הפגנה בעמק חפר / צילום: מטה המאבק
יזרעאל משם נרדף להתיישבות חלוצית חקלאית למקום שבו ממוקמות כל התשתיות הלאומיות הלא נעימות: כבישים, מסילת רכבת, תחנות הפקת חשמל מגז וטורבינות רוח. האיום הישן-חדש שמרחף עתה מעל העמק הוא היוזמה להקמתו של שדה תעופה בינלאומי, שיאפשר בשנת היעד, 2050, תנועה של 20 מיליון נוסעים. שדה התעופה אמור להיות ממוקם לצד אתר הבסיס הצבאי רמת דוד, בין כפר יהושע לקיבוצים גבת, רמת דוד ושריד.
בדו"ח, שאת הכנתו ריכזה ועדה בראשות אילנה שפרן והוגש בתחילת נובמבר 2017 למועצה הארצית לתכנון ובנייה, יש סקירה מסודרת של הצורך הגדל בעוד שדה תעופה, וגם בחינה של האתרים הפוטנציאליים. בין היתר מוסבר במסמך כי את שדה התעופה במפרץ חיפה לא ניתן להאריך, שדה התעופה בכורזים נמצא באתר הררי, שדה התעופה תל נוף נמצא במרחב האווירי של נתב"ג, בבקעת נטופה יש חשש לפגיעה בערכי נוף, ושדה התעופה הבינלאומי בתמנע, שבימים אלה נשלמת הקמתו, רחוק מאזורי ביקוש.
בסיכום הדו"ח הארוך קובעים המחברים כי כשההתלבטות היא בחירה בין נבטים בדרום לרמת דוד, הרי שלאחרון יש את כל המאפיינים ההופכים אותו לאתר האולטימטיבי לשדה תעופה בינלאומי "משלים": הוא קרוב למרכז הארץ, יש לו נגישות יבשתית לריכוזי אוכלוסייה, נוח מבחינת גישה אווירית ולא יפריע לפעילות חיל האוויר או יתקרב מדי לשטחי הרשות הפלסטינית. מאידך, מחברי הדו"ח מכירים בכך שהוא ייצר מפגע רע משמעותי ליישובים השכנים.
עמותת "לא לשדה תעופה בעמק יזרעאל" מזמינה בשבועות הקרובים למפגשי הסברה וחוגי בית, כל יום ביישוב אחר: אלונים, משמר העמק, תמרת, טבעון, כפר יהושע ועוד. נדב שרון, תושב רמת ישי ודובר העמותה, מספר שהוא חי בתחושת אי ודאות: "התעוררתי יום אחד וגיליתי שיש החלטת ממשלה (2014) על רמת דוד. אף אחד לא יידע אותנו. בעיתונות הארצית התחילו פרסומים וכך גילינו. היינו באפלה. פתאום בנובמבר האחרון הגיע הדו"ח של מנהל התכנון לראש המועצה של טבעון, שהינו חבר במועצה הארצית וכך המידע עבר אלינו. ידוע לנו שכשדה התעופה יפתח, בשנת 2025, במתכונת מצומצמת, עם 5 מיליון נוסעים בלבד, ההשלכות על עמק יזרעאל יהיו הרסניות".
אלכס גן, טייס קרב לשעבר ותושב הישוב תמרת, חושב שהקמת שדה תעופה בינלאומי בעמק יזרעאל הינה "טעות קולוסאלית, החלטה חסרת אחריות ובכייה לדורות הבאים. ברמה של ייבוש אגם החולה וים המלח". לדבריו, "ביקשנו פרוגרמה, אז אמרו לנו שזה לא משהו רציני, בין 3 ל-4 מיליון נוסעים בשנה. נפגשנו עם ראש רשות התעופה האזרחית, רשות שדות התעופה ומשרד התחבורה והבטיחו לנו תהליך שקוף ומשתף. מהר מאוד, כשהבינו שאנחנו לא מרוצים מהשדה הזה, השקיפות הפכה לעמימות. לא הסכימו לתת לנו כלום. הנימוק היה שהם חוששים שנפנה לבג"ץ. בעיני זה לא סביר במדינה מתוקנת.
"יש תחושת דחיפות וצורך לקבל החלטות מהירות: שר התחבורה הוא בולדוזר, הוא רוצה שזה ייבנה ולא מעניין אותו איפה, לראשת מנהל התכנון יש הרבה צרות על הראש, וחיל האוויר כוחני וחושב שיש לו זכות וטו. כל אחד מסתכל על החצי גרוש שלו ואין ראייה רחבה".
