובני-משפחתו, שלפיהן פישמן מתכונן במשך למעלה מעשור לפשיטת הרגל הצפויה שלו, ומבריח נכסים אל רעייתו וילדיו.
בשורה של בקשות שהגיש הנאמן לאחרונה לביהמ"ש לביטול "מתנות" ו"הענקות" שהעניק פישמן האב לרעייתו, לבנותיו ולבנו, טוען הנאמן כי מדובר למעשה בהברחת נכסים מתוכננת לאורך שנים ארוכות. חלק מהנכסים הועברו לילדים בעודם קטינים. המשפחה, מנגד, זועמת, וטוענת כי הבקשות לביטול ההענקות סותרות את החוק, וכי עו"ד בנקל מתיימר ליצור עבור משפחת פישמן "מערכת חוקים מפלנטה אחרת".
"המטומטמים שלי"
מאחורי הקלעים, וכדי להוכיח את טענותיו, ניהל הנאמן מערך של חקירות של כל בני- המשפחה, החל בכוכב הראשי של הסאגה, אליעזר פישמן, דרך רעייתו וילדיו וכלה בבני ובנות זוגם. החקירות - שהתקיימו בנוכחות בא-כוחה של המשפחה, עו"ד שולי גולדבלבט - חושפות תמונה מורכבת של קונצרן ישראלי ובינלאומי שבראשו עומד אדם אחד, אך לכל בני-משפחתו הייתה נגיעה כזו או אחרת בו. האם כל אחד מהם ידע בדיוק אילו מניות ותפקידים יש לו בחברה? לא בטוח; האם הרעיה והילדים היו שותפים לחובות שנוצרו בחברות? לרוב (כמעט תמיד) לא. מהי הסיבה לכך?
כך מסביר זאת פישמן האב באחת מחקירות בפני הנאמן: "אני אסביר לך משהו מוזר. היה לי חבר שהיה איתי בצבא והוא היה עו"ד צעיר. השתחרר מקבע, והיה עו"ד צעיר. והוא אמר לי: 'למה אתה נותן מניות לילדים שלך? הם בני 10, 12, 15, וכשהם יהיו גדולים, אתה לא יודע אם הם יהיו מטומטמים או לא מטומטמים או לא ראויים, אז למה את נותן להם?' אמרתי לו: 'אם הם יהיו מטומטמים, הם מטומטמים שלי, אז מה זה משנה?' זה בדיוק מה שהיה, ולכן הם קיבלו כולם, לדעתי באופן שווה".
עו"ד בנקל כנראה לא התרגש במיוחד מהאהבה ללא תנאים שהפגין פישמן האב בתשובתו, והקשה: "סיפרת סיפור יפה, לא שאני חלילה מזלזל בו, אלא באמת סיפור יפה, למה הם קיבלו את ההחזקות. למה הילדים לא הזרימו יחד איתך (כספים לחברות שנקלעו לקשיים - א' ל"ו), לפחות בחברות שהם היו בהן בעלי מניות, ולמה הם לא שעבדו נכסים כמוך?
פישמן השיב: "הם לא היו מעורבים בפעילות, ולא שאלתי אותם אם לעשות את זה, ולכן הם גם לא השתתפו בהפסדים. זה הכול. כל-כך פשוט. גם אשתי לא. גם היא לא הזרימה (כספים), וגם היא אמרה לי: 'עד פה, אני רוצה לדעת מה שלי נקודה'".
החקירות של בני-המשפחה לא נותנות מענה ברור לרוב השאלות בתיק, בין היתר מאחר שלחלק מהשאלות בני-המשפחה לא נתנו תשובות (לאור הייעוץ המשפטי שקיבלו). החקירות בעיקר חושפות שתי גרסאות: גרסת הנאמן, שלפיה בני-משפחה נהנו מכספים ונכסים בשווי עשרות מיליוני שקלים שהופקו מהכנסות "קבוצת פישמן", אך לא נשאו בשום חובות; וגרסת המשפחה, שלפיה הנכסים והכספים שבבעלותם הם פרטיים, והם אינם צריכים לשאת בחובות של האב או של "קבוצת פישמן". הבעיה המרכזית היא שאפילו סביב השאלה מהי "קבוצת פישמן" נוצרה מחלוקת בין הנאמן לבני-המשפחה.
