השופטת הילה גרסטל / צילום: איל יצהר
בימים האחרונים פורסמו ידיעות על הצעה שהעביר על-פי החשד ניר חפץ, מקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשופטת בדימוס הילה גרסטל, בהקשר למינוי אפשרי שלה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. הפרסומים מייחסים למציע סיוע במינוי בתמורה לטיפול רך ואף סגירה של תיקי שרה נתניהו.
ניתן להניח כי מערכת השפיטה, צופה ומאזינה בעניין רב בפרטי הפרשה ובהתפתחויות הנובעות ממנה. כשלעצמי - אם עדיין אפשר שאכלול את עצמי בגדרה של אותה מערכת, אני רואה אפשרות להתייחס לפרשה מזווית ההתנהלות של השופטת בחומרה פחותה מזו שנוטים לייחס עיתונאים ופרשנים שונים. אך מובן שאינני מבקש לגרוע אף כמלוא הנימה מן המשמעות החמורה של עצם ייזום ההצעה ועזות-המצח של הגשתה לשופטת. היבט זה של הפרשה ראוי לבחינה ולבדיקה.
מבחינת השופטת גרסטל, אני מבקש להניח כי מה שנאמר לה נשמע לה כדברים בעלמא, כדברים לא ברורים, מרומזים, עקיפים. התבטאות אווילית, ספק רצינית, שאין טעם לגדל את ממדיה לייזום חקירת משטרה. לעת הזאת, כשהזרקור מכוון וממוקד בנקודה מזערית זו, השיחה, זוכה לבולטות גדולה מאוד. אולם לעולם היום-יום של שופט או של ממלא תפקיד משפטי-ציבורי, חודרים לעתים כל מיני "רעשים", שאינם נתפסים כבולטים בחומרתם. הא ראיה שהשופטת גרסטל, כמו גם שופטת בית המשפט העליון כתארה אז, אסתר חיות, התרשמו שאין מקום לנקיטת צעד קיצוני. העובדה שההחלטה נופלת אצל שתי שופטות שקולות ומנוסות, שאין סבירות שבנקל ייכשלו במהמורות שונות, נותנת יסוד למחשבה שהיעדר הדיווח הוא פועל יוצא של אופי ההצעה, תוכנה ונסיבותיה.
במסגרת אחד העניינים הפליליים שהתבררו לפניי, אירע שעבריין שלח לעברי איום באולם בית המשפט. התחוור לי מיד שהאיום אינו ממשי והוא מבטא תחושת כעס בעלמא. מהיבט פורמלי, האמירה עולה כדי עבירת איום. במחשבה מעשית סברתי שאין טעם בתלונה ולא דיווחתי על המקרה. אחד ממלווי הכלואים דווקא החליט להתלונן. לא ברור שהנדון דומה לראיה. כוונתי הייתה להראות שבחיי השגרה אפשר שמהלכים מסוימים ייתפסו כבעלי משמעות פחותה בהרבה מזו שעשויה להינתן להם כשמעמידים אותם בעין הסערה.
ניתן לשער כי איש ברשויות אכיפת החוק לא היה כועס אילו היו הדברים מוצגים אז ומובאים להחלטת הרשויות בדבר דרך ההתייחסות הנאותה. מנגד גם ההחלטה לנקוט שב ואל תעשה, לא נראית בעיניי כסטייה חמורה, ששוללת או גורעת מן האמון של הציבור במערכת השפיטה.
אולי לא למותר לומר שכל שאמרתי למעלה אינו אלא פרי השערה שלי. בירור המציאות עלול לטפוח על פני השערתי ומכאן גם על פני השלכותיה.
מזווית ההתבוננות הנגדית, זו הבוחנת את מהלכי המציע, נראה לכאורה שננקט מהלך חמור, שגלומה בו עזות-מצח פלילית. זו הצעת שוחד (גם אם ההצעה היא יוזמה של אדם פרטי. שכן יש בה הצעת טובת הנאה לממלא תפקיד ציבורי כנגד פעולה של ממלא התפקיד לטובת מי שהמציע חפץ לסייע לו). זו הצעה שנועזותה נראית דמיונית. שהרי הסיכוי להשיג את תוחלת ההצעה הוא אפסי. המציע מסכן את עצמו ואחרים במהלך שסיכויי חשיפתו ביד הניצעת גבוהים מאוד. המהלך תמוה ועם זה מסוכן.
כללו של דבר אני סבור כי מערכת המשפט עומדת איתנה גם בעקבות האפיזודה הזאת. ברי שאין מקום להתעלם ממנה. ראוי לברר את פרטיה. אולם, לפני הכול ואחרי הכול במוקד העניין החקירתי מצויות לעת הזאת פרשיות גדולות וסבוכות הרבה יותר ובהן ראוי להתמקד.
■ הכותב הוא סגן נשיא בדימוס של בית המשפט המחוזי תל-אביב ופרופסור באוניברסיטת אריאל.