"חיסול אגמי חפר"
ובזמן שאנשי עמק יזרעאל מתמודדים עם שדה בינלאומי, במרכז הארץ חוששים עשרות אלפי תושבים מהמקום אליו יעבור שדה התעופה של הרצליה. השדה הוותיק, הממוקם בין השכונות גן רש"ל, נחלת עדה וכפר שמריהו, הוקם ב-1948 על מנת לספק צורך דחוף של טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר. פעם זה היה אזור חקלאי מרוחק מיישוב, אולם בשנים האחרונות העיר התקרבה אליו והוא נחשב לאחת מעתודות הקרקע המשמעותיות הפנויות לפיתוח באזור. מדובר בשדה תעופה קטן יחסית, שמשמש לבתי ספר לטיסה ולמטוסים קלים ומסוקים, ולמרות זאת, מציאת מקום חלופי לפעילותו הועברה על ידי רשות שדות התעופה לוועדה לתשתיות לאומיות ומעוררת מהומה: מסתבר שאף אחד לא רוצה שדה תעופה ליד הבית.
באזור נחל אלכסנדר השדות מוריקים בימים אלה, הנרקיסים פורחים ועופות המים מעופפים, ולצדם שלטי ענק שמוחים כנגד הרעיון להקים את שדה התעופה מזרחית למושב בית הלוי, כמה מאות מטרים מהפרויקט הנופי החדש של בריכות הדגים ששוקמו. הקריאה שעולה מהשטח נחרצת וברורה ועושה שימוש במשאב הטבע הייחודי: "בעמק חפר רק ציפורים ממריאות", "אסון טבע שיתרסק על כולנו", "קן לציפור, לא למטוס" ועוד.
בחזית המאבק עומדת המועצה האזורית עמק חפר, המעבירה בדף הפייסבוק "לא לשדה תעופה בעמק חפר" מגוון מסרים: "מדובר בשדה תעופה מאסיבי (המראה בכל 2 דקות) שיוקם, על פי התוכנית, בקרבת בתי ספר יסודיים, תיכון ומכללה. משפך ההמראה יעבור מעל בית הספר קדם, דבר שיגרום למטרדי רעש קשים ביותר, יפגע בלימודים ועלול להסתיים באסון כבד במקרה של התרסקות.
"משמעות נוספת של הקמת שדה תעופה בעמק חפר היא חיסול של אגמי חפר - מרחבי טבע ירוקים המהווים אתרי נחיתה לעשרות אלפי העופות נודדים ומושכים אליהם בכל שבוע אלפי מבקרים מכל רחבי הארץ. בנוסף לכל אלה - שדה התעופה יפגע קשות באיכות חייהם של תושבי עמק חפר וכפר יונה, עקב מפגעי רעש משמעותיים".
אתר פוטנציאלי נוסף לשדה התעופה נמצא בשטח שממערב לבני ציון וחרוצים וממזרח למסילת הרכבת, בקצה המערבי של אזור הנופש המטרופוליני השרון (אנ"מ רעננה). ראש המועצה האזורית חוף השרון, אלי ברכה, שהשטח נמצא בתחום שיפוטו, נחרץ גם הוא בהתנגדותו: "חוף השרון נשמרת כריאה ירוקה לא בגלל שבני ציון, שפיים ובית יהושע כיף להם, אלא בשביל להיות מוקד טיילות עבור המרחב העירוני שמסביב: רעננה, הרצליה, הוד השרון. זה הרעיון. באו ואמרו: 'בואו נעביר את זה לשטח הפתוח, שנמצא הכי קרוב להרצליה', אבל זה מנוגד למה שהמדינה אמרה כל השנים. בוא נהפוך את המועצה האזורית חוף השרון לעיר חוף השרון. אין ספק שיהיה ביקוש ענק לנדל"ן. חברי האגודות ירוויחו הרבה יותר כסף אם זה יהפוך לנדל"ן מניב מאשר חקלאות ושטחים פתוחים".
דניאלה פוסק, מי שהייתה מתכננת מחוז מרכז והיום יו"ר ועדה מחוזית תל-אביב, שללה בזמנו (פברואר 2017) באופן נחרץ את ההיגיון של הקמת עוד שדה תעופה והמליצה על חיבור פעילויות התעופה הקלה לשדות התעופה הקיימים; החברה להגנת הטבע טענה כי כל האתרים שהוצעו הם בעלי רגישויות סביבתיות ונופיות גבוהות; המועצות האזוריות מתנגדות וכך גם לא מעט תושבים ובכל זאת, אף אחד לא יודע עדיין מה יקרה.