"טובה, כמה את רוצה?"
במסגרת החקירות עוברת כחוט השני הטענה של פישמן, כי כל החובות הם שלו, ולא של בני-משפחתו, ובוודאי לא של רעייתו. הנאמן בנקל מבקש מביהמ"ש לקבוע כי טובה פישמן חייבת יחד עם פישמן בכל חובותיו.
עו"ד בנקל התייחס בחקירה ל"הזרמות כספים" שהוא אמר שהוא עשה לחברות בקבוצת פישמן במהלך השנים. "למה אתה מתכוון כשאתה אומר 'הזרמתי כסף שלי'", תהה הנאמן, "זה מחשבונות משותפים שלך ושל טובה?; ופישמן עונה ללא היסוס: "לא. רק שלי". בנקל מתעקש ושואל: "לך ולטובה היו חשבונות נפרדים?", ופישמן משיב: "לגמרי. טובה לא האמינה במטבעות. בוא נבין את זה פעם אחת פשוט".
בשלב זה מגולל פישמן בפני עו"ד בנקל את האופן בו התנהל לכאורה בית משפחת פישמן מבחינה כלכלית - תוך הפרדה רכושית מוחלטת.
פישמן: "בחיי משפחה יש עליות, ירידות... אז זה גרם לחיכוכים במשפחה ויום אחד אמרתי לטובה: 'בואי, אני רוצה לעבוד. אני לא רוצה לעבוד בקצבים ובהיקפים שאת רוצה. אז בואי, תגידי לי מה את רוצה שיהיה בטוח שלך, ונסדר את זה'. אז היא אמרה.
"היא קנתה את הבית באותה שנה, ואני קניתי את הבית שלי. היו לנו שני בתים. שלי היה בת"א, כי אני רציתי בת"א, והיא רצתה בסביון. היא קנתה בסביון, אני קניתי בת"א. זו הייתה ההחלטה - אחד שלי, אחד שלה. אז יש לה אחד ולי יש אחד. יש לה בית, יש לי בית ויש לנו עוד את הבית האורגינאלי שלנו, שהתחתנו, שלא מכרנו אותו, אז הוא חצי-חצי והוא מושכר".
אחרי ההפרדה בין נכסי הנדל"ן, מסביר פישמן, החליטו בני-הזוג על הפרדה גם בכספים. פישמן: "אמרתי לה: 'טובה, תגידי מה את רוצה. החברות חייבות לי מאז מאות מיליונים של שקלים, תגידי לי כמה את רוצה לקבל?' לא כסף, להעביר לה כל חודש. ואז החלטנו בשיטה מסוימת ללכת כל חודש. יותר מאוחר עוד פעם היו לה טענות, אז אמרתי לה - 'כמה את רוצה בחודש? אני אעביר לך. יש לי מספיק כסף בחברות, אני אעביר לך, והכסף הוא שלי, כי חייבים לי ולא לך'. זו הייתה האמת.
"רוב הנכסים היו שלי, לא שלה. היא הייתה במיעוט של הנכסים, שותפה. אני הייתי ברוב הנכסים, ואני מכרתי נכסים בהרבה מיליארדים, והם היו רק שלי. אז קבעתי שאני אתן לה 80 או 90 אלף שקל לחודש במועד שעובר כסף לעובדים - וזהו, וככה זה התנהל".
עו"ד בנקל ציין בהקשר זה, כי כל "הסידורים האלה, אני מניח, שהם לא היו בהסכמים בכתב אלא כהסכמות בע"פ, כי זו משפחה, ". אולם, פישמן הכחיש: "לא. הן היו הסכמות... לא הלכנו לעו"ד".
