איילת שקד / איור: גיל ג'יבלי
"בשעה שנלקחת חירותו של אדם, אסור שיילקח גם כבודו. אין הצדקה לרמוס חשודים עד עפר. לעתים זכות הציבור לדעת נסוגה מפני כבוד האדם. היא אינה כוללת זכות למציצנות והשפלה. ברור שאנשים שחרב עליהם עולמם לא צריכים לעבור את ההליך המבזה הזה. בכוונתי ובכוונת נשיאת בית המשפט העליון לשנות את הנוהל בחודשיים הקרובים. צריך לשים לזה סוף ולזכור שאדם חף מפשע עד שתוכח אשמתו, גם כאשר הוא במעצר" (שרת המשפטים איילת שקד, השבוע, במענה לשאילתה על צילום חשודים בעת הארכת מעצרים של חשודים)
אנשים שנכחו באולמות בית המשפט בפרשת בזק הוכו בתדהמה, אף שהקרקס המבזה הזה מתנהל זה שנים, באחריותה הישירה של משטרת ישראל. היא מצדה עורכת מעין מסדרי זיהוי לחשודים בשביל המצלמות ומושיבה אותם על ספסלים כדי לאפשר לצלמים לצלם "בוק", ועיתונאים צעירים ומשולהבים (או שמא רושפי שנאה לחשודים) נהנים מצדם להשתתף בטקס. כך אפשר לצייץ בטוויטר על הבעות הפנים של החשודים או איזו אמירה שולית שלהם.
מהבחינה הזו, טוב שפרשה עם פרופיל תקשורתי גבוה כמו בזק הביאה את שרת המשפטים איילת שקד להיות המבוגרת האחראית ולהודיע שהנוהג המשפיל הזה ישונה. בכלל, לדעתי שקד הולכת ומסתמנת כשרה הטובה ביותר בממשלה.
למרות מטח ההשפלות וההסתות הפרועות נגדה בתקשורת, למרות שעיתון "הארץ" מנהל נגדה קמפיין מכוער ומנסה להפוך אותה לפשיסטית, מסוכנת לדמוקרטיה, למי שפוגעת בזכויות אדם ולמי שמחריבה את בית המשפט העליון - שקד לא מתכופפת ולא מתבטלת בפני כל המלעיזים. בדרכה הנחושה, השקטה, היעילה, המאוד דעתנית והמאוד לא מתלהמת, היא אינה מהססת לשחוט את הפרות הקדושות.
היא משיגה את שלה כשהיא גורמת לאליטה השיפוטית להבין שהיא לא חסינה מביקורת ושהיא לא יכולה להיות מועדון סגור שממנה את חבריו. היא יודעת לתקוף את פסיקות בג"ץ ועם זאת לשמור על כבודו, והיא השיגה את שלה במינוי השופטים החדשים באמצעות הסכמות. גם כשהיא תוקפת פסיקות מסוימות, היא עושה זאת באופן מנומק ומתוך תפיסה מאזנת שמביאה בחשבון גם שיקולים לאומיים. היא מצליחה לעשות מה שכמה שרי משפטים לפניה ניסו לעשות ומצאו את עצמם מהר מאוד מחוץ למשרד.
הקול הברור שלה נשמע לא רק בעניינים משפטיים "טהורים", אלא גם בממשק בין משפט לכלכלה. שקד, בצדק, מובילה קו אנטי-ביורוקרטיה, אנטי-משפטיזציה בעסקים, אנטי-רגולציה ואנטי-אינפלציה בחקיקה הפרטית בכנסת. היא גם הטילה אגרות על הגשת תובענות ייצוגיות בניסיון לרסן את התופעה, שמשרתת את עורכי הדין יותר מאשר את הצרכנים.
במאמר המרשים שפרסמה בכתב-העת "השילוח", תחת הכותרת "מסילות אל המשילות", התייחסה שקד גם לענייני כלכלה. בחרתי להביא כאן 3 התייחסויות שלה שאני מסכים איתן.