כך או כך, מי שירצה יוכל לרכוש כבר עכשיו נתח קרקע בשטח שדה התעופה של הרצליה. חברת השקעות "פרופרטי", שמשווקת את האדמה באינטרנט, מבהירה אמנם ש"הקרקע אינה זמינה לבנייה", אך מתארת את המקום כ"לוקיישן יוצא דופן" וה"להיט הנדל"ני הבא".
כשתעשיית הגז השתלטה על ואדי מילק
אזור ואדי מילק, בין פרדיס ליוקנעם, הוא אחד האזורים הפסטורליים ביותר שנשארו בלב הארץ ויש בו עדיין יערות, חקלאות ומושבים קטנים. בין היתר יושבת באזור תחנת הכוח "חגית" של חברת החשמל, הפועלת על גז. הגז אמנם נחשב נקי יותר מפחם להפקת חשמל, אולם יש לו תוצר לוואי של זיקוק הגז, שנקרא קונדנסט.
בשנה האחרונה ניהלו תושבי האזור מאבק כנגד הקמת מתקן איחסון של קונדנסט באזורם. תושבי בת שלמה, יוקנעם וישובי מגידו בטוחים שמה שמוגדר כרגע כמיכל יחיד לזמן חירום הוא רק צעד ראשון לקראת הקמת תעשייה פטרוכימית בעמק הירוק.
ליאורה לוי, תושבת יוקנעם, מספרת שעזבה את חיפה, עיר הולדה, ברגע שיכלה: "השקעתי את מיטב כספי ביוקנעם שממותגת כעיר ירוקה. זה נכון שישנו אתר חגית, שמרוחק כמה דקות מביתי, אבל, בגדול, יש גם מרחבים של ירוק. מה שמטריד אותי בסיפור של הקונדנסט זה איך שהמדינה עובדת, שיטת הסלמי. אנחנו יודעים שכשיש את נקודת האחיזה הזאת זה יתפתח. ברגע שתהיה דריסת רגל, המקום הזה אבוד".
אפרת קיזמכר מבת שלמה אומרת שהיא מוותרת מראש על הפיצויים ורוצה לחיות בשקט: "הקונדנסט מכיל גורמים סרטניים ודאיים ויש בעיה של זיהום ונדיפות. לפי מדינת ישראל, בגלל שיש פה פחות מ-80 אלף תושבים זה נחשב שאין פה אף אחד. וזה בלי שמדברים על משתמשי כביש 6 וכביש 70. מבחינתנו הוא לא צריך להיות ליד שום ריכוז אוכלוסייה.
"כשנישאתי והקמנו בית, היה לי ברור שנעשה הכל כדי להרחיק את ילדינו ממקום נגוע בזיהום ותחלואה. לפני כשלושים שנה, כשאחד מילדינו החל לחוות התקפי נשימה, החלטנו לעזוב את חיפה ולבנות את ביתנו בבת שלמה. איך נוכל לשאת חולי חלילה, של מי מצאצאינו, כשהאסון המיותר הזה יתרחש, לא עלינו, במשמרת שלנו?".
עו"ד חיה ארז, שייצגה את התושבים בעתירה שהוגשה לבג"ץ מסבירה שההחלטה על ההקמה של המיכל נעשתה בחופזה ועל בסיס עובדתי רעוע, בגלל טענה למחסור בזמן: "למרות שאזור 'חגית' הוא מקום ערכי, מסדרון אקולוגי חשוב וסמוך לביתם של תושבים רבים, המועצה הארצית לתכנון ובנייה סירבה להקצות חודשיים לבחינת חלופות, שהומלצו על ידי מומחים מטעם התושבים.
הטענה המשפטית פשוטה - האיום של משרד האנרגיה, שהשהיית ההחלטה תעכב את הגעת הגז מלוויתן לישראל, הוביל לקבלת החלטה שדילגה על השלב החיוני בקבלת החלטה מנהלית תקינה, של איסוף נתונים לצורך בחינת חלופות".
לפני כשבועיים נדחתה עתירת התושבים לבג"ץ בעניין. בהחלטת בג"ץ נכתב כי "החששות של התושבים מובנים לשופטים, אך מדובר בחששות מהבלתי נודע".