"אני לא מבינה בזה"
את אותן הסכמות על חלוקת הכסף בין בני-המשפחה, מנסה עו"ד בנקל לברר, כנראה, גם בחקירתה של טובה פישמן, אך היא - כך נראה - לא זוכרת את אותן הסכמות בעל-פה, שלפיהן יועבר אליה סכום של עשרות אלפי שקלים. כך, בין היתר, שואל הנאמן את טובה פישמן, אם מעבר להכנסה של כ-15 אלף שקל מעבודתה בחברות בקבוצת פישמן, כדירקטורית - היו לה עוד הכנסות חודשיות, ובתגובה עונה טובה פישמן: "אין משהו אחר. אין לי עוד הכנסות".
עו"ד בנקל שואל שוב: "את יכולה להגיד לנו באיזו חברה את מקבלת שכר או שזה מצטבר מכמה חברות?"
טובה: "לא. זה חברה אחת, על הישיבות בדירקטוריון של 'קירור' (חברת 'מפעלי קירור' שבאזור תעשייה קיסריה, מקבוצת פישמן - א' ל"ו). זה הברוטו... זה היחיד שאני מקבלת, מכל האחרים".עו"ד בנקל: "יש לך בשנים האלה הכנסות נוספות?"
טובה: "עכשיו ההכנסות שיש לי? יש לי ביטוח לאומי 1,531 שקל, ויש לי עכשיו מה שנכנס מאליעזר, איזה סכום שלו, המשכורת שלו לחיות (סכום שנקבע בהליך פשיטת הרגל לטובת המחיה - א' ל"ו)".בנקל: "בסדר, אבל לא על זה אני מדבר".
טובה: "אין לי עוד... הלוואי שהיו לי עוד הכנסות. אה, יש לי עוד הכנסה מהחצי שלי של שכר דירה ברמת אילן".
בנקל: "אבל אני שואל האם מעבר לשכר הדירה ברמת אילן".
טובה: "הכנסות? לא זכור לי".
כך במשך דקות ארוכות ממשיך בנקל לברר האמנם הוסכם בין בני-הזוג פישמן כי יועבר לטובה סכום כספי חודשי למחייתה, אך טובה פישמן לא מזכירה את הסכום של 80-90 אלף שקל שהועברו אליה כל חודש מבעלה. לבסוף בנקל שואל ישירות: "האם מעבר לזה הייתה לך איזושהי הקצבה של סכומי כסף שקיבלת מהחברות או מאליעזר מעבר למה שפירטת עד לרגע זה?" ובשלב הזה עו"ד שולי גולדבלט מתערב, ואומר כי מדובר בשאלה שנמצאת במחלוקת במסגרת אחת הבקשות שהוגשו בתיק - הבקשה לחייב את טובה פישמן בחובות בעלה - ולכן היא לא תענה עליה.
בחלק אחר של החקירה של טובה פישמן מנסה הנאמן לברר למי בעצם שייכת קבוצת פישמן, ואומר לטובה פישמן כי בעלה אמר לו את המשפט הבא: "רעייתי ואנוכי ובבעלות ילדיי מבנה החזקות של חברות, חלקן פרטיות, חלקן האחר ציבוריות". בנקל מפנה שאלה בעניין לטובה פישמן: "האם ההצהרה (של בעלך - א' ל"ו) נכונה?; וזו משיבה: "אני לא יודעת. אמרתי לך, אני לא מבינה בדברים האלה. מה אני אגיד על דברים שאני לא יודעת?"
ונחזור לחקירותיו של אליעזר פישמן, ולשאלה המרכזית שמטרידה את הנאמן: איך ייתכן שטובה פישמן והילדים קיבלו מניות בחברות מקבוצת משפחת פישמן, ונכסים, אך מעולם לא היו שותפים לחובות. במהלך החקירה והתיק עולה כל העת הגרסה של פישמן כי הוא מחל על חובות לחלק מהחברות והזרים כספים לחברות כבעל מניות מרכזי, אך שתי בנותיו ובנו לא היו שותפים לחובות. "כל מה שאני שואל זו שאלה אחת. למה, גם אחרי שהם לא קטינים ... למה הילדים וטובה לא נותנים ערבויות?", שואל עו"ד בנקל את פישמן, וזה משיב: "כי הם לא רצו. זה הכול. כל-כך פשוט. וגם הבנק לא רצה אז הכול בסדר".
