במשך יותר מעשור המדיניות שהנהיגה ישראל ביחס למבצע "מחוץ לקופסה", שתיקה מוחלטת אודות התקיפה בדיר א-זור, מנעה את הפניית הזרקורים לריב יצרי שהסעיר בימים שקדמו לו את ישיבות הקבינט ואת דיוני הפורום המיוחד שהוקם בעקבות האיום הגרעיני בסוריה, ואשר התכנס מדי יום שישי בחשאי בבית ראש הממשלה בירושלים. עשור אחר כך, הסיפור הזה, על מריבותיו, עדיין כל כך חי אצל המעורבים בו, עד שלעתים נדמה שמדובר בהחלטות דרמטיות שהתקבלו אך לפני ימים אחדים.
במרכז העימות שהעכיר את הדיונים הסודיים, חשד מצד חלק מחברי הקבינט, ושל ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, כי אהוד ברק - שהחליף כשלושה חודשים לפני התקיפה את עמיר פרץ בתפקיד שר הביטחון - ניסה לטרפד אותה ו"למשוך זמן".
לדברי גורמים פוליטיים בכירים שהיו מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות, "ההתנגדות של ברק לתקיפה נמשכה כמעט עד הרגע האחרון, ובדיונים סגורים במשרד הביטחון הוא אפילו טען ש'לא יהיה נורא אם נתקוף את הכור גם בעוד שנה, אחרי שיתחיל לפעול ויהיה 'חם''. זה היה טירוף".
ברק מצדו אומר בתגובה כי ניסה לדחות את מועד התקיפה כדי לשפר את רמת המוכנות של צה"ל ושל העורף לקראת מלחמה קשה שעלולה לפרוץ בעקבותיה עם סוריה, וכדי לאפשר לחיל האוויר להעמיד כמה אופציות מבצעיות טובות לתקיפת הכור, לרבות אופציה "שקטה" - שמבטיחה את השמדת הכור וגם מבטיחה ברמת סבירות גבוהה שאסד לא יגיב עליה בהכרזת מלחמה על ישראל.
לדברי ברק, הגישה המאופקת והמרוסנת שבה נהג בימים האלה, ביטאה אחריות, מנהיגות והפקת לקחים טובה מ"הפדיחה שקרתה לישראל קצת יותר משנה לפני כן, במלחמת לבנון השנייה".
ממרחק השנים שעברו מאז אותם דיונים דרמטיים, גורם שמקורב לאולמרט מגיב בכעס ואומר: "על איזו פדיחה בדיוק ברק מדבר? ה'פדיחה' הזאת הביאה לצפון שקט שנמשך כבר 12 שנה. איך הוא לא מתבייש?".
פרץ מודח באמצעות פקס
באופן רשמי, ברק נכנס לסוד התקיפה בסוריה אי-אז באמצע תהליך קבלת ההחלטות. זמן קצר לאחר שהמוסד הציג לאולמרט ולפרץ את הראיות שמפלילות את המבנה החשוד בדיר א-זור, אולמרט הזמין את ברק לביתו שבירושלים. חיכו לו שם גם ראש אמ"ן עמוס ידלין, ראש המוסד מאיר דגן ויו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית גדעון פרנק. ברק, שכיהן בעבר כראש ממשלה, רמטכ"ל וראש אמ"ן, קיבל מהארבעה תדרוך מקיף אודות הגילוי המרעיש בסוריה. תדרוכים דומים קיבלו בנפרד גם יו"ר האופוזיציה דאז בנימין נתניהו והמשנה לראש הממשלה באותם הימים, שמעון פרס ז"ל. השלושה נדרשו לשמור את הפרטים בסוד וחתמו על הצהרות סודיות נוקשות.
בסביבתם של פרץ ואולמרט אומרים כי ברק בירך על ההישג המודיעיני המרשים של אמ"ן והמוסד, והסכים עם אולמרט כי דינו של הכור להיות מותקף ומושמד. גם ברק אישר את הדברים בשיחה עם "גלובס", אך טען כי לא נחשף למלוא הפרטים וממילא לא הרבה בשאלות על הנושא.
באמצע חודש יוני של אותה השנה, התקיימו בחירות לראשות מפלגת העבודה. ברק נבחר ברוב קולות, וגבר על שר הביטחון ויו"ר המפלגה עמיר פרץ, ועל מועמד נוסף, ראש השב"כ לשעבר עמי איילון. שלושה ימים בלבד אחרי הבחירות על ראשות העבודה, התכנסו חברי הפורום המיוחד של אולמרט בביתו כדי לדון על העניין הסורי. פרץ, עדיין בתפקיד שר הביטחון, היה שקוע בישיבה ארוכה בחדר סגור אודות ההתפתחויות בצפון הארץ.
