האקלים / איור : אביעד סייביץ
בשנה החולפת, לראשונה בחייו, עבאס גאנדי שקל להפסיק לעסוק בחקלאות. "זו הייתה שנה איומה", הוא אמר לאחרונה לאנשי IRIN - ארגון שמסייע במצבי משבר בעיקר בעולם השלישי. "במקום לקבל לפחות 200 שקים של יבול, קיבלתי השנה רק 30-25 שקים". גאנדי, בן 68 ואב ל-13, חי בכפר קטן במדינת סוקוטו בצפון ניגריה, סמוך למדבר הסהרה. כמות המשקעים השנתית הממוצעת באזור עומדת על פחות מ-600 מילימטרים, לעומת יותר מ-3,500 מילימטרים לאורך החוף הדרומי של המדינה, הסמוך לקו המשווה.
11 מדינות בצפון, כולל סוקוטו, נמצאות בשנים האחרונות בסכנה הולכת ומחמירה של מדבור- תהליך שגורם למערכות אקולוגיות להתייבש ולאבד את יכולתן להניב יבולים ומאיים על מטה לחמם של מיליונים. חוקרים אף רואים בו את אחד הגורמים המרכזיים לאי היציבות של אפריקה בשני העשורים האחרונים - זו שמייצרת סכסוכים אלימים ודוחקת מיליונים לשים את נפשם בכפם ולהצטרף לגל ההגירה העצום לאירופה.
בניגריה, המדינה המאוכלסת באפריקה, המצב חמור במיוחד. האזורים שסובלים מתהליך המדבור מהווים כ-35% משטחה הכולל של המדינה, ולצד תפקיד המפתח שיש להם באספקת יבולים כמו שעועית, פולי סויה, דוחן, דורה, עגבניות, מלונים, פלפלים ובצל, הם מפרנסים כ-40 מיליון בני אדם.
בעוד שבעבר סברו חוקרים כי תהליך המדבור נובע בעיקר מפעילות אנושית ברמת השטח, דוגמת השקיה לא אחראית, בנייה מוגזמת וגידול כמויות מופרזות של בעלי חיים - בשנים האחרונות מתגבשת הסכמה כי הסיבה העיקרית לתהליך היא ההתחממות הגלובלית. כך למשל, לפני כ-12 שנים, כשהמשרד לאיכות הסביבה בספרד פרסם דוח חמור ובו הזהיר שהאקלים המדברי של הסהרה צפוי לדלג מעל הים התיכון ולהפוך לא פחות משליש משטח המדינה לצחיח, תוארה ההתחממות הגלובלית רק כאחת מהסיבות לתהליך.
באותם ימים, ב-2005, חשבו הספרדים שהתחממות כדור הארץ ובניית תשתיות השקיה גדולות הן פשוט עוד שני גורמים משלימים לסיבות האמיתיות לתהליך המדבור: עדרי בקר שמחסלים שטחי מרעה ענקיים ותעשיית תיירות שמביאה לבנייה מאסיבית. ספרד הקצתה סכום של 50 מיליון אירו כדי להילחם במדבור שלה, אולם בשנים שחלפו מאז התברר כי המאמצים הספרדיים לא הצליחו למנוע את ההתייבשות.
באוקטובר בשנה שעברה פורסם מחקר שבו נקבע שאם לא יחול שינוי דרמטי בקצב פליטת גזי החממה ובהתחממות האקלים שנובעת ממנו, יהפוך כל דרום ספרד למדבר עד סוף המאה הנוכחית. הפעם המדענים כבר לא האשימו גורמים אחרים בתהליך. ההתחממות הגלובלית תוארה כסיבה המרכזית לתרחיש שצפוי להשפיע על מיליוני בני אדם.
בעיית המדבור כמובן שאינה ייחודית לספרד ולניגריה. בחצי הצפוני של כדור הארץ, האקלים במדינות שנמצאות בקו הרוחב של ספרד ומתחתיו - בהן כמובן גם ישראל - הולך ומשתנה בעשרות השנים האחרונות. יורד בהן פחות גשם, האוויר בהן יותר חם ויבש, ופני השטח - ועמו חייהם של האנשים - משתנים בהתאם, ולא לטובה. כיצד זה קורה ומדוע? מחקר שפרסמו לאחרונה פרופ' יוחאי כספי וד"ר טליה תמרין-ברודסקי מהמחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת במכון ויצמן, מתאר לראשונה את המכניזם.