עו"ד בנקל: "ולמה הבנק לא רצה? כי הם לא היו שווים את זה?"
אליעזר: "כי מה היה להם (לילדים - א' ל"ו)? כלום. את החברות - הבנקים שיעבדו, אז מה היה שווה לבנקים שאייל (הבן) ישעבד לי את 5 המניות שלו למעלה? זה לא עניין את הבנקים, עניין אותם התוכן. את התוכן הבנקים שיעבדו".
עו"ד בנקל: "אבל ערבויות אישיות אתה נתת".
אליעזר: "אני נתתי... אני הסכמתי לתת, הם (הילדים) לא רצו לתת".
עו"ד בנקל: "והבנקים לא ביקשו?"
אליעזר: "הבנקים ידעו שהילדים ואשתי לא רוצים לתת ערבויות. יש בארץ 7-8 בנקים, כולם ידעו את זה. גם לא ביקשו ממני. ביקשו פעמיים-שלוש, אמרתי להם, 'היא (טובה פישמן - א' ל"ו) לא מוכנה... עובדה שאין חתימה שלהם בשום בנק. זה לא שבבנק אחד הם נתנו, ובבנק אחר לא".
עו"ד בנקל: "האם היה איזשהו הסדר בכתב בינך לבין טובה והילדים, שנגע לזה שרק אתה תיתן ערבות אישית?".
אליעזר: "לא. לא היה צריך הסדר. טובה הסבירה לילדים יפה מאוד - 'אתם לא נותנים ערבויות אישיות ואני לא נותנת, ושינסה לשבור את הראש לבד'. פשוט. נכון שזה דבר פשוט?".
בתו של פישמן, ענת מניפז: "בחיים לא נתתי ערבות לחוב. לא יודעת אם קיבלתי דיבידנד, אם כן - זה היה גרוש וחצי"
הנאמן לנכסין של אליעזר פישמן, עו"ד יוסי בנקל, שאל במהלך חקירותיו בנוגע לקריסתו של איש העסקים, גם את אחת מבנותיו, ענת מניפז, היא אם נשאה בחובות החברות או שיעבדה נכסים אישיים שלה לטובת החברות מקבוצת פישמן, כפי שעשה אביה.
בנקל: "באף אחת מהחברות שאבא שלך פרע להן התחייבויות, את מעולם לא נדרשת לא לתת, לא להשקיע בהון מניות? באופן אישי, לא באמצעות חברה"; ומניפז השיבה: "באופן אישי, לא". הנאמן הוסיף ותהה, "בשלב שאבא שלך פרע ושילם את חובותיהן של החברות שבהן יש לך מניות, נדרשת על-ידי אבא שלך - פורמלית, לא פורמלית, זה פחות חשוב לי - להשתתף בפירעון החוב, להחזיר לו את החוב או לתת לו משהו בתמורה?", ומניפז ענתה: "לא. אני לא מבינה בתמורה למה, אבללא נדרשתי".
עוד שאל עו"ד בנקל את מניפז, מדוע לא נתנה אף פעם ערבויות אישיות לחברות בהם היו להם מניות, ורק אביה נתן, ואיך מתקבלת החלטה מי נותן ערבות, ומניפז ענתה: "מי שמוכן לתת ערבות אישית, מחליט שהוא נותן. מי שלא מוכן, בוא נלך אחורה, בסדר? אני לא מוכנה לתת ערבויות אישיות לדברים האלה. לא הייתי מוכנה. וזה גם כן הרוב נובע מהמט"ח (הפסדים שנגרמו בעקבות השקעות במטבע חוץ, א' ל"ו).
"כאילו מה, די ברור, נראה לי. גם כמעט אף פעם אף בנק לא ביקש מאיתנו ערבות אישית. הוא לא חשב שאנחנו צריכים לתת ערבות אישית. מקרים ספציפיים שהיו, שמישהו נתן, יש לדעתי שני מקרים ספציפיים - אחד שאני שיעבדתי מניות שלי בחברת 'פישמן רשתות' לטובת בעלי האג"ח בהום סנטר, מסיבות אישיות".
