משרדי חברת טבע / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
מדיניות האכיפה וההעמדה לדין פלילי עוברת שינויים של ממש בשנים האחרונות, ודוגמה לכך ראינו בהסדר המתגבש עם חברת טבע בפרשת השוחד שהחברה נתנה במדינות זרות.
שלא כבעבר, כיום מצויים בידי רשויות החקירה והתביעה כלים מעשיים המאפשרים להן להביא בחשבון שיקולים רבים ומגוונים במסגרת טיפולם בתיק פלילי, וזאת במנותק משאלות בינאריות של אשמה או חפות. במסגרת זו מובאים בחשבון, בין היתר, נסיבות אישיות של החשוד בביצוע העבירה, הרקע לביצועה, מאמצים לתיקון העוול שנגרם כתוצאה מן המעשה, מאמצי שיקום, ובאופן כללי - שקילה זהירה ומושכלת של תוחלת האכיפה.
אם בעבר סל השיקולים הללו נכללו תחת המונח העמום "עניין ציבורי בהעמדה לדין", כיום מנעד שיקול-הדעת של רשויות האכיפה והסמכויות הנלוות לו מוסדרים בחוק סדר הדין הפלילי והנחיות היועץ המשפטי לממשלה - וזכו לשם "הסדר מותנה" לסגירת תיק.
לא ניתן לסגור תיק בהסדר מותנה בכל עבירה, אלא רק בעבירות מסוג "עוון" (עד 3 שנות מאסר) ועבירות ספציפיות מסוג "פשע" (למעלה מ-3 שנות מאסר). עבירה שעניינה מתן שוחד לעובד ציבור זר היא עבירה שעונשה 7 שנות מאסר.
הפתרון אותו רקחו רשויות האכיפה בפרשת השוחד של טבע - ולא בפעם הראשונה - הוא לדלג מן הסביבה המגבילה של חוק העונשין, לסביבתו הגמישה של חוק ניירות ערך. שם מצוי הסדר מקביל לזה הקיים בחוק סדר הדין הפלילי, ושמו - "הסדר להפסקת הליכים המותנית בתנאים". אולם, תנאי יסודי לעריכת הסדר שעניינו אי-העמדה לדין של חשוד לפי חוק ניירות ערך, הוא שהחשוד ביצע עבירת ניירות ערך.
טבע אינה חשודה בביצוע עבירת ניירות ערך. היא חשודה בביצוע עבירה פלילית "רגילה" - של מתן שוחד. על-פי חוק והנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לא ניתן היה בשום פנים לסגור נגדה את התיק באמצעות ההסדרים הקיימים בחוק סדר הדין הפלילי או חוק ניירות ערך.
הפתרון היצירתי אותו הגתה המדינה, ושוב - לא בפעם הראשונה, הוא לטעון כי שעצם העובדה שטבע, חברה ציבורית, לא דיווחה על אפיזודת השוחד, עולה כדי אי-דיווח שהינו עבירת ניירות ערך. מכאן הדרך להסדר קצרה. וכאן קבור הבלוף, שהרי העבירה העיקרית היא מתן השוחד, ואם וככל שבכלל קיימת עבירה דיווחית, היא זניחה, שולית ונילוות לעבירה העיקרית.
למעשה, המדינה עקפה את החוקים ואת ההנחיות שהיא עצמה קבעה, על-מנת להשיג תוצאה שאינה אפשרית על-פי המצב הקיים. אל תטעו - יש לברך את ההסדר הזה, קודמיו ואלה שיגיעו אחריו. העמדה לדין של תאגידים היא דבר מורכב, בייחוד אם מדובר במפעל המפרנס פיות רבים ושלא הוקם מלכתחילה על-מנת לבצע עבירות.
רק חבל שמדינת ישראל לא מאמצת באופן רשמי הסדרים הקיימים בארצות לא פחות נאורות משלנו, כדוגמת ארצות-הברית ואנגליה, שם קיימים הסדרים המקנים לרשויות האכיפה שיקול-דעת רחב מאוד להימנע מהעמדה לדין של תאגידים, כנגד שיתוף-פעולה, החלפת נושאי משרה סוררים, תשלום קנסות והטמעת תוכניות ציות - בלי צורף לבלף אף אחד.
■ הכותב שותף במשרד עורכי הדין ברטל-כהן.