רונן עדיני / צילום: שלומי יוסף
בקשתם של עורכי הדין רונן עדיני ורם דקל לפסוק להם שכר-טרחה וגמול לתובע בסך כולל של כ-35.5 מיליון שקל, עם סיום ההליכים בתביעה הנגזרת שניהלו בשנים האחרונות בפרשת דסק"ש-מעריב, הולידה תגובה חריפה מצד החברה. זו טענה, בין היתר, כי עדיני ודקל התנו את קידום הסכם הפשרה בתיק בכך שהחברה תיענה לדרישות שכר-טרחה המופרזות שלהם, וזו הייתה הסיבה להתנגדותם להסדר.
באמצעות עורכי הדין אביתר קנולר ואהרון קאופמן (היועץ המשפטי של דסק"ש), טענה עוד החברה כי שכר-הטרחה הראוי עומד על פחות מ-7 מיליון שקל, בין היתר על רקע התנהלותם של עורכי הדין עדיני ודקל, אשר לטענת דסק"ש הייתה שערורייתית.
עדיני ודקל לא נותרו חייבים. בתגובה שהגישו השבוע לבית המשפט נוכח טענותיה החמורות של דסק"ש כלפיהם, הם משיבים אש: "למקרא התגובה המתלהמת והמכפישה עולה תחושה קשה ביותר. התלבטנו רבות האם וכיצד להגיב, והנטייה הראשונית הייתה שלא להגיב כלל, כדי לא להיגרר למלחמת השמצות בלתי מכובדת. עם זאת, טענות החברה אינן אמת ושתיקה בעניין זה עלולה להיחשב חלילה כהסכמה. כל תכליתן של טענות החברה הוא להשחיר אותנו".
בתגובתם דוחים עדיני ודקל את כל טענות החברה, ומבהירים כי התנגדותם להסדר הפשרה שהושג הייתה עניינית, היות ולדעתם היה מקום לנסות ולקבל סכום גבוה יותר. "בניגוד לטענת החברה, עמדה זו נאמרה למגשרת, לנתבעים ולחברה, מיד כאשר הוצעה ההצעה, ועוד בטרם נזכר נושא שכר-הטרחה", כותבים עדיני ודקל ומסבירים כי הם "הבהירו כי סכום הפשרה הראוי בעיניהם לאותה עת הינו 147 מיליון שקל, משום שזהו סכום ההשקעה הראשוני של החברה במעריב".
"השתלחות מצד חברה ציבורית"
לדברי עדיני ודקל, עו"ד קאופמן הוא שהתרכז בנושא שכר-הטרחה ("זה היה הנושא היחיד שהעסיק אותו בפגישה עמנו", כותבים דקל ועדיני). "הצגת הדברים בתגובת החברה, לא רק שאינה נכונה עובדתית, אלא שהיא מקוממת ומכוערת", כותבים עדיני ודקל.
עוד מציינים עדיני ודקל בתגובה כי טענת החברה כאילו הם מציגים את הסכם הפשרה כהישג למרות שהם התנגדו לו, היא מעוותת. ראשית, הם טוענים, עדיין מדובר בהישג שהם השיגו במסגרת הליך הגישור ולא הישג של החברה, שהתנגדה לנגזרת מראשית ההליכים. שנית, נכתב בתגובה, "העובדה שהח"מ (עדיני ודקל, א' ל"ו) דחו את ההצעה כי סברו שניתן להשיג יותר מסכום זה, אינה סותרת את העובדה שעדיין 100 מיליון שקל הוא סכום גבוה מאוד, בכל קנה מידה".
עוד טוענים שני עורכי הדין בנגזרת כי בניסיונה "להשחיר" אותם בכל דרך, מציגה החברה את שכר-הטרחה כאשר הוא כולל את רכיב המע"מ (17%) וזאת במטרה לנפח את הסכומים להציגם בצורה מנופחת ומוגזמת. "כל בר-דעת יודע שמע"מ משולם לקופת המדינה, ולכן אין מקום להכליל אותו בסכום שכר-הטרחה", כותבים השניים.
"לסיכום, יש להצטער על האופן בו בוחרת חברת ציבורית להשתלח במי שפעלו בעבורה וייצגו אותה בשקידה רבה ובנחישות, והשיגו בעבורה סכום פשרה כמעט חסר תקדים בישראל, והיו מוכנים להמשיך להיאבק על-מנת להגדיל את הסכום שישולם לה. החברה, שכלל לא רצתה בתביעה והתנגדה לה, מנסה עתה להשחיר את באי-כוחה, שבזכותם זכתה בסכום נכבד. והכול רק על-מנת לגמד את חלקם, במטרה להקטין את זכאותם לשכר-טרחה", כותבים עורכי הדין עדיני ודקל.
*** סייעה בהכנת הידיעה: מלכה רדוזקוביץ.
רקע: הנגזרת הסוערת שנולדה מהרכישה הכושלת של "מעריב"
התביעה הנגזרת הוגשה לפני מספר שנים לבית המשפט על-ידי בעלי מניות מיעוט בחברת דיסקונט השקעות (דסק"ש) - באמצעות עורכי הדין עדיני ודקל - נגד נוחי דנקנר, בעל השליטה לשעבר בדסק"ש, ונגד דירקטורים אחרים, בגין רכישת עיתון "מעריב" הגוסס אז, בהשקעה של 147 מיליון שקל. לפני כשנתיים ניתנה בתיק החלטה דרמטית המאשרת לנהל את התביעה, והצדדים פנו להליך גישור לצורך ניסיון להגיע להסדר.
