קמפוס הר הצופים, האוניברסיטה העברית / צילום: שאטרסטוק
בשבוע שעבר הגיעו באוניברסיטה העברית להסכם הבראה שבמסגרתו תזרים לה המדינה 700 מיליון שקל בעשר השנים הקרובות, כדי לאפשר לאוניברסיטה לסיים כל שנה בתזרים חיובי. זה 10-15 שנים נמצאת האוניברסיטה בקשיים פיננסיים, אך הם הולכים ומחמירים בשל הנטל הגובר של תשלומי הפנסיה התקציבית לעובדי האוניברסיטה עד שנת 2000, אז עברו באוניברסיטה לפנסיה צוברת. ב-2017 הגיע סך התשלומים ל-700 מיליון שקל - שליש מתקציב האוניברסיטה - והחבות האקטוארית של העברית האמירה ל-14 מיליארד שקל.
גיבוש הסכם ההבראה בשנתיים האחרונות בוצע על רקע דוח חריף מאוד של המל"ג שפורסם ב-2016. הדוח קבע כי הנהלת האוניברסיטה השתמשה באמצעים יצירתיים כדי לייצר רושם של יתרת מזומנים ונכסים גבוהה יותר תוך טשטוש הקשיים התזרימיים. במל"ג העבירו אז ביקורת על שימוש בכסף שנמצא בקרנות צמיתות, דבר שהמשמעות שלו היא מעילה באמון התורמים שהתכוונו שהאוניברסיטה תיהנה רק מפירות הקרן, ולא מהקרן עצמה. למעשה, השימוש בכסף כזה אף עשוי להיות לא חוקי. בדוח גם הועברה ביקורת על הניהול הכספי של האוניברסיטה ועל טעויות בוטות בהצגת הדוחות הכספיים.
הסכם ההבראה כולל תוכנית התייעלות בהיקף של 2.7 מיליארד שקל בעשור - חיסול הגירעון הצבור, החוב של האוניברסיטה, בהיקף של 1.8 מיליארד שקל; וחיסול הגירעון השוטף, כלומר מעבר לתזרים מזומנים חיובי שמשמעותו היא שהגירעון הצבור לא יעמיק בכל שנה. כיום האוניברסיטה מסיימת את השנה במינוס של 160 מיליון שקל. כדי לסיים את השנה בלי גירעון שוטף המדינה תסייע כאמור בהזרמת 70 מיליון שקל בשנה ו-90 מיליון שקל נוספים תשיג האוניברסיטה בעזרת צמצום הוצאות והגדלת ההכנסות.
האוניברסיטה פירטה איך היא מתכוונת לעשות זאת: צמצום משרות והפחתת רכיבי שכר (26 מיליון שקל בשנה), הגדלת תקורות (15 מיליון שקל בשנה), הכנסות נוספות לתקציב השוטף (49 מיליון שקל בשנה). למעשה, האוניברסיטה תצטרך להגדיל את המאמצים בגיוס תרומות, להשתמש בהן גם לצרכיה השוטפים, לנצל עד תום את יישום, חברת מסחור הידע שלה (שכבר העבירה לאוניברסיטה 800 מיליון שקל בעשור האחרון), וכן לייעל תהליכי רכש ואת ההוצאות השוטפות שלה.
האוניברסיטה העברית נמצאת במצב כלכלי עגום כבר למעלה מ-20 שנה, אך אופן הניהול הכושל במשך שנים ארוכות לא איפשר לה לצאת מהבוץ. כך למשל, ניהול ההתחייבויות - שעכשיו עומד לעבור שינוי - נעשה באופן מפוזר ושאינו מתאים לגוף בסדר גודל כזה, שאליו זורמים מיליארדי שקלים בשנה. בעבר גם האשימו גורמים באוצר את האוניברסיטה בהתנהלות בזבזנית ובתשלומי שכר ופנסיה חריגים, שהיו חלק מהניהול הלא תקין של האוניברסיטה.
הגירעון השוטף לא נובע רק מהפנסיה התקציבית אלא מקשיים נוספים שעמם מתמודדת האוניברסיטה - הקמת המכללות והתחרות על הסטודנטים, העלאות שכר במסגרת הסכמים קיבוציים שעליהן קיבלה פיצוי חלקי וגם העובדה שהיא צריכה לתפעל כמה קמפוסים ברחבי הארץ. דבר נוסף שפוגע בה הוא דרדור במעמדה האקדמי, שפגע ביכולתה להשיג מקורות תקציביים למחקרים. עולם המחקר כולל תחרות משמעותית נגד חוקרים מכל העולם, וזאת הייתה אחת הסיבות בבסיס ההחלטה של המדינה לסייע לאוניברסיטה.
ואולם החלק העמום, והמעניין יותר, בהודעה של האוניברסיטה היה הדרך שלה לחסל את הגירעון הצבור - בהיקף של 1.8 מיליארד שקל. מדובר בסכום של 180 מיליון שקל בשנה - פי שניים מהגירעון השוטף, ולמרות זאת הצעדים שפורטו בהודעה היו חלקיים, וכללו בעיקר מימוש נכסים אך בהיקף קטן ביחס לגודל החוב. הסיבה לכך נובעת ממבנה החוב, ומכך שלא מדובר בחוב בנקאי שנושא ריבית או חובות אחרים עם לוח סילוקין ברור (לאוניברסיטאות אסור לקחת הלוואות). חיסול החוב יצריך ממנה להשיג יותר כסף מ-90 מיליון השקלים שהיא צריכה כדי לעבור לתזרים חיובי, אך הבנה של מבנה החוב תאפשר להבין איך האוניברסיטה מסוגלת להתמודד עם חוב עצום כזה, שחלקו בכלל פנימי.
על פי התוכנית, האוניברסיטה תהיה מחויבת לדווח לות"ת - הגוף המפקח - מדי רבעון על מצבה הפיננסי ועל כך שלא נכנסה לגירעון שוטף - סעיף שבו הסיוע מהמדינה מותנה. "גלובס" מנתח את הצעדים הנדרשים מצד האוניברסיטה לחיסול הגירעון העצום שנצבר.
200 מיליון שקל - קרנות צמיתות
איך נוצר החוב?
אחד מסוגי התרומות המקובלים בעולם האקדמיה הוא לקרנות צמיתות. קרנות אלו הן קרנות שההון העצמי שלהן מושקע והאוניברסיטה אמורה ליהנות רק מפירות ההשקעות, כלומר מהתשואה שההשקעה מניבה. המטרה של התורמים היא להבטיח שהאוניברסיטה תיהנה מהתרומה שלהן במשך שנים ארוכות. באוניברסיטאות המובילות בארה"ב, למשל ייל או הרווארד, הקרנות האלו הן בהיקפים של מיליארדי דולרים והן אחד הנכסים הגדולים ביותר שלהן. לפי הדוחות הכספיים של 2015, היקף הקרנות הצמיתות של האוניברסיטה העברית עמד על 1.6 מיליארד שקל.
המצב הפיננסי הקשה של האוניברסיטה הוביל אותה להתחיל לנגוס בקרנות האלו, בניגוד לאופן שבו הייתה אמורה לנהוג. התרומות האלו כוללות התחייבות מול התורמים וחלקן מנוהלת על ידי רשם ההקדשות, גוף ברשות התאגידים שאחראי לוודא שהקרן מנוהלת בהתאם לכוונות המקוריות. כעת מתכננת האוניברסיטה להחזיר את הכסף לקרנות ולעמוד בתנאים שלהן.
תנאים לעמידה בהחזר החוב
האוניברסיטה התחייבה להחזיר את הכסף שנלקח מהקרנות ומתכננת לעשות זאת בתוך 5 שנים. בכל מקרה, כמו בשאר ההתחייבויות שלה, זה לא יבוא על חשבון הגירעון השוטף. עם זאת, מכיוון שהיא מתכוונת לחסל את החוב הזה בתוך 5 שנים מלמד שהוא יקבל עדיפות כלשהי על שאר ההתחייבויות.
500 מיליון שקל - חוב פנימי לבתי הספר ולפקולטות
איך נוצר החוב?
מקור החוב ביתרות שנשארו בגופים פנימיים באוניברסיטה - למשל, בתי ספר, פקולטות ומכוני מחקר. היתרות האלו מקורן בכסף ששימש לפרויקטים שונים, למשל הקמת בניינים חדשים, אך לא מומש במלואו. בתי הספר והפקולטות לוקחים חלק בגיוס התרומות ועודף תקציבי יכול להיווצר גם מהצלחה טובה מהצפוי של גיוס תרומות. אפשרות שנייה היא ניצול טוב יותר של התקציב שעמד לרשותם, או השגת הכנסות, למשל מהשכרה של מעבדות. היתרות האלו הפכו להיות חובות פנימיים של האוניברסיטה, שהחזירה אותם כשהגופים האלו הזדקקו להם כדי לממן פרויקטים חדשים. במהלך השנים נוצר אצל האוניברסיטה חוב בהיקף של 500 מיליון שקל.
בשיטת הפעולה הזאת היה תמריץ לגופים בתוך האוניברסיטה לגייס תרומות נוספות וכן להתנהל באופן יעיל מבחינה תקציבית. כעת הנהלת האוניברסיטה תצטרך למצוא מודל תמריצים חדש ומאוזן יותר, שלא יפגע בכך. אחת הדרכים היא בניית תוכניות תקציביות בפיקוח, שיגרמו לגופים האלו לכל הפחות לא להתנהל באופן פזרני.
תנאים לעמידה בהחזר החוב
מעתה ואילך, כחלק מתוכנית ההבראה, החליטו באוניברסיטה שהחוב יישמר אך העברת הכסף תהיה תלויה ביכולת הפיננסית של האוניברסיטה ובכך שלא תעבור לגירעון שוטף. האופציה למחוק את החוב הזה, כמו גם אופציות פעולה נוספות, נמצאת על השולחן, אך החלטה על כך לא צפויה להתקבל בקרוב.
כ-800 מיליון שקל - התחייבויות חיצוניות לתורמים ולקרנות
איך נוצר החוב?
קרוב למחצית החוב - 800 מיליון שקל - נוצרה משימוש של האוניברסיטה במענקים ובתרומות לצרכים שונים מאלו שאליהם יועדו. כלומר, אם האוניברסיטה קיבלה מאחד התורמים תרומה שהייתה מיועדת למחקר בתחום מסוים, אך לא הייתה צריכה את כולו באופן מיידי, היא השתמשה בו לצרכיה השוטפים - למשל תשלום משכורות. בינתיים, הכספים האלו נרשמו בדוחות הכספיים כחוב עד שהאוניברסיטה הייתה צריכה אותו לייעודו המקורי.
כך לדוגמה, אם חוקר קיבל מיליון שקל לארבע שנים, אז הכסף שבו לא השתמש בשנה הראשונה שימש למטרות אחרות. בשנה הבאה, שבה היה צריך החוקר חלק מהכסף לטובת המשך המחקר, האוניברסיטה נתנה לו את הסכום - אם ממענקים נוספים שקיבלה מאותה קרן או באמצעות מענקים ותרומות אחרים שזרמו לקופתה. בכל מקרה, האוניברסיטה התכוונה לעמוד בדרישות התורמים והקרנות, אך בינתיים השתמשה בכסף כדי לכסות על הגירעון השוטף שלה.
למעשה, האוניברסיטה גילגלה את החוב משנה לשנה ומתורם לתורם וכך הייתה יכולה בכל שנה לממן את המחקרים שהיו אמורים לקבל מימון באותה שנה. החוב האמיר במהלך השנים, אך השאלה מתי האוניברסיטה תצטרך לשלם אותו נשארה פתוחה, מכיוון שהדבר תלוי בעיקר בעיתוי שבו ייפסקו חלק מהמענקים והתרומות ולא יממנו בעצם את החובות הקודמים.
תנאים לעמידה בהחזר החוב
ההסכם הנוכחי מחייב את האוניברסיטה לממש נדל"ן בהיקפים של 400 מיליון שקל - 75% מהסכום יוקצו למימוש החוב ו-100 מיליון שקל ישמשו ככרית ביטחון למקרה שחלק מהמענקים והתרומות הקבועים יופסקו. כמו כן, האוניברסיטה חויבה לשעבד נכסים בהיקף של 600 מיליון שקל נוספים, שאותם ניתן יהיה לממש בתוך שנה, וכך להוות תעודת ביטוח נוספת. המטרה היא להבטיח שהאוניברסיטה לא תגיע שוב למצב שבו היא נכנסת לתזרים שוטף שלילי.
האוניברסיטה תצטרך לצמצם את החוב הזה במהלך השנים, אך אין לה מקורות כספיים ספציפיים לכך.
300 מיליון שקל - יתרות מחקר
איך נוצר החוב?