מניפז המשיכה והסבירה מדוע החליטה במקרה של "פישמן רשתות" להעניק ערבויות בדרך של שעבוד מניותיה. לדבריה, "(זו הייתה) בחירה שלי. האחים שלי לא הסכימו, דרך אגב, לא נתנו. (ה)בחירה שלי נבעה מהסיטואציה, מהמו"מ - אני ניהלתי איזה מו"מ עם האג"חים, עם הבנקים, נוצרה איזו סיטואציה לא נעימה, מכל מיני סיבות, ש (בעלי האג"חים) הרגישו שהם הבינו את ההסדר אחרת ממה שהבנקים. הם נתנו לי להרגיש... שהצגתי איזה הסדר שבסוף אי-אפשר היה להשיג אותו מהבנקים.
"ישבו לי מאוד חזק על המצפון, אז הסכמתי לתת את המשהו המאוד ספציפי הזה, את המניות שלי ב'פישמן רשתות' ותו לא... זה שעבוד. ערבות כמו של אבא שלי, בחיים לא נתתי, לא אתן. (נתתי שעבוד) על משהו מאוד ספציפי. זה גם מאוד מאוד מגודר".
מניפז סיפר על מקרה נוסף שבו אחיה נתן ערבות לחוב. "אחי, באיזו סיטואציה, במקרה אחר שאמרו לו - 'גם אתה מנהל את פישמן רשתות, פישמן רשתות זה אתה', והוא נתן ערבות אישית למשהו שקשור ל'פישמן רשתות', לאיזה נושה. אז אלה היו דברים מאוד קונקרטיים שטיפלנו בהם גם באופן מאוד מאוד אישי... זה בעיקר אחי ואני קצת...
"אבא שלי כבר ילד גדול, אם הוא מחליט לתת ערבויות אישיות, בניגוד לדעתי הרבה פעמים, אז הוא נותן, אני לא יכולה למנוע ממנו לתת. הוא ילד גדול. אני לא חייבת לתת. בשביל זה משקיעים בחברות ולא באופן אישי. פרופיל הסיכון של אבא שלי ושלי אינו אותו דבר".
הנאמן הוסיף ושאל את מניפז: "בחברות האלה שאת בעלת מניות בהן, ואבא שלך פרע חובות שלהן במאות מיליוני שקלים לבנקים, לפחות ב-2005-2006, האם עלתה שם אפשרות שאתם, כנגד ההשקעה הזו, תדוללו בהחזקת המניות שלכם?", ומניפז השיבה בשלילה.
לשאלה אם הדיבידנדים ויתר הסכומים שמניפז והאחים שלה קיבלו מהחברות - בהם דמי ניהול ובונוסים - שימשו להחזר הלוואות?, השיבה מניפז: "האמת, אני לא חושבת. עוד פעם, אני לא חושבת שקיבלתי, אני לא יודעת להגיד על האחים שלי. לא חושבת שקיבלתי אי-פעם דמי ניהול, לא חושבת שקיבלתי אי-פעם דמי בונוס, לא יודעת אם אי-פעם קיבלתי דיבידנד, אם כן - זה היה גרוש וחצי".
"המקום לברר הטענות - בבית המשפט"
עו"ד דוד לשם מסר בתגובה בשם משפחת פישמן: "איננו יכולים להתייחס לתוכן הכתבה, שכן הוא לא הועבר לתגובתנו מבעוד מועד. מכל מקום, מן הראוי שטענות שמעלה הנאמן בהליכים שהגיש יתבררו בבית המשפט ולא ב"גלובס".
מתוך החקירות
א. פישמן: "היה לי חבר שאמר לי: 'למה אתה נותן מניות לילדים שלך? הם בני 10, 12, 15, וכשהם יהיו גדולים, אתה לא יודע אם הם יהיו מטומטמים או לא, או לא ראויים - אז למה את נותן להם?'; אמרתי לו: 'אם הם יהיו מטומטמים, הם מטומטמים שלי, אז מה זה משנה?' זה בדיוק מה שהיה, ולכן הם קיבלו כולם, לדעתי באופן שווה"
בנקל: "למה אתה מתכוון כשאתה אומר 'הזרמתי כסף שלי' (לחברות בקבוצה). זה מחשבונות משותפים שלך ושל טובה?"