"הממצאים שלנו עולים בקנה אחד עם התחזיות שמדברות על התרחבות צפונה של רצועת המדבריות", אומר כספי שכיום נמצא בשנת שבתון בחו"ל. "שינוי של אפילו מעלת רוחב אחת אומנם לא נשמע דרסטי, אך עשויה להיות לו השפעה אזורית רבה, וכבר היום רואים שאזורים שהיו יבשים קודם נהיים יבשים עוד יותר. במונחים מקומיים זה אומר שהאקלים של מצפה רמון יעלה לבאר שבע, האקלים של באר שבע ישרור בתל-אביב, והאקלים של תל-אביב יגיע לקריית שמונה".
"ישראל נמצאת בקו המעבר בין המדבריות לבין האזורים הממוזגים", מסבירה תמרין-ברודסקי. "הזרימה הכי בסיסית באטמוספירה היא כשהאוויר החם שבקו המשווה עולה, נע לכיוון הקטבים ואז יורד פחות או יותר בקו הרוחב 30 - שזה בערך איפה שאנחנו. כשהאוויר יורד, הוא יבש והוא יוצר מדבריות, וזו הסיבה שיש בכל העולם פחות או יותר רצועות של מדבריות בקו הרוחב הזה. המודלים שלנו מראים לנו שהתא הזה מתרחב בכמעלה, במקביל לתנועה של הסופות צפונה יותר".
"כל אזור יגיב אחרת לגמרי"
איך מתרחשת התרחבות הרצועה המדברית? במחקרם, מצאו פרופ' כספי וד"ר תמרין-ברודסקי כי שורש התופעה טמון בהתחממות הגלובלית שגורמת למסלולי הסערות, שמקיפים את כדור הארץ, לנוע צפונה ודרומה, לכיוון הקטבים. מכיוון שמסלולי הסערה משפיעים על התפלגות הטמפרטורה, המשקעים והרוח באזורים החוץ-טרופיים - כלומר אלו שמעבר לקו הרוחב 30 - תזוזה שלהם לצפון או לדרום צפויה להביא לשינוי משמעותי ביותר בכל הפרמטרים הללו באותם אזורים.
הסערות שבאזורים החוץ-טרופיים נעות בדרך כלל ממערב למזרח, עם נטייה לכיוון הקוטב הקרוב: צפונה בחצי הכדור הצפוני ודרומה בחצי הכדור הדרומי. הסופות נעות לכיוון מזרח בגלל זרם הסילון, כאשר תנועת הרוחות באטמוספירה נובעת מהפרשי טמפרטורות בין אזורים שונים.
את הנטייה לכיוון הקוטב ניסו חוקרים להסביר בעבר, אך לא נמצאה הסכמה גורפת לגבי סיבותיה. במחקר קודם של כספי ותמרין-ברודסקי הם הציעו הסבר לנטייה ופיתחו מודל שמנפה גורמים רבים ובורר את הרלוונטיים ביותר לתנועת הסופה. במחקר האחרון שלהם בחנו השניים כיצד עשויה המגמה של ההתחממות הגלובלית להשפיע על מסלולי התנועה של סופות בחצי הכדור הצפוני ועל נטייתן לטפס לכיוון הקוטב הצפוני.
הם עשו זאת תוך שילוב המודל שפיתחו לצורך המחקר הקודם, עם תחזיות האקלים של הפאנל הבין-ממשלתי לחקר שינויי האקלים. שילוב הנתונים מהתחזיות על התחממות כדור הארץ (עלייה של עד 4 מעלות צלזיוס עד סוף המאה ה-21) עם המודלים של מסלולי הסופות החוץ-טרופיות, העלה שעם עליית הטמפרטורה צפויים מסלולי הסופות לעלות צפונה עוד יותר בחצי הכדור שלנו. עד כמה יותר צפונה? כשתי מעלות רוחב על-פי התרחישים המחמירים יותר של הפאנל הבין-ממשלתי.
אם בדרך כלל חוקרים מרוצים כשהתוכנות שלהם פולטות מידע שמאשש את השערת המחקר שלהם, הרי שבמקרה הנוכחי, התחושות של השניים היו שונות נוכח האסון הצפוי לנו. אסון אקלימי שמשמעותו שמדינה כמו ישראל, שממוקמת בין קו הרוחב ה-29 לבין קו הרוחב ה-33 מצפון לקו המשווה, ושחלק ניכר ממנה צחיח גם כך, תהפוך למדברית מאי פעם. ותל-אביב, למשל, עיר חוף מוריקה, תיצבע בחום-צהוב.
"באופן כללי, סופות נעות בממוצע לכיוון הקטבים", מסבירה תמרין-ברודסקי. "כשסופה מתפתחת, תנאי הכרחי לגדילה שלה הוא שברום שלה - נניח בגובה של 10-5 ק"מ - יש זרימה צפונה בחצי הכדור הצפוני וזרימה דרומה בחצי הכדור הדרומי, וזה מה שדוחף אותה לכיוון הקטבים. אבל זה חצי מהסיפור. החצי השני קשור לשחרור של חום כמוס".
- מה זה אומר?
"בחצי הכדור הצפוני ציקלון מסתובב נגד כיוון השעון, ואז הוא מסיע אוויר ממזרח לו שהוא חם ולח. האוויר הזה נע צפונה, אבל גם כלפי מעלה כי הוא חם יותר, ואז הוא לוקח את הלחות איתו כלפי מעלה, ובפינה הצפון-מזרחית של הציקלון התופעה הזאת הכי חזקה. כשהאוויר הזה, שיש בו הרבה אדי מים, מתקרר למעלה והופך לטיפות מים - משתחרר חום, וזה מה שמושך את הסופה לכיוון צפון-מזרח. שני המנגנונים האלה צפויים להתחזק עם ההתחממות הגלובלית משום שבעולם חם הרוחות ברום חזקות יותר וגם יש יותר לחות. לכן, גם המשיכה של הסופות לכיוון הקטבים תתחזק".
בנוסף לכך, אומרת תמרין-ברודסקי, "הסופות עצמן מטיילות למרחקים יותר גדולים עד שהן מגיעות לשיא העוצמה שלהן, כך שגם המשקעים המשמעותיים שלהן יורדים צפונה יותר". המשמעות, לדבריה, היא שבאזורים צפוניים יותר יירדו יותר גשמים. "זה יקרה לא רק בגלל שהסופה תזוז אלא גם בגלל שכל סופה תוריד יותר גשם. בגלל שהאטמוספירה חמה יותר, היא תכיל יותר אדי מים, ולכן יהיה יותר עיבוי של הטיפות ויותר גשם.
"אין כאן עניין של מחסור במים אלא של פיזור שונה של המים. כל אזור יגיב אחרת לגמרי. אנחנו באזור מאוד מעניין", היא מחייכת.
גם ממצרים יהגרו לאירופה?
פרופ' דני רבינוביץ' מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, שחוקר את ההקשרים החברתיים והכלכליים של משבר האקלים, סבור כי לשינויים אקלימיים שכאלה יש פוטנציאל נפיץ באזור פגיע כשלנו. "כשאנחנו מדברים על תהליכים של מדבור ושל פגיעה ביכולת ייצור המזון ובמשק המים, אז באזורים שלנו לא צריך להסביר הרבה כדי להבין את רמת הפגיעות", הוא אומר. "חוסר היציבות עלול להיווצר בעיקר משני דברים: לא רק שהמדינות העניות יוכלו לייצר פחות מזון, אלא שהן גם הרבה יותר רגישות למחירי המזון העולמיים, ובעיקר למחירי הסחורות הבסיסיות שעשויים לעלות בגלל הקושי לגדל גידולים במקומות אחרים בעולם.
"אם מסתכלים על מדינות כמו מצרים או ירדן - ובכלל מדינות באזור שאין בהן הרבה נפט - רואים שעלייה של 10% או 20% במחירי הגרעינים, כמו חיטה, אורז או סויה, יכולה להנחית על המשטרים שלהן מכת מוות, כי הם פשוט לא יוכלו להאכיל את האזרחים שלהן. תרחיש כזה לא רק יפיל מפלגה או שליט אלא פשוט יהפוך את המדינה לגוף לא מתפקד וכאוטי בסגנון מדינות כמו סומליה או אפגניסטן.
"מצרים, למשל, זו מדינה שמצליחה להאכיל 80 מיליון בני אדם בעיקר באמצעות זה שמוצרי המזון הבסיסיים כמו דגנים ואורז ושמן ועוד כמה דברים מסובסדים בעשרות אחוזים. אבל יש גבול ליכולת הסבסוד, ואם היכולת הזו תיפגע בגלל עליית מחירי המזון, שנובעת משינוי האקלים שמביא לירידה ביכולת הייצור, אז גם יציבות המדינה נפגעת".
סוג נוסף של סכנה שעליה מצביע רבינוביץ' היא זו של היווצרות תופעות רחבות של פליטים סביבתיים. "פליטות סביבתית זה משהו שאנחנו רואים כבר בסודן ובסומליה למשל", הוא אומר. "שינוי האקלים ב-30 או 40 השנים האחרונות גרם להתרוקנות של חבלי ארץ שלמים משום שאנשים כבר לא יכלו לגדל בהם בקר או דגנים. מה שאתה מקבל זה תנועה של אנשים. בהתחלה בתוך גבולות המדינה ולאחר מכן גם מחוץ לגבולות שלה. אנחנו צופים שתופעות כאלו יתגברו".
- גם בעתות שלום?
"פליטים לא צריכים להיעקר מבתיהם בגלל מלחמה. ברגע שהם איבדו את הטריטוריה המקורית שלהם ואת הזכויות שלהם ואת כל היכולות הכלכליות שלהם, הם הופכים לגורם עמוק וכבד של אי יציבות. אנשים שאיבדו את הכול ואין להם מה להפסיד יכולים לעבור מהר תהליך פוליטיזציה קיצוני. תחשוב למשל על זה שרק בגלל עלייה קלה של מפלס הים התיכון יש צפי לסדר גודל של בין מיליון וחצי לשלושה מיליון בני אדם שחיים כיום באזור הדלתא של מצרים ושיאלצו להיעקר מבתיהם בעשרות השנים הקרובות. האנשים הללו יכולים לעבור למקומות אחרים במצרים או שהם יחליטו לחצות את הים התיכון באמצעות סירות רעועות כפי שראינו במקרים של פליטים מסוריה וממקומות אחרים בשנים האחרונות".
ישראל, למזלנו הרב, ככל הנראה ערוכה הרבה יותר טוב משכנותיה להתמודדות עם שינוי האקלים. "ישראל יוצאת דופן באזור שבו היא נמצאת, בגלל הטכנולוגיות שאנחנו מפתחים", אומרת תמרין-ברודסקי ומצביעה על כך ש"למרות התפשטות המדבריות צפונה בכל הכדור הצפוני, בישראל יש תהליך הפוך שממש רואים אותו בצילומי לוויין: אצלנו המדבר מצטמצם. בגלל ההתפלה של המים אנחנו מצליחים לגרום לשטחים שלא היו אמורים להיות שטחים חקלאיים, להיות כאלה. עם זאת, השפעות ההתחממות הגלובלית בהחלט יורגשו כאן מבחינת הטמפרטורה והתפלגות המשקעים, כך שחשוב להיות מודעים למצב ואז להיערך אליו טוב יותר".
"ישראל גם יותר קטנה בשטח, גם יותר טכנולוגית וגם יש לה יכולת משילות גבוהה", מסכים פרופ' רבינוביץ'. "אנחנו כנראה נצליח לצלוח את שינוי האקלים ולהתמודד עם האתגרים של גידול המזון והקשיים במשק המים, אבל העובדה שאנחנו מוקפים במדינות שיכולות מהר מאוד לאבד את היציבות שלהן צריכה להדאיג אותנו".
1.3 מיליארד איש פגיעים
תמונת מצב גיאו-פוליטית רחבה אף יותר מספק פרופ' פדרו ברלינר ממכון בלאושטיין לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון, המייצג את ישראל מול ועדת האו"ם למלחמה במדבור ונחשב למומחה המקומי הבכיר בתחום. לדבריו, ההערכה הרווחת כיום היא שכשליש מהאזור היבשתי של כדור הארץ מושפע מתהליכי מדבור.
אלו משפיעים ישירות על לפחות 200 מיליון בני אדם בעוד שכ-1.3 מיליארד בני אדם חיים באזורים שהחלקאות בהם נמצאת בתהליך של הידרדרות. על-פי נתוני האו"ם, בשני העשורים האחרונים חלה ירידה בפוריותם ובתנובתם של 20% מהשטחים החקלאיים ברחבי כדור הארץ. שינוי האקלים, נכתב בדוח האחרון של הוועדה, מביא לירידה במגוון של הצמחייה ושל בעלי חיים שחיו עמה בסימביוטיות באזורים נרחבים. אלו, ישפיעו לרעה על יכולתם של בני אדם לחיות ולגדל גידולים חקלאיים באזורים שבעבר היו מיושבים.
גם ברלינר סבור כי יחסית למקומות אחרים בעולם, ישראל במצב סביר. "יש לנו גם התפתחות טכנולוגית, וגם את ההון הדרוש כדי להטמיע את הטכניקות בשטח", הוא אומר. "הודות למפעלי ההתפלה שלנו המצב פה לא רע, אבל צריך לזכור שבסופו של דבר, המרנו את בעיית המים בבעיה של אנרגיה, משום שכדי להתפיל מים, אנחנו משתמשים בחשמל. אם אנחנו יכולים לשלם עבור האנרגיה הזאת אז הכול בסדר, אבל זה לא נכון לגבי רוב המדינות והמצב שלהן רק יחמיר".
תמרין-ברודסקי אומרת ששינויי האקלים, שהמחקר האחרון מתאר, יתממשו בצורה מלאה בין 2080 לבין סוף המאה הנוכחית. "באזור שלנו הטמפרטורות יעלו ב-3 או 4 מעלות, שזה המון. מחקרים שהתרכזו באזור שלנו מצאו שבכל אגן הים התיכון יהיו הרבה פחות גשמים בניגוד למה שיקרה למשל בצפון אירופה.
"קולגה שלי מאוניברסיטת רדינג (תמרין-ברודסקי היא כיום פוסט דוקטורנטית באוניברסיטה) בדק אם זה יקרה בגלל שיהיו פה פחות סופות או בגלל שכל סופה תוריד פחות גשם - והוא מצא שגם וגם. הוא מצא שבכל אגן הים התיכון יהיו בין 20% ל-40% פחות סופות ומשקעים, ושבאזור שלנו השינויים יהיו הכי דרמטיים. זה שינוי די גדול. במפות שלו אתה רואה גוש גדול של צבע אדום על האזור שלנו. במובן הזה די אכלנו אותה.
"באזור טורקיה, למשל, יהיו פחות סופות, אבל כל סופה שתגיע תוריד שם יותר גשם. אבל אצלנו המודלים מראים פחות סופות, פחות גשמים ועלייה בטמפרטורות, אבל בנוסף לכך גדלה גם ההסתברות לאירועים קיצוניים של מזג אוויר. כלומר, שכשיגיע הגשם, הוא יבוא בבום וזה יעלה את הסיכוי לשטפונות והצפות".
כיוון שכל זה לא נשמע מעודד במיוחד, והמחשבות על העתיד לבוא לא עשו לי טוב, עברתי לעולם התקוות והפנטזיות. אף שתרחיש שבו האנושות תצליח לצמצם בשנים הקרובות בצורה ניכרת את פליטות גזי החממה שאנו מעלים לאטמוספירה, לא נראה סביר במיוחד, אני שואל את תמרין-ברודסקי אם היא וכספי בדקו מה יקרה לאזור אם התחממות הכדור תיעצר או לפחות תתמתן.
"אנחנו לא בדקנו את זה, אבל יש מודלים שבדקו מה קורה אם מפסיקים לגמרי את פליטת הפחמן הדו חמצני", היא משיבה. "מה שרואים זה שהמדדים ממשיכים לעלות עוד כי יש למערכת הזו כוח, ואז זה מתייצב. עם זאת, המצב לא חוזר לקדמותו, ומעבר לזה, יש בעיה נוספת: שזה תרחיש מאוד לא סביר".