חברת אורמת / צילום: איל יצהר
התפתחויות שונות בעשור האחרון הפכו את עולם השקעות האימפקט מזירה צדדית לקטגוריה התופסת נפח גדל והולך בבורסות המובילות. להבנתנו יש ארבע סיבות עיקריות בגללן זה קורה עכשיו.
ראשית, הכסף זול ולכן הרבה יותר זול לממן פעילויות. אם עלות ההון היא בין 10%-15% או אם היא מסתכמת ב-5%-8%, הפער מהווה הבדל דרמטי ביחסי הסיכון-סיכוי במיזם. בנוסף קיימת הטכנולוגיה, זו שהבשילה וזו שמבשילה, שמאפשרת להוציא לפועל פעילויות שבעבר היה מסובך ויקר לתפעל. כמו כן הפער בין הביקוש להיצע במרבית הזירות של שירותים חברתיים הוא כה גדול - שהמודל העסקי מאוד ברור.
כמו כן כדאי לנו להסתכל על המשבר הפוליטי העולמי, שבו הכיוון הוא לא ימין ולא שמאל - הוא בעיקר לא ברור. ספציפית נסתכל על משל הממשל של בנימין נתניהו של "האיש השמן והאיש הרזה" (אגב, הוא לא היחיד שמספר אותו). במדינות רבות הממשלות סובלות מכך שכספי הציבור זולגים לקבוצות אינטרסים על חשבון הציבור הכללי ולא מפתיע אם כן שהציבור הכללי ישמח אם האיש השמן יעשה דיאטה - גם אם משמעות הדבר שהאיש הרזה לא ישמין בעצמו. במילים אחרות, כולנו מעדיפים, משום מה, לשלם פחות מיסים גם אם המשמעות היא שרמת השירותים החברתיים שאנחנו מקבלים יורדת. אנחנו רוצים לשלם מס כמו באמריקה ולקבל שירותים כמו בנורבגיה.
נדמה לנו שעם הכסף שיתווסף להכנסה הפנויה שלנו נוכל לקנות שירותים ברמה גבוהה יותר בשוק הפרטי. רמה גבוהה יותר מרמת השירותים הציבורית, שכספי המיסים שלנו היו ממנים. זה נכון כמובן לעשירים, אבל זה ממש לא עובד אם איתרע מזלכם ואתם משתייכים למעמד הביניים ומטה. בשורה התחתונה, מאחר שיש מעט עשירים והרבה מהשאר - הרי שהביקוש לשירותים חברתיים, כגון בריאות, חינוך, רווחה, דיור בר-השגה, תחבורה ועוד הוא גדול וברור, ובמידה רבה, במציאות הנוכחית, בלתי ניתן לרוויה.
בנוסף, הביקוש למים, אנרגיה נקייה, סילוק פסולת וכו' גם הם גדולים וגדלים ככל שהטיפול בהם על ידי הממשלה נדחק לשוליים וסובל מנטייה עזה לשחיתות.
מאורמת ועד היום
משק החשמל בישראל הוא דוגמה מצוינת לבעייתיות במודל הציבורי, לצד הצלחת המודל של השקעות אימפקט. השיפור הטכנולוגי שחל ביכולת להפיק חשמל משמש, רוח, מים, פסולת אורגנית ומקורות גיאותרמיים, מתבטא בריבוי ההשקעות במתקני חשמל המושתתים על מקורות החשמל הללו בעולם. עד לפני כעשר שנים כדי שפרויקטים כאלו יהיו כלכליים וימשכו יזמים נדרשה המדינה לעזור. כיום הירידה הדרמטית בעלויות המימון מאפשרת לפרויקטים הללו להיות רווחיים כל עוד המדינה לא מפריעה.
התוצאה היא שעל אף שמרבית החברות האלה כמעט ולא פעילות בישראל, צמחו כאן מספר מרשים של חברות אימפקט הנסחרות בבורסה בתל אביב: אורמת, אנלייט, אנרג'יקס, אלומיי, ברנמילר, סאנפלאואר, אפולו פאוור, סולגרין. בזכותן, מי שבוחר להימנות עם בעלי המניות שלהן - משקיע בפרויקטים של אנרגיה מתחדשת במדינות שונות בעולם.
גם בישראל ישנם פרויקטים כאלה - אבל רק קצת. למה לא הרבה? לא בגלל מחסור בשמש. כן בגלל מתווה הגז, בגלל חברת חשמל, בגלל מינהל מקרקעי ישראל, בגלל גחמות משתנות של רגולטורים שונים המעורבים בתחום. בגלל הרבה סיבות גרועות, שיעור האנרגיה המתחדשת מסך האנרגיה המיוצרת בישראל מתוכנן להגיע רק ל-10% עד שנת 2020.
האימפקט של ריבית נמוכה
לפחות שלוש מחברות האנרגיה המתחדשת, בדומה לחברות אנרגיה קונבנציונליות, ניצלו את הריביות הנמוכות וגייסו חלק מההון הנדרש להן לפיתוח, באמצעות חוב. בדומה לחברות בתחומי פעילות אחרים, הריבית הנמוכה ללא ספק מעלה את האטרקטיביות של גיוס באמצעות חוב.
בין 2013 ל-2017 שוק האג"ח הירוקות בעולם צמח פי 10. אלו איגרות חוב שפועלות לעצור את מגמת שינוי האקלים, בעיקר במימון פרויקטים של אנרגיה מתחדשת והפסקת הפליטה של גזי חממה. השוק הזה צמח מרמה של כ-10 מיליארד דולר ב-2013 לרמה של למעלה מ-100 מיליארד דולר חוב מונפק בסוף 2017. הנתח העיקרי בגיוס הוא אג"ח של חברות המגייסות בדרך זו הון המיועד להשקעות בתחומים ירוקים.
כך למשל, חברת אפל גייסה אג"ח ירוק על מנת לממן הרחבת השימוש באנרגיה מתחדשת במתקני המחשוב שלה.
ב-2017 סין הובילה את טבלת הגיוסים של אג"ח ירוקים, צרפת במקום השני במפת העולם עם חיזוק של גיוס אג"ח ממשלתי ירוק וארה"ב רק במקום השלישי. אפילו איים נידחים כמו פיג'י אימצו את המכשיר הפיננסי הזה. אולי אם הריבית הנמוכה תישמר עוד שנה שנתיים הוא יגיע גם למקומותינו.
במציאות הנוכחית, כשהביקוש הוא לא פקטור, הטכנולוגיה מאפשרת והמדינה עוזרת - או לפחות לא מפריעה, בנאלי ומאכזב ככל שיהיה - הפרמטר העיקרי שמשפיע על ההתפתחות של חברות אימפקט הוא הנגישות להון. הריבית הנמוכה מעודדת התפתחות השקעות אימפקט כמו שהיא מאפשרת נגישות להון בסקטורים אחרים רק שכאן כולנו מרוויחים.
■ הכותבת היא יו"ר IBI ניהול תיקים.