בנימין נתניהו בצוללת / צילום אבי אוחיון לעמ
ד"ר מיכאל (מייקל) הרצוג יושב בכיסא גלגלים באולם בית המשפט של ברלין. הוא לובש חליפה יוקרתית, מרכיב משקפיים עם מסגרת זהובה ושיערו מסורק לאחור. על שולחן העץ שמולו מונחת ערימת קלסרים משפטיים שמגיעה לו כמעט עד לסנטר. לימינו יושבות שתי עורכות הדין המייצגות אותו במשפט, שבו הוא נאשם ביחד עם שני שותפים בהונאת משקיעים ב-50 מיליון אירו. האולם הוא רק אחד מעשרות חדרים בבניין העתיק של בית המשפט המחוזי של ברלין בשכונת מואביט. הוא נבנה בימי הקייזר הגרמני, ובעזרת פתחי דלתות ענקיים, מסדרונות ארוכים וגרמי מדרגות מתפתלים מאבן גורם למבקרים להרגיש היטב את אימת הדין.
סביר להניח שהנוכחים באולם אינם מודעים לחלקו של הרצוג בפרשה אחרת בישראל, שמגיעה בימים אלה לשלבי ההכרעה. לפי המלצות המשטרה שהוגשו לפרקליטות בחודש שעבר, הרצוג חשוד כי העביר שוחד וסיפק הטבות והבטחות לאבריאל בר-יוסף, לשעבר המשנה לראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל), בזמן שזה כיהן בתפקיד הרגיש. בתמורה, חושדת המשטרה, קידם בר-יוסף אינטרסים עסקיים של הרצוג, בין השאר ב"ועדת צמח" למשק הגז, שם היה אחראי מטעם המל"ל על ההיבטים הביטחוניים של פיתוח שדות הגז שהתגלו במים הטריטוריאליים של ישראל.
בחזרה לברלין. הרצוג לא נראה מאוים. הוא בא לאולם בית המשפט פעמיים בשבוע כבר ממארס 2015, אז נפתח המשפט נגדו בחשד שגרם לשמונה משקיעים פרטיים להפקיד בידיו עשרות מיליוני אירו בתמורה להבטחות לתשואות פנומנליות. עורכי הדין של הנאשמים האחרים מתיישבים בשולחנות והרצוג ממתין בשלווה לכניסת הרכב השופטים. כמה דקות לפני כן אני ניגש אליו ומבקש את התייחסותו לחשדות נגדו בישראל. בהתחלה הוא קצת מופתע, אבל מיד מתעשת. "אתה מעוניין לבוא אליי הביתה לדבר?", הוא שואל. "כן", אני עונה. "מצוין", הוא אומר, "תבוא מחר ב-11:00 בבוקר. תביא מכשיר הקלטה".
יום לאחר מכן אני נכנס בשעריו של בית פרטי בשכונה בדרום ברלין. מטפל פותח את הדלת ומוביל אותי לחדר ישיבות בקומת הקרקע. "ד"ר הרצוג מצפה לך", הוא אומר. הרצוג שוב בכיסא גלגלים. הוא סובל מבעיות רפואיות ומכאבים חזקים, לפי תצהירים שהגישו עורכות דינו לבית המשפט ביום הקודם. לימינו יושב המטפל שלו, שמדי פעם דוחף כרית כדי לתמוך בגבו; משמאלו יושב עורך הדין הפרטי שלו, שלא מוסר את שמו. הרצוג לבוש בהידור גם הפעם, עם סיכה מוזהבת של האו"ם על דש החליפה וטבעת גדולה על אחת מאצבעותיו. הוא מבקש שאפעיל את מכשיר ההקלטה, מבקש שאצהיר כי אני מרשה גם לו להקליט את השיחה - ומתחיל לספק את גרסתו לפרשות הגז והצוללות שטלטלו את מדינת ישראל בשנה האחרונה. הראיון ל"גלובס", אומר הרצוג, הוא הראשון שהוא מעניק אי-פעם לתקשורת.