א. פישמן: "לא. רק שלי".
בנקל: "לך ולטובה היו חשבונות נפרדים?"
פישמן: "לגמרי. טובה לא האמינה במטבעות"
א. פישמן: "היו לנו שני בתים. שלי היה בת"א, כי אני רציתי בת"א, וטובה רצתה בסביון, היא קנתה בסביון. זו הייתה ההחלטה - אחד שלי, אחד שלה... ויש לנו עוד את הבית האורגינאלי שלנו, שהתחתנו, שלא מכרנו אותו, אז הוא חצי-חצי והוא מושכר"
א. פישמן: "אמרתי לה: 'טובה, תגידי כמה את רוצה בחודש? אני אעביר לך. יש לי מספיק כסף בחברות, אני אעביר לך, והכסף הוא שלי, כי חייבים לי ולא לך'. זו הייתה האמת. רוב הנכסים היו שלי, לא שלה. היא הייתה במיעוט של הנכסים, שותפה. אני הייתי ברוב הנכסים, ואני מכרתי נכסים בהרבה מיליארדים, והם היו רק שלי. אז קבעתי שאני אתן לה 80 או 90 אלף שקל לחודש - וככה זה התנהל"
טובה פישמן: "אין לי עוד הכנסות (בנוסף להכנסה של 15 אלף ש' בחודש מקבוצת פישמן). זה חברה אחת, על הישיבות בדירקטוריון של 'קירור' (חברת 'מפעלי קירור'). זה הברוטו... זה היחיד שאני מקבלת... אין לי עוד הכנסות... הלוואי שהיו לי עוד הכנסות"
בנקל: "למה גם אחרי שהם לא קטינים ... למה הילדים וטובה לא נותנים ערבויות?"
א. פישמן: "כי הם לא רצו. זה הכול. כל-כך פשוט. וגם הבנק לא רצה, אז הכול בסדר.
מה היה לילדים ולטובה? כלום. את החברות - הבנקים שיעבדו, אז מה היה שווה לבנקים שאייל (הבן) ישעבד לי את 5 המניות שלו למעלה? זה לא עניין את הבנקים, עניין אותם התוכן. את התוכן הבנקים שיעבדו"
גילוי מלא
איש העסקים, אליעזר פישמן, הוא בעל השליטה הקודם בחברת "מוניטין", המחזיקה (100%) בעיתון "גלובס". באחרונה, ביקשה חברת "מוניטין" להצטרף לבקשת הפירוק של חברת "השקעות כדאיות", שבבעלות משפחת פישמן, וההליך המשפטי בעניין עודנו מתנהל. כפי שהצהרנו באחרונה, "גלובס" מסקר, על-פי אמות מידה עיתונאיות ועל-פי שיקולי מערכת, כל עניין וכל נושא הקשורים לנושאי משרה או בעלי שליטה בעיתון, בעבר או בהווה.
מסלול ההתרסקות
שנת 2013 - הונו של אליעזר פישמן מוערך ב-2.7 מיליארד שקל
דצמבר 2015 - רשות המסים מגישה לביהמ"ש בקשה לפשיטת רגל נגד פישמן בגין חוב מס של כ-200 מיליון שקל
יולי 2016 - ביהמ"ש קובע כי על פישמן לשלם לרשות המסים כ-200 מיליון שקל
אוגוסט 2016 - רשות המסים ונושים נוספים מבקשים להכריז על פישמן פושט רגל
דצמבר 2016 - ניתן צו לכינוס נכסי פישמן, ועו"ד יוסי בנקל מונה למנהל מיוחד לנכסיו
יוני 2017 - פישמן מוכרז כפושט רגל באופן רשמי, עם חובות של כ-4 מיליארד שקלים
נובמבר 2017 - בפני ביהמ"ש שלל בקשות לחיוב טובה פישמן וילדי פישמן להשתתף בחובותיו; המשפחה מתנגדת