גורם בכיר שהיה בתוך החדר מתאר דפיקות חזקות על הדלת: "אב הבית במעון ראש הממשלה התעקש שיפתחו אותה, כי יש לו פקס דחוף לראש הממשלה ולשר הביטחון. אולמרט ניגש, כי זאת מדינת ישראל ודברים יכולים לקרות פה כל הזמן".
הישיבה נקטעה. בפקס, שחתום בידי יו"ר העבודה אהוד ברק, נכתב כי ראש הממשלה מתבקש להביא לאישור מיידי של הקבינט את חילופי הגברי במשרד הביטחון ולמנות לאלתר את ברק לתפקיד שר הביטחון במקום פרץ. גורמים שהיו במקום העידו כי פרץ רתח מזעם בשל הבהילות להחליפו במשרד הביטחון, וגם אולמרט הרים גבה נוכח המהלך. "פרץ הלך הצידה, דיבר בטלפון ושמעו אותו מרחוק בגלל הטונים הגבוהים", מספר גורם שהיה עד להתרחשות.
בין אולמרט לפרץ הייתה ידידות והם רחשו זה לזה הערכה וכבוד. אולמרט חיבק את פרץ והציע לו להמשיך ולכהן כחבר בממשלתו. ברק הציע שפרץ יתמנה לתפקיד של שר בלי תיק. פרץ נרתע, כי ראה בכך השפלה. הצעה שהעלה אולמרט לתת לו את תיק הקליטה - גם על חשבון מניין התיקים של מפלגתו, קדימה - נדחתה על ידי ברק. "ברק רצה להשפיל את פרץ עד הסוף ולאפשר את הישארותו בממשלה רק בתפקיד של שר בלי תיק", טוען גורם שמקורב לאולמרט.
במהלך אותו סוף השבוע פרץ החליט להתפטר מתפקידיו, וחילופי הגברי במשרד הביטחון התבצעו במהירות - כפי שדרש ברק.
ברק מסביר כיום את שאירע באותו סוף שבוע כ"דרמה שטופחה קצת יותר מדי על ידי אולמרט ופרץ". לדבריו, "באותו הזמן חיפשתי את פרץ כדי לתאם איתו את החילופים, לא מצאתי אותו כי הוא ישב אצל אולמרט, שלחתי פקס ויצא שכאילו אני פיטרתי אותו. אני לא חשבתי על זה בצורה הזאת".
ברק קושר את הדחיפות לקיום החילופים במשרד הביטחון במהרה, לגילוי בדיר א-זור ועל רקע "מה שמתבקש מההיגיון הבריא, שיש מנהיג חדש למפלגת העבודה שהיא שותפה לממשלה הנוכחית והוא צריך להתמנות לתפקיד הבכיר בממשלה מטעם המפלגה".
"ברק התנגד לתקיפה בסוריה כדי למשוך זמן"
המחלוקות מסביב לתקיפה בסוריה, כפי שמתארים גורמים שהיו שותפים לדיונים, פרצו עם כניסתו של ברק לתפקיד שר הביטחון. ברק טוען כי כבר בדיונים העמוקים הראשונים שקיים בנושא, הוא התרשם מ"בהילות" ו"מבוהלות" שאחזו במקבלי ההחלטות - בראשם ראש הממשלה אולמרט.
הוא טען כי מצא את עצמו "מצנן את הנלהבות" של אולמרט ושל בכירי צה"ל ומערכת הביטחון לתקוף במהירות בסוריה, וזאת ברגע שבו יינתן אור ירוק לכך מאמ"ן ומחיל האוויר: אמ"ן היה צריך לקבוע מתי מערכות הקירור של הכור יחוברו לצנרת המים מנהר הפרת, וחיל האוויר היה צריך להודיע על השלמת האופציה ההתקפית של הכור.
מבחינת ברק, לא היה מנוס מפיתוח אופציות התקפיות, לרבות אופציה שתאפשר תקיפה ב"חתימה נמוכה", כלומר פעולה שתיעשה בפרופיל נמוך מאוד, בלי שאסד יידחק לקיר ויגיב על התקיפה במלחמה עם ישראל.