שוק חופשי
"תפיסת השוק החופשי שאני דוגלת בה אינה מבקשת להפוך את המזרח התיכון למערב פרוע. היא מבקשת לאפשר לשחקנים העסקיים להתנהל לפי כללי משחק בסיסיים שהמדינה קובעת, מפרשת ואוכפת. היא מבקשת להימנע מלראות את המדינה כשחקן מרכזי, קל וחומר כמונופול; היא מבקשת למנוע מהמדינה להצר את שיקול-הדעת של השחקנים יותר מן ההכרחי; היא מבקשת לשמור על הכלל שלפיו למדינה אסור כל מה שלא הותר לה, ולפרט מותר כל מה שלא נאסר עליו. תפיסת השוק החופשי שאני דוגלת בה אינה יכולה לחיות בשלום עם משטר של הגבלות רגולטוריות כה רבות וכה חמורות, המקרב את המגזר העסקי שלנו למצב שבו לעסקים בישראל, כל מה שלא הותר - אסור".
פלילים וכלכלה
"מסילת החקיקה שהתרגלנו אליה מביאה לכרסום בחירותם של האזרחים ולשורה של הגבלות בתחום הכלכלי, על-ידי כך שהיא מגבירה את יכולתה של הכנסת להפליל מעשים שונים. במעשים אלה, הגם שהם שליליים, ניתן לא פעם לטפל באמצעים חמורים פחות מאלה שמציע המשפט הפלילי. גם כאן, הנתונים מאירי עיניים. קצב יצירת העבירות הפליליות ביחס למעשים הנעשים בעולם העסקי הגיע בשנים האחרונות לשיא. בתחום דיני העבודה, בין השנים 2011 ל-2013, בתקופה של 18 חודשים, נוספו 60 עבירות פליליות חדשות שמעסיק עלול למצוא את עצמו מואשם בהן בשל מעשים שביצע במהלך פעילותו העסקית. וזה רחוק מלהיות הכול, בתחום הגנת הסביבה נוספו בתוך 24 חודשים 65 עבירות פליליות חדשות.
"בחשבון כולל, המספרים מבהילים: מספר העבירות הפליליות שמעסיק בישראל עלוללהיות מואשם בהן בהקשר לפעילותו העסקית מגיע כיום ליותר מאלף. המצב הזה בלתי נסבל. יש בו מגבלות קשות על עסקים, והוא מבריח אנשים טובים מלשמש נושאי משרה בתאגידים מסחריים. אנו חייבים לשים לזה סוף".
החלטת העליון במתווה הגז
"נאמנים לשיטתו של הנשיא לשעבר השופט אהרן ברק... החליטו שופטי העליון שלא לדחות על הסף עתירה ציבורית בעניין מתווה הגז, ולדון בה לגופה. זוהי עתירה שנושאיה האמיתיים הם כדאיות כלכלית וחלוקה ראויה של משאבים ציבוריים בין כלל החברה לבעלי עסקים; נושאים שלכל הדעות אינם נמצאים בגרעין הקשה של תחום המשפט. יותר מהנזק האדיר שהיה עלול להיווצר לכלכלת ישראל כתוצאה מפסק דינו של העליון, חמורה בעיניי השלכתו המשפטית: מתברר כי גם בתיק בעל משמעות כלכלית אדירה למדינת ישראל, בית המשפט העליון כלל אינו מרגיש צורך להבחין בצד ספציפי שנפגע באופן ישיר ושבשמו מוגשת העתירה. שוב הפך בית המשפט העליון את עצמו לזירה שבה מתבררות שאלות פוליטיות ומאקרו-כלכליות מזוקקות; שאלות שאמורות היו להיות מוכרעות לא באולם הגדול של בית המשפט העליון אלא בהרבה מאוד אולמות קטנים: אולמותיהם של בתי ספר וגני ילדים, כאשר, אחת ל-4 שנים, מוצבות בהם קלפיות והאזרחים נכנסים אליהם ובוחרים בנציגיהם לכנסת".
eli@globes.co.il