לדברי השופטים, "אפשר להבין מדוע הקמתו של אתר חדש, הכולל בין השאר מכל גיבוי לאחסון תוצרים של הפקת גז (קונדנסט), מעוררות תחושות של אי נוחות בקרב תושבים, החרדים מהבלתי נודע והיו מעדיפים לראות את המיכל הרחק מבתיהם. אולם התרשמותנו היא שההיבטים הבטיחותיים והסביבתיים הרלוונטיים נבחנו היטב, וכי בשלב שבו אנו עומדים היום לא הונחה בפני הרשויות וכך גם לא בפנינו הצדקה לעיכוב המהלכים הנוגעים למימוש התוכנית", כתבו שופטי בג"ץ.
התחדשות עירונית או שיקמה בת 500?
כשאתם באים לקנות או לשכור דירה ונהנים מהעץ היפה שנשקף מהחלון, מצל ומסתיר את השכנים ממול, אל תניחו שהוא יישאר שם לתמיד.
דירה בימים אלה מתקדמת בניית פרויקט מגורים ברחוב מזא"ה 57, בתכנונו של האדריכל גידי בר אוריין. מי שיעבור ברחוב לא יוכל לדעת שעד לפני זמן לא רב עמד פה בית דו קומתי משנות ה-30, ושבקצה הצפון מזרחי של החצר היה עץ שיקמה שמומחים העריכו את גילו ב-500 שנים. על העץ הזה נכתבו כבר הרבה כתבות בשנים האחרונות משום ששני מיזמי תמ"א 38 - זה שנבנה עכשיו ברחוב מזא"ה, ואחר שמתוכנן ברחוב אוליפנט 8, המקביל מכיוון צפון, מאיימים על המשך קיומו.
מדובר בשיקמה יוצאת דופן בממדיה: גובהה למעלה מ-20 מטר, הנוף שלה, לפחות עד תחילת פרויקט הבנייה ברחוב מזא"ה, היה עצום וענפיה הצלו על כל החצרות האחוריות של המבנים הסמוכים. על השיקמה של רחוב מזא"ה שלט ישן של רשות הטבע והגנים שמכריז עליה כעל ערך טבע מוגן, היא מופיעה כאחד מהעצים שאותרו על ידי "סקר עצים בוגרים בישראל", שערך בשנת 2005 האגרונום ישראל גלון, איש משרד החקלאות, וגם במסמך "העצים שקדמו לעיר" משנת 2013, שנערך על ידי החברה להגנת הטבע ואיתר עצים בני למעלה ממאה שנים בתל-אביב.
כשעיריית תל-אביב ערכה בשנות ה-30 את הפרצלציה לשכונה מוקמה השיקמה בדיוק בגבול שבין החצרות האחוריות, במטרה להגן עליה. השיקמה הזאת היא הנוף של לא פחות מחמישה בניינים, אבל היא מהווה מטרד ליזמים של מיזמי ההתחדשות העירונית: השורשים שלה גורמים לצמצום בתכסית החניון התת קרקעי, הענפים מאלצים להרחיק את קו הבניין, העלים עושים צל והפירות מלכלכים.
אדריכל הנוף שחר צור, שמתמחה בגידול העצים במרחב העירוני, סבור שיש כאן רשלנות גורפת: "השיקמה הזאת, שנגזמה בצורה פרועה, היא עדות לאובדן רוח המקום. המטרה היא לא שהעץ ימשיך לחיות, פוחלץ עם אינפוזיה, ושיהיו לו שלושה-ארבעה עלים ירוקים, אלא שתישמר סביבת העץ, שזו המשמעות הנופית של העץ. אי אפשר לבוא ולהגיד שהעץ שומר, כשמצד אחד במרחק של ארבעה מטרים מגזע העץ יש בניין, ומהצד השני, במרחק של חמישה מטרים, יש בניין אחר. אני בא בטענות לעירייה, לפקיד היערות המקומי, לפקיד היערות הארצי, שבסופו של דבר מועלים בתפקידם. בת"א יש 2,300 בניינים ואין אפילו עץ אחד שמוגדר לשימור. כלומר, תמורת התחדשות עירונית אנחנו יכולים לאבד אפילו עץ בן 500 שנים. לאבד, זה לא רק להשאירו בחיים, אלא גם שימור המרחב שבסביבת העץ".
בחודש הבא יתקיים דיון בוועדת הערר המחוזית כנגד אישורו של פרויקט תמ"א 38 ברחוב אוליפנט 8, מהצד הצפוני של העץ. האם העץ העתיק יינצל? לא בטוח.