חוב פנימי נוסף הוא תוצאה של יתרות מחקר - כסף שהתקבל מתורמים ומענקים אך לא היה בו צורך והוא יכול לשמש למחקרים נוספים. חלק מהקרנות אמנם דורשות החזר של הכסף שנותר, אך לכל תרומה ומענק יש את התנאים שלהם. כך למשל, יש תורמים שדורשים שהכסף יממן חוקר מסוים אך יש גם כאלו שרוצים לממן תחומים מסוימים. במקרה כזה, ההחלטה למי להעביר את המימון גם משתנה אך בכל מקרה היא מתקבלת בפיקוח של רשות המחקר. באופן כללי, רק חוקרים צעירים מקבלים מהאוניברסיטה מימון לצורך מחקרים, והשאר צריכים לגייס לעצמם את הכסף למחקר. באוניברסיטה יש קרוב ל-1,000 חוקרים בסגל האקדמי הבכיר, שכל אחד מהם מקבל קרנות מחקר, וכך נוצר במהלך השנים חוב של 300 מיליון שקל.
תנאים לעמידה בהחזר החוב
לפי ההסכם האוניברסיטה תהיה מחויבת להעביר את את הכסף שייעודו המקורי היה מחקר, אך תעשה זאת בקצב שלא יפגע בתזרים השוטף שלה.
ומה עם הנדל"ן?
אחת התפישות הרווחות כלפי האוניברסיטה העברית היא היותה אימפריית נדל"ן. זה במידה רבה נכון - מלבד ארבעת הקמפוסים שלה ברחבי המדינה, יש בבעלות האוניברסיטה דירות, מגרשים ופרדסים בכל הארץ. בדוחות הכספיים רשומים הנכסים האלו בהתאם לעלות שלהם - 233 מיליון שקל, אך רוב הסכום (180 מיליון שקל) מגיע מזכויות בכפרי סטודנטים. החל מדוחות 2018 - שיפורסמו לציבור הרחב רק עוד כמה שנים טובות - תצטרך האוניברסיטה לפרסם גם הערכת שווי של הנכסים האלו.
לפי הערכות, בשנים האחרונות מימשה האוניברסיטה נכסים בשווי של מאות מיליוני שקלים, אך מכיוון שהייתה בלחץ תזרימי - לא בטוח כלל שמומשו הנכסים הנכונים ובמחיר האידיאלי. כעת האוניברסיטה חויבה כאמור לממש נכסים ב-400 מיליון שקל, ולהעמיד נכסים נוספים כבטוחות (בהיקף של 600 מיליון שקל). לאוניברסיטה לא יהיה קל לממש נכסים נוספים, מלבד אלו שחויבה.
לעברית יש ארבעה סוגי נכסים: הראשון, נכסים שלא נמצאים בקמפוס ויכולים להימכר; נכסים שנתרמו במטרה שהאוניברסיטה תיהנה מדמי השכירות, בדומה למודל של קרנות צמיתות. כך למשל, יש לאוניברסיטה נכס בצומת רעננה ששווה לפי הערכות מאות מיליוני שקלים, אך אסור לה למכור אותו; נכסים בקמפוס שמשמשים את האוניברסיטה בפעילותה השוטפת, והמטרה היא לא לגעת בהם למרות שהם שווים הרבה כסף; נכסים בשולי הקמפוס שלא משתמשים לצורכי האקדמיה. נכסים אלו, בעיקר בירושלים, הוחכרו לאוניברסיטה לפני שנים ארוכות על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), בחינם או במחירים נמוכים. מכירה של נכסים אלו מסובכת יותר מכיוון שהיא צריכה להתבצע בהסכם עם רמ"י, שגם תקבל חלק מהותי מתמורת המכירה.
תוכנית ההבראה ל-10 השנים הקרובות
המטרה: חיסול גירעון צבור של 1.8 מיליארד ש'.
הדרך: מימוש נדל"ן ב-400 מיליון ש', שיפור מערך ניהול הכספים של האוניברסיטה והגדלת הכנסות
המטרה: צמצום גירעון שוטף ב-90 מיליון ש'.
הדרך: צמצום משרות, הוצאות שכר, הגדלת תקורות והגדלת הכנסות
המטרה: הזרמה של 70 מיליון ש' בשנה מהאוצר כדי לסייע בצמצום הגירעון השוטף.
הדרך: עמידה ביעדים המהווים תנאי להזרמה
המטרה: התגייסות המוסד להשגת יעדים לאומיים.
הדרך: הגדלת מספר הסטודנטים בהייטק; הגדלת מספר הסטודנטים הערבים והחרדים; הבאת סטודנטים מחו"ל ללמוד בירושלים