בחודש שעבר אישר השופט עופר גרוסטקופף את הסכם הפשרה שהושג, שבמסגרתו נקבע כי הנתבעים - בעל השליטה לשעבר בדסק"ש, דנקנר, הדירקטורים לשעבר ונושאי משרה בה - ישלמו סך של 100 מיליון שקל לקופת דסק"ש ובנוסף ישלמו גמול לתובעים שהגישו את התביעה הנגזרת ושכר-טרחה לבאי-כוחם, כפי שיקבע בית המשפט. לאחר ימים ספורים הגישו עורכי הדין עדיני ודקל את בקשתם לקבל שכר-טרחה בגובה 25 מיליון שקל, בתוספת מע"מ - כלומר 29 מיליון שקל, וכן מבקשים לפסוק לתובעים הנגזרים שאותם ייצגו גמול, בסך השווה ל- 6.25% מסכום הפשרה - היינו 6.25 מיליון שקל - שיחולק בין שני התובעים בחלקים שווים. הסך הכולל של הדרישה: כ-35.5 מיליון שקל.
נושא מרכזי שמדגישים עדיני ודקל בבקשתם הוא העובדה כי דסק"ש - המקבלת את הפיצוי על-פי ההסדר - לא הייתה מעוניינת בתביעה, לא כאשר הוגשה לראשונה, ואף לא לאחר שהתחלפו בעלי השליטה בה. החברה מצידה טוענת הפוך - ומאשימה אותם בניסיון לעכב את ההסדר
השופט גרוסקופף: "באי-הכוח בתביעה הנגזרת פעלו לכל אורך ההליך באופן מסור ומקצועי"
המאבק המתנהל כיום בבית המשפט סביב שכר-הטרחה הראוי לעורכי הדין של התובע הייצוגי מהווה המשך של היחסים העכורים בין באי-כוחה של דסק"ש לעורכי הדין של התובע הייצוגי, כפי שאלה נחשפו לאחרונה.
זירת הנגזרת בפרשת דסק"ש-מעריב הייתה אחת הזירות הסוערות ביותר בחודשים האחרונים במהלכם גובש הסדר הפשרה שאושר לאחרונה על-ידי בית המשפט, ואשר במסגרתו הוסכם כי נוחי דנקנר והדירקוטרים לשעבר בדסק"ש ישלמו 100 מיליון שקל לחברה בגין אחריותם לנזקים שנגרמו לה בעקבות רכישת מעריב ב-2011.
במהלך דיוני הפשרה התחוללה דרמה מאחורי הקלעים בתיק לאחר שהתברר כי עורכי הדין של התובע בתיק - עורכי הדין עדיני ודקל - התנגדו לפשרה, ועורכי הדין של דסק"ש, אביתר קנולר ואהרון קאופמן (היועץ המשפטי של דסק"ש), האשימו אותם בעיכוב לא ענייני של ההסדר תוך ניסיון לסחוט שכר-טרחה גבוה, בהיקף 20% מהסדר הפשרה. עורכי הדין עדיני ודקל מחו על ההאשמות וטענו כי התנגדותם להסדר היא עניינית ונובעת מכך שהיה ניתן להשיג סכום גבוה יותר במסגרת הפשרה, ואולם בהמשך הותירו את שיקול-הדעת לבית המשפט לאשר אותה - ובית המשפט אכן אישר את ההסדר.
השופט בתיק הנפיץ, פרופ' עופר גרוסקופף, התייחס ליחסים העכורים בין הצדדים וציין, בין היתר, כי "אין לכחד, ההליך שהוביל להגשת הסכם הפשרה, והדיונים בהסכם הפשרה, לא התאפיינו בהרמוניה ובשיתוף-פעולה בין באי-הכוח בתביעה הנגזרת לבין החברה ובאי-כוחה. למרות שלכאורה בשלב בו אנו מצויים אין ניגודי אינטרסים בין החברה לבין מגישי התביעה הנגזרת, שכן אלה כאלה אמורים להיות מעוניינים בהשאת הערך שיושג לטובת החברה, הרי שבמהלך המשא ומתן ביחס להסכם הפשרה נתגלעו ביניהם פערים, מחלוקות ואף עוינות. על כך יש להצטער, ובמיוחד יש להצר על כך שמחלוקות בדבר כדאיות הפשרה גלשו להטחת האשמות ועלבונות שאינם במקומם. אין לי עניין להרחיב בעניין זה, ואסתפק בציון התרשמותי כי באי-הכוח בתביעה הנגזרת פעלו לכל אורך ההליך באופן מסור ומקצועי, וכי הם ראויים לתודה ולהוקרה על ההישג המרשים שהשיגו לטובת החברה".
אך הדבר לא הרגיע את הרוחות, והטענות החמורות כנגד עדיני ודקל עלו שוב במסגרת התגובה שהגישה חברת דסק"ש לבקשת שכר-הטרחה שהגישו עדיני ודקל לבית המשפט - בהיקף 25% מגובה ההסדר (בתוספת מע"מ); מה שהוליד את תגובתם של עדיני ודקל כיום.