בחודשים האחרונים מנסות רשויות החוק בישראל להתחקות אחר הקשרים שבין בכירים בצה"ל לעסקאות ההצטיידות בצוללות ובספינות קרב להגנה על שדות הגז. חוקרי המשטרה ובכירי הפרקליטים גם מנסים להבין אם יש קשר בין פרשת מתקן הגז לפרשת הצוללות, וככל שהייתה שחיתות - עד כמה עמוק היא חילחלה. הראיון עם הרצוג, שיש להדגיש כי הוא מעניק את גרסתו בעודו עומד למשפט על מרמה והונאה, אינו נותן תשובות לכל השאלות הללו; הוא לא צובע בהכרח בצבעים "פליליים" אדם כזה או אחר. אבל אם גרסתו נכונה, הרי שהיא חושפת חלק מהקשרים הסמויים בין כל השחקנים המרכזיים בפרשות הצוללות והגז: כיצד הם נפגשו בצמתים שונים, ביטחוניים ולאומיים, ואז התחילו לעשות עסקים אחד עם השני.
"לא ידעתי שבר-יוסף חבר בוועדת צמח"
"אני מכיר את אבריאל פחות או יותר משנת 2008", אומר הרצוג בנוגע לבר-יוסף, שמונה ב-2009 לתפקיד המשנה לראש המל"ל, לאחר שכיהן כמזכיר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אחרי פרישתו מחיל הים בדרגת תת-אלוף ב-2003. "אני לא יכול להרחיב על ההקשר שבו אני מכיר אותו. לפניו הכרתי בכירים אחרים במערכת הביטחון הישראלית. בוא נאמר שאני מכיר הרבה אנשים בארץ, אני מכיר היטב כמה ממקבלי ההחלטות בישראל. מכיר זה לא אומר שהם חברים שלי. זה אומר שאני יכול ליצור איתם קשר, להתקשר אליהם בטלפון".
הרצוג, 62, איש עסקים יהודי-גרמני, מספר כי הוא בן למשפחה אוסטרית-גרמנית. הוא נולד בספרד בשנת 1955 ולדבריו חזר בשנות השמונים לגרמניה כדי ללמוד פיזיקה באוניברסיטת טובינגן ורפואה באוניברסיטת וירצברג. הוא מספר כי עשה את הונו במהלך השנים באמצעות השקעות ברחבי העולם, פיתוח מכשירים פיננסיים, חברות בספרד, מכרות בברזיל, מספנות בפורטוגל וביוון ועוד. עורך דינו אומר שירש חלק מהכסף ממשפחתו. התביעה הגרמנית חושדת כי עשה לפחות חלק ממנו באמצעות הונאה. הרצוג אומר כי סייע במרוצת השנים למדינת ישראל. לפחות שלושה בכירים לשעבר מצמרת הממסד הביטחוני הישראלי, לפי מידע שהגיע ל"גלובס", הועסקו על ידו בשנים האחרונות. כשהרצוג מדבר על ישראל, הוא מדבר בגוף ראשון רבים.
"הייתי בקשר מתמשך עם אבריאל בר-יוסף, אבל לא בענייני עסקים", הוא ממשיך, "באמצעות הקשר הזה הבנתי ממנו שהוא עוסק במשא ומתן בין ישראל לגרמניה בנושא רכישת צוללות. באותה תקופה היה מדובר על רכש צוללת שישית לחיל הים הישראלי. בר-יוסף אולי לא היה היחיד שעסק בזה, אבל הוא היה אחד מהאנשים המעורבים במשא ומתן. הוא הגיע הרבה לברלין". כלי התקשורת בישראל דיווחו בעבר כי בר-יוסף אכן היה אחראי על אגף הרכש הביטחוני במטה לביטחון לאומי, והיה מעורב גם ברכש הצוללות. לצד מעצרו בפרשה שבה הוא חשוד בקבלת שוחד מהרצוג, הוא נעצר גם בפרשת הצוללות ("תיק 3000"), שבה חתם האיש המרכזי בפרשה, וחברו מחיל הים, מיקי גנור, על הסכם עד מדינה. "מה שאני אומר אולי ייצור בעיה בשביל אבריאל", אומר הרצוג, "אבל במסגרת הקשרים האישיים בינינו הוא עדכן אותי ב-2010 שיש איזו בעיה עם הגרמנים. שהם מתנגדים לעסקה. הוא היה קצת מיואש".
- למה הוא דיבר איתך?
"דיברנו על דברים אחרים שלא קשורים לעסקים. לגיטימי מצדך לתהות אם זה נכון לדון בעניינים רשמיים מסוג זה עם מישהו מחוץ למערכת".
- מה הייתה הבעיה?
"הבעיה הייתה שהסבסוד וההנחה שישראל דרשה כתנאי לרכישת הצוללת היו גדולים מדי".
- איך עזרת לפתור אותה?
"הלכתי אל השר שהיה חלק מההתנגדות (הרצוג מציין את שם השר, אולם "גלובס" בחר שלא לפרסם אותו מכיוון שלא ניתן לאשר את דבריו; לא ניתן היה ליצור קשר עם השר לשעבר), ומצאנו פתרון. זה היה 'תן וקח'".
- מה הם קיבלו?
"הם קיבלו עזרה".
- באיזו צורה?
"מידע, אבל אני לא יכול להרחיב בעניין הזה. מידע על מדינות אחרות. מידע על מכרות ומשאבים".
- ומה הם נתנו בתמורה?
"השר הסיר את ההתנגדות - ועסקת הצוללות אושרה".
- מי הציג לך את הבעיה הזאת?
"על ידי דיון בנושאים אחרים, הנושא הזה עלה".
- מי זה היה?
"אבריאל בר-יוסף.
"אתה חייב להבין", מוסיף הרצוג, "יש את הערוצים הדיפלומטיים הרגילים. העבודה שם נעשית על ידי מקצוענים. אבל יש גם ערוצים 'אפורים'. בשביל ערוצים כאלה אתה צריך אנשים מקושרים. בר-יוסף אמר לי 'יש לנו בעיה'. הוא לא ביקש ממני לעזור, זה אסור לו. אבל אני שמח לעזור מתי שאני יכול. למעשה, הציבור הישראלי צריך להודות לבר-יוסף, כי הוא ייצג את ישראל היטב וקיבל את הצוללות במחיר טוב יותר".
הרצוג מספר כי לפגישה עם השר לקח גם את הרב חיים רוזבאסקי, שהוא מגדיר כ"חבר ושותף עסקי", העומד בראש קהילה יהודית בשם "לב טוב" בברלין, כדי שאם עיתונאים ישאלו על מה דובר בה, יוכל לטעון כי השלושה דיברו על עניינים יהודיים בגרמניה.
לפי גרסת הרצוג, הדרכים שלו ושל בר-יוסף הצטלבו שוב בתחילת שנת 2012, בדיוני ועדת צמח למשק הגז הישראלי. לדברי הרצוג, זה היה במקרה. לדברי משטרת ישראל, זה היה חלק ממערכת היחסים בין השניים שעברה על כללי טוהר המידות. המלצות המשטרה, כפי שפורסמו בתקשורת בחודש שעבר, טוענות כי קיים בסיס לחשד שבר-יוסף ניסה לסייע לחברה שהקים הרצוג בישראל, ושהציגה לוועדת צמח פתרון להנזלת גז על קרקעית הים התיכון, ליד שדות הגז עצמם, שהיה אמור להניב לה רווחי עתק.
החברה, שראשי התיבות של שמה הן I.N.R.I, יוצגה בוועדת צמח על ידי בכיר ביטחוני נוסף - שי (שייקה) ברוש, מפקד שייטת 13 לשעבר, שעבד בשביל הרצוג ושותפו רוזבאסקי, ואף מוזכר כדירקטור באתר חברת הדגל של הרצוג - IFC (אינטרנשיונל פייננס קורופריישן). ברוש נחשב לחבר של בר-יוסף מחיל הים וגם הוא נעצר בפרשת הצוללות. בישיבת הוועדה ב-23 בינואר 2012, הציג ברוש לנוכחים את הצעת חברת I.N.R.I. לפי חשד המשטרה, לאחר מכן פעל בר-יוסף בדיוני הוועדה כדי לקדם את פתרון החברה של הרצוג, מתוקף תפקידו כנציג המטה לביטחון לאומי בה.
- ביקשת מבר-יוסף לסייע לקדם את היוזמה של חברת I.N.R.I בוועדת צמח?
"לא. אפילו לא ידעתי שהוא חבר בוועדה. הפעם הראשונה שראיתי אותו בוועדה הייתה כשהוא ישב בה במרכז השולחן (בישיבה שהתקיימה בינואר 2012 - א"א). מה שקרה הוא ששי ברוש הודיע לי שבקרוב יזמינו אותי לוועדת צמח, ושאני צריך להכין מצגת. במקביל, הוא ביקש ממכר אחר שלו, מהנדס ימי, להכין מצגת אחרת. הכנתי מצגת מקצועית במשך שבועיים, וחיכיתי מחוץ לוועדה עד שיזמינו אותי. כשהזמינו אותי, גיליתי שבמקום שאציג אני את המצגת של החברה, הציג המכר של ברוש מצגת אחרת בשם החברה, במשך עשר דקות בלבד. אז גם ראיתי שבר-יוסף חבר בוועדה.
"לאחר המצגת הייתה הפסקה בדיוני הוועדה. היה לי ויכוח סוער בחוץ עם ברוש, עם המהנדס שהוא הביא ועם הרב רוזבאסקי. בשלב הזה אבריאל בר-יוסף יצא החוצה. הוא ניגש אלינו ואמר 'תירגעו, הכל בסדר. היה טוב שעשיתם את זה כך'. אחר כך הוא טפח לברוש על הגב, רק אז הבנתי שהם מכירים אחד את השני".
"מזל טוב על ההתחלה, אבריאל"
בסופו של דבר, בהמשך שנת 2012 ועדת צמח דחתה את הפתרון של חברת I.N.R.I, ובחרה בפתרון שבמסגרתו הגז יובל בצינורות למתקן הנזלה קיים במצרים. הרצוג מכחיש בכל תוקף כי ביקש מבר-יוסף עזרה כלשהי בוועדה, ואומר כי מעולם לא העביר לו כסף לשימושו האישי, מעולם לא מימן לו טיסה או מלון ומעולם לא דרש ממנו דבר מה.
אבל בסוף שנת 2014, הרצוג טוען, בעוד בר-יוסף עדיין מכהן כמשנה למטה לביטחון לאומי, הוא החל לעשות עסקים עם משפחתו בתיווכו של המשנה לראש המל"ל עצמו. הרצוג מתאר בפירוט את הפגישה שבה, לטענתו, בר-יוסף הציג לו את חברת הסטארט-אפ של בתו, ואז מספק מסמכים והודעות דואר אלקטרוני שממחישים את עומק המעורבות לכאורה של בר-יוסף במשא ומתן ובהשקעה עצמה. בין אם יוגש כתב אישום נגד בר-יוסף או יימצא שלא נפל פגם פלילי במעשיו, גרסת הרצוג מתארת מה שנראה כלב-לבם של החשדות שחקרה המשטרה בפרשה.
"בסוף 2014 בר-יוסף סיפר לי שהוא מעוניין לעזוב את המטה לביטחון לאומי. הוא אמר שהוא שוקל שתי אפשרויות - לקבל משרת שגריר איפשהו או להיכנס לעסקים. אני רציתי להעסיק אותו, משום שאני מעריך את האיש. אם אתה מכיר מישהו במשך זמן רב, ועשיתם במשותף כמה דברים, למה לא?".
"בנובמבר 2014 באתי לביקור בישראל ושכרתי בית בקיסריה לכמה ימים. בר-יוסף כנראה שמע דרך שייקה ברוש שאני מחפש חברות סטארט-אפ ישראליות להשקיע בהן, ורצה לחבר אותי לחברה של בתו, ד"ר הילה פוגל, ושל השותף שלה, ד"ר יפתח דולב". החברה, ששמה NIBS, פיתחה קסדה אלקטרו-מגנטית שעשויה להיות בעלת שימושים רפואיים."אבריאל בא לבית שלי בקיסריה ערב אחד עם בתו. הוא הציג אותה בפניי, השאיר אותה איתי והלך לחדר אחר - כדי לא להיות מעורב בעניינים העסקיים. אתה חייב להבין - בר-יוסף הוא גרמני מהבחינה הזאת. יקה".
אך למרות שבר-יוסף אולי יצא מהחדר בפגישה הראשונה, נראה כי הוא חזר ללב העניינים אחריה. איש העסקים הגרמני מספר כי התלהב מהרעיון של החברה והחליט להשקיע בה כ-700 אלף אירו. הוא לא רצה לעשות זאת ישירות מחברה ספרדית שבבעלותו, ולכן הקים ביחד עם בר-יוסף ואשתו, עליזה בר-יוסף, חברה שמטרתה להעביר את הכסף לחברת NIBS. מנתוני רשם החברות הישראלי עולה כי בסוף נובמבר אכן נרשמה חברה חדשה בישראל - E.M.G.R, Advanced Momentum Group ltd. בעלת המניות היחידה והמלאה בחברה היא עליזה בר-יוסף. כתובת החברה היא כתובתם של הזוג בר-יוסף בזכרון יעקב.
מסמכים שהגיעו לידי "גלובס" מראים כי בשבועות שלאחר ההחלטה על ההשקעה היה בר-יוסף בקשר ישיר עם הרצוג ועם רוזבאסקי בנוגע לכסף. "בוקר טוב כבוד הרב", כותב בר-יוסף לפי הודעת מייל שנשלחה ב-21 בנובמבר 2014 לרב רוזבאסקי, ושמכילה הסכם NDA לשמירה על סודיות, "אני מצרף הסכם מהילה ויפתח (אותם פגשתם בקיסריה). אנא שלח את זה למיכאל ובקש שיחתום, דרישות שלום, אבריאל".
"אני מקווה שלאחר שתעברו על ההסכם הראשוני אנו נגיע להסכמה ונמשיך כמתוכנן", הוא כותב במייל מאוחר יותר, "מזל טוב על ההתחלה, אבריאל"; "שלום מיכאל, אני מעביר לך את החשבונית של עורך הדין כפי שהוא שלח לי. אנא סגור את זה, הוא עשה עבודה טובה, אבריאל", נכתב במייל נוסף. מיילים אחרים מתייחסים לדרישה להצהרה של הרצוג כי הכסף שהועבר מספרד ל-E.M.G.R אינו "מלוכלך", ואינו עובר על חוקי הלבנת ההון בישראל.
גם מה שנראה כמו החשבונית עצמה של חברת E.M.G.R לחברה הספרדית הגיעה לידי "גלובס" - דרישה לתשלום 750 אלף אירו לחשבון החברה בבנק לאומי בתל אביב. לא ברור אם בסופו של דבר הועבר סכום זה, או 700 אלף יורו כפי שמזכיר הרצוג, ומה קרה ל-50 אלף האירו הנותרים. הכתובת, שוב, היא זו של בני הזוג בזכרון יעקב. "אני מצרפת את החשבונית עם הכתובת המעודכנת", נכתב ב-20 בינואר 2015 במייל להרצוג, ששלחה עליזה בר-יוסף. המייל נשלח מחשבון הדואר האלקטרוני שלה במשרד הביטחון, שבו היא עובדת.
עורך דינו של אבריאל בר-יוסף, ז'ק חן, מסר בתגובה לסדרת שאלות שבהן הוזכרו טענות ד"ר הרצוג בנוגע למרשו: "משאלותיך עולה כי מדובר במחזור פרסומים קודמים של עניין המצוי בבירור משפטי. ברור שבנסיבות אלה לא נוכל להתייחס גם הפעם לגופו של עניין לטענות מופרכות העולות משאלות אלה. משאלות אחרות עולה ניסיון מאולץ ומלאכותי לכרוך בין מר הרצוג לבין מר בר-יוסף בנוגע לעניין הצוללות. ייתכן וניסיון חסר תום לב זה נעשה בעקבות טעות בולטת בכתבה שכבר פורסמה על ידך וכרכה ללא כל בסיס את הדברים. כך או אחרת יובהר כי גם כאן מדובר בהפרכת דברים שהם חסרי שחר העולים כדי הוצאת דיבה".
עורך דינה של ד"ר הילה פוגל אישר ל"גלובס" כי הוא מכיר את הסכומים המצוינים ואת שמות החברות, אולם הבהיר כי מרשתו "נהגה בתום לב ובידיים נקיות. שום דבר לא נעשה בסוד, הכל היה גלוי. אני סמוך בטוח שבסופו של יום לא יימצא דבר". ד"ר דולב אמר בשיחה עם "גלובס" כי אינו מעוניין להגיב בנוגע לקשרים עם ד"ר הרצוג או על הפגישה בקיסריה.
הרצוג אומר כי לא היה שום פסול ביחסים העסקיים עם משפחת בר-יוסף המורחבת. הוא אומר כי עליזה בר-יוסף קיבלה אישור ממשרד הביטחון לפתוח חברה. עורכת דינה של בר-יוסף מסרה בתגובה, כי "כל ענייניה של גב' עליזה בר-יוסף מנוהלים כדת וכדין כפי שעולה אפילו משאלותיך". "הם (אבריאל ועליזה בר-יוסף) היו יכולים בקלות לקחת חלק מהכסף שהעברתי לעצמם, אבל הם לא עשו זאת", אומר הרצוג. "אפילו אישרתי להם לעשות זאת. זו הדרך שלי לבחון אנשים, לדעת אם הם אמינים או לא, אם אפשר לסמוך עליהם. אתה חושב שהם לקחו סנט? כלום. הם העבירו את הכל לחברה של הבת".
"לא דיברתי עם בר-יוסף מאז החקירה"
לדברי הרצוג, מאחורי כל הפרשות האחרונות עומדת מלחמת גנרלים, שנבעה מההחלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות את בר-יוסף לתפקיד ראש המל"ל, בהפתעה, חצי שנה אחרי שפרש ממנה באמצע שנת 2015. "כל הבעיה הייתה שפתאום (בפברואר 2016 - א"א) בר-יוסף הוכרז כמועמד של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי", אומר הרצוג, "הופתעתי מאוד שהוא החליט לקבל על עצמו את המשרה. מכל מה ששמעתי ממנו קודם, לא הייתי יכול לחשוב שהוא יהיה מעוניין בכך. הוא אמר לי שהוא אף פעם לא ימשיך שם, הוא היה עייף מאוד מהמצב. ההחלטה על המינוי התחילה למעשה את כל המהומה - כי היו כמה גנרלים שלא רצו אותו בתפקיד".
מיד לאחר הודעת נתניהו על המינוי הגישה תנועת אומ"ץ תלונה ישירות לראש הממשלה, שבה היא מדווחת לו על הקשרים החשודים בין בר-יוסף להרצוג ולרוזבאסקי. כמה חודשים מאוחר יותר, בר-יוסף הודיע שהוא מוותר על המינוי. אז החלה גם חקירת המשטרה בנושא.
במיוחד מתרעם הרצוג על המלצות המשטרה שקובעות כי יש חשד לכך שבר-יוסף פעל לסייע לו בוועדת צמח, שלוש שנים לפני ההשקעה בחברה של בתו. "אתה חושב שאני כל כך טיפש שאני אתן כסף למישהו שלוש שנים אחרי, על פרויקט שמעולם לא יצא לפועל?", הוא שואל.
בשלב מסוים בשיחה אנחנו עושים הפסקה קצרה. "ד"ר הרצוג נמצא תחת השפעת תרופות חזקות נגד כאבים", אומר עורך הדין שלו. הוא מבקש מהמטפל לפתוח את הדלתות לגינה, כדי להזרים קצת חמצן לחדר. כשהשיחה מתחדשת, הרצוג מתייחס לשורת בכירים אחרים, בהם שי ברוש ומיקי גנור.
"ברוש הוא לא ממש איש עסקים", אומר הרצוג על האיש ששכר ב-2010, "הוא יותר איש ביטחוני. התפקיד שלו היה לברר מידע על אנשים שאנחנו עושים איתם עסקים בישראל. בעולם יש לנו יכולת לעשות זאת, בישראל קל לו יותר לאסוף מידע על אנשים". עם זאת, לדבריו, "אחרי שסיפור הגז נפל, עבדתי עם ברוש גם על פרויקטים אחרים - מתקן התפלה שעובד בטכנולוגיה חדשה ורעיון שהיה לו להקים כלובי דגים בים התיכון. אבל כבר שנתיים אני לא מעסיק אותו יותר. יש לנו חברה משותפת בישראל, בשם BHR International, אך אנחנו לא בקשר". עורכת דינו של ברוש לא הגיבה לבקשה לתגובה.
"אין לי כל כך הרבה נציגים ישראלים"
בנוגע למיקי גנור, שהיה מתווך מטעם חברת טיסנקרופ וחשוד בכך ששיחד שורת בכירים במערכת הביטחונית והממשלתית כדי לקדם את עסקיו, מספר הרצוג כי נפגש עמו בישראל בסוף שנת 2011. לדבריו, גנור היה מעורב ישירות גם בוועדת צמח, וניסה לקדם מתוקף תפקידו כקונסול כבוד של קפריסין את הצעת הממשלה הקפריסאית לישראל להוביל את הגז בצינורות למתקן הנזלה בקפריסין. "ביקרתי את גנור במשרדו כמה חודשים לפני ההופעה שלי בוועדה", אומר הרצוג, "רציתי להבין את הרעיון שלו לצינור גז לקפריסין. הוא היה מתחרה שלי". לדברי הרצוג, "גנור סיפר לי ששילם 190 אלף אירו כדי להיות קונסול הכבוד של קפריסין". לטענתו, הוא אמר לו את הדברים לאחר שהרצוג סיפר לו כי הוא קיבל מעמד קונסול כבוד של גינאה-ביסאו באפריקה. עורך דינו של גנור לא מסר תגובה עד לשעת סגירת הגיליון, ומסר כי עד המדינה גנור נמצא בימים אלה בחו"ל.
כשהוא מתבקש להוכיח את קשריו עם גנור מספק הרצוג אימייל מפתיע: דואר אלקטרוני מינואר 2015 ובו סריקות הדרכונים של מיקי גנור ושל עורך דינו דוד שמרון, החשוד גם הוא במעורבות בפרשת הצוללות. לדברי הרצוג, גנור ושמרון היו מעורבים ביחד איתו בענייני עסקים במדינה שלישראל יש איתה קשרים ביטחוניים. לדבריו, צילומי הדרכונים נשלחו לו כדי שיציג אותם בפני נציגי המדינה לאישור מראש, בתור מי שארגן את הפגישה. העסקים לא יצאו לפועל.
עורכי הדין עמית חדד, אושר רובינגר ונועה מילשטיין ממשרד ד"ר יעקב וינרוט ושות', מסרו בתגובה: "עורך דין שמרון מעולם לא שוחח עם מר הרצוג; הוא מעולם לא פגש אותו; הוא מעולם לא העביר לו צילום דרכון או כל דבר אחר; ועיקר העיקרים הוא מעולם לא נסע למדינה שהרצוג ציין. אם יש אצל הרצוג צילום דרכון של עורך דין שמרון, הרי שזה נמסר לו על ידי גנור שלא על דעתו ושלא בהסכמתו. למעשה, עורך דין שמרון שמע לראשונה כי דרכונו נמסר למר הרצוג רק כאשר נדרש להגיב לטענות המועלות בכתבה. מכל מקום, עורך דין שמרון פעל כדין כעורך דינו של מיקי גנור ולא נפל במעשיו כל רבב".
- ד"ר הרצוג, דיברת עם בר-יוסף באחרונה?
"לא בשנתיים האחרונות, בגלל החקירה".
- דיברת עם המשטרה בישראל?
"דיברתי עם חוקר מלהב 443 שהגיע לכאן. נתתי עדות. כתוצאה מהחקירה בישראל גם הגרמנים פתחו נגדי בחקירה, בגלל החשד ששיחדתי מישהו בישראל".
- מדוע אין נגדך חקירה בישראל? אחרי הכל, אתה גם אזרח ישראלי.
"לא יודע, אני לא רוצה לומר שום דבר בהקשר זה".
- איך יסתיים המשפט נגדך בגרמניה?
"המשפט נגדי נפתח כדי שאני אהיה עסוק. בגלל שאני יודע מה קרה באמת, אני יודע שאני הולך לנצח. מנגד, בגלל שאני תלוי בבית משפט שלא מבין לחלוטין את תחום המימון, אני לא יודע מה יהיה".
- למה יש כל כך הרבה ישראלים בכירי מערכת הביטחון שעובדים בשבילך?
"אין לי כל כך הרבה נציגים ישראלים", צוחק הרצוג, "זה נראה ככה רק כי אנחנו מדברים על ישראל. יש לי אנשים גם בספרד, בברזיל וברוסיה. כולם עוזרים לי למצוא פרויקטים בעלי חשיבות אסטרטגית".
הראיון מסתיים. בימים שאחריו הרצוג שולח עשרות מיילים ומסמכים שנועדו לאמת את דבריו. חלקם נראים כתומכים בה, אחרים ייתכן שלא. בראיון עצמו אומר הרצוג כי בר-יוסף הוא "אדם ישר שנעשה לו עוול", ומוסיף שהוא מרחם עליו בגלל המעצר. הוא אומר ש"הכסף היחיד שזרם לכיוון בר-יוסף זרם לכיוון החברה של בתו". אולם מהודעות המייל שהוא מעביר ל"גלובס" לאחר מכן מצטיירת מעורבות ישירה של בר-יוסף בעסקים עם בתו, באמצעות אשתו.
- מדוע אתה מתראיין עכשיו?
"כי אני רוצה שהציבור בישראל ייראה את התמונה המלאה".