"אלה כזבים", אומרים שורה של גורמים פוליטיים שמקורבים לאולמרט ולפרץ. "מה הוא חושב לעצמו - שעד שהוא בא לתפקיד שר הביטחון היינו חסרי אונים ולא ידענו מה לעשות עם הכור הזה?", תוהה אחד מהם.
גורמים שמקורבים לשניים טוענים כי בעת שבה ברק החליף את פרץ במשרד הביטחון, כבר היו מונחות על השולחן אופציות התקפיות. "ברק מנסה למזער את התרומה של פרץ למאמץ האדיר שהוא השקיע בנושא הזה. הוא ניסה לקחת לו את הקרדיט ולהרחיק אותו כמה שיותר מההישג המבצעי המרשים והחשוב של הסרת איום קיומי על מדינת ישראל", טוען גורם שמקורב לפרץ.
"זה היה מוזר", אומר גורם פוליטי בכיר, "ברק הרי תודרך מראש, ביחד עם פרס ונתניהו, על קיומו של הכור והסכים איתנו כי יש להרוס אותו. אלא שמרגע שהוא נכנס לתפקיד שר הביטחון הוא התחיל לספר כל מיני סיפורים, טען שאין די אופציות.
"ברק התנגד לתקיפה בסוריה כדי למשוך זמן", אומר גורם שמקורב לאולמרט. "הוא חשב שבתוך זמן קצר הוא יחליף את אולמרט בתפקיד ראש הממשלה ואז הוא יעשה את המבצע הזה בעצמו, כך שהשמדת הכור בסוריה תהיה רשומה על שמו".
גם גורם צבאי בכיר באותה העת מעלה טענה דומה: "הוא הבין שתהיה תקיפה, ושצריך להרחיק ממנה את עמיר פרץ, ואם אפשר - גם את אולמרט".
באותם ימים ועדת וינוגרד, שחקרה את אירועי מלחמת לבנון השנייה, שקדה על גיבוש הדוח הסופי שלה, ולטענת גורם פוליטי ברק שם את יהבו על הדוח הזה, בתקווה שממצאיו יאלצו את אולמרט להתפטר מתפקיד ראש הממשלה. "זה הזוי", אומר ברק בתגובה.
לפי ברק, בזמן שחיל האוויר התאמן, הוא פגש את מפקד החיל שקדי במהלך ביקור שעשה באחד מבסיסי חיל האוויר. בהפסקה שהייתה להם בין מצגות, שקדי נטל מפית נייר שהייתה מונחת על השולחן ושרטט את הקווים הכלליים של "האופציה השקטה" שהגה ולימים תיקרא "ניגון שקט". "אמרתי לו תכין, תעלה את זה, נציג לאולמרט ונאשר".
"העולם היה מאשים אותנו בג'נוסייד"
לקראת חודש יולי 2007 גברה הדחיפות של אולמרט, כמו גם של קציני צה"ל וראשי מערכת הביטחון, להתכנס למועד קרוב שבו תיעשה התקיפה. הסורים באותה העת כבר התקדמו משמעותית במלאכת הקמת הכור, וחיבור מערכות הקירור שלו למימי נהר הפרת שמרוחק כ-800 מטר ממנו היה עניין של ימים.
בזמן שעבודות ההקמה של הכור התקרבו אל הישורת האחרונה, בישראל גבר החשש מדליפה. "זה לא היה חשש מדליפה רדיואקטיבית מהכור, אלא חשש מדליפת הידיעה על קיומו של הכור", מבהיר ברק.
את הדיונים בישראל ליווה החשש מפני תרחיש שבו סוריה תגלה שישראל יודעת על המתרחש בחשאי בדיר א-זור ותיערך לבאות. "רק המחשבה על זה מבעיתה", אומר גורם מדיני בכיר לשעבר. "ברגע שהסוד הגדול של אסד נחשף, הדבר הראשון שהוא היה עושה זה להקים בית ספר ענק עם 5,000 ילדים מסביב לכור. עכשיו לך תפציץ את הדבר הזה. העולם היה מאשים אותנו בטבח, בפשע מלחמה, בג'נוסייד. לא פחות".
תרחיש אחר דיבר על כך שדליפה תוביל את אסד לפריסה של מערכות הגנה אוויריות מסביב לכור, דבר שיקשה את תקיפתו בידי ישראל, ובכל מקרה, יוציא ממערך השיקולים הישראלי את האופציה לתקיפה שקטה.
"האווירה הייתה דרמטית. היה כור גרעיני שעומד להיות חם, ובכלל, אנחנו עומדים לפני מלחמה. ברור שהייתה בהילות בחדרי הדיונים", מעיד גורם פוליטי שהיה מעורב בנושא, "באמת שלא הבנו מדוע אנחנו מתברברים מסביב לדבר הזה ודוחים את הביצוע עוד ועוד".
ברק טוען שהוא הבין את החששות שהועלו מסביב לשולחן הדיונים, אך לא התרשם מהם: הוא היה משוכנע שלשעת הצורך, במצב שבו תתקבל אינדיקציה על חיבור מערכות הקירור של הכור למימי הפרת, ישראל תוכל לצאת לתקיפה בהתרעה קצרה מאוד וזאת בהתבסס על תוכנית שכבר הייתה מוכנה.
מבחינת ברק, מדובר "בסיכון מחושב שנהוג לקחת במסגרת תהליכים כאלה". הוא סבר כי אף שמדובר במטרה מיוחדת, כור גרעיני, התקיפה לכשעצמה אינה משימה שחיל האוויר לא עשה לפני כן. "אנטבה היה יותר מסובך ותכננו אותו בתוך 4 ימים, וזה היה הרבה יותר מורכב מלטוס לסוריה", הוא אומר, "אנחנו יודעים לעשות את זה".
ברק, אם כן, סירב לראות במועד החיבור של הכור לקו המים את סגירת חלון ההזדמנויות הישראלי לתקיפתו. "זה שמחברים את הכור למים לא אומר שהוא נהיה 'חם' באופן מיידי".
גורם פוליטי שהיה מעורב בדיונים טוען כי "לברק לא היה אכפת להגיע גם למצב שהכור כבר 'חם', וגם אז לדבר על אופציה לתקיפתו. יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית ששמע את זה היה מזועזע, כי לא תוקפים כור גרעיני 'חם'. הוא נכנס למשרד של אולמרט מכוסה זיעה, והזהיר שזאת תהיה בכייה לדורות".
ברק מבהיר: "הזוי לטעון את זה כי מלכתחילה ובכל הזדמנות אמרתי שצריך להרוס את הכור. אבל נכון, באחד הדיונים כשראיתי את הבהילות הזאת לתקוף, רציתי להרגיע את האנשים. אמרתי להם 'תראו, אנחנו הרי יודעים שגילינו את הכור הזה במקרה ולמזלנו גילינו אותו חצי שנה לפני שהוא נהיה 'חם' וזה מה שמאפשר לנו לקיים את כל הדיונים האלה'. אבל גם אמרתי להם שיתארו לעצמם שהיינו מגלים את זה אחרי שהכור כבר 'חם'. מה, אז היינו מפרקים את מדינת ישראל, אורזים את החבילות וחוזרים לצפון אפריקה ולמזרח אירופה? היינו עושים תוכנית שמתאימה למצב הזה ומבצעים אותה".
את הדיונים ליוותה "אווירה של חורבן שמתרגש על כולנו", אומר ברק. "לא אהבתי את התיאורים האפוקליפטיים. היו לנו כבר תוכניות ביד, אבל כאן דיברו על חורבן".
ואילו בכיר בצה"ל באותו הזמן טוען מצידו: "מרגע שברק נכנס למשרד הביטחון, המסר שלו היה שהצבא לא מוכן, לא לתקיפה ולא למלחמה אפשרית - וזה לא נכון. ברק פשוט ניסה למשוך זמן, הוא חשב שהוא יודע יותר טוב מכולם ביחד".
חודש וחצי לפני התקיפה, חיל האוויר עדיין התאמן על ביצוע האופציות התקפיות השונות, הדיונים אצל אולמרט נמשכו והמודיעין המשיך לפקוח עין על דיר א-זור ועל היערכות צבא סוריה למלחמה כוללת במזרח התיכון.
לדברי אותו גורם, "היינו במצב מסוכן מבחינת שמירת הסוד. יותר מ-2,000 איש בישראל היו חתומים על שו"ס (שותף סוד). אי אפשר היה לסחוב את הדבר הזה עוד - וברק מצדו דחה ודחה".
ברק משתיק את נחושתן
באותם הימים נשיא סוריה אסד הופיע לפני חברי הפרלמנט שלו, ובנאומו רמז על מהלך שמתקרב, ורק שותפי הסוד בישראל ידעו לפרש. "בחודשים הקרובים יקרו דברים שישנו לא רק את המזרח התיכון - אולי גם את העולם כולו", אמר אסד בביטחון והוסיף: "בקרוב הכל יהיה שונה, ואנחנו נהיה ערוכים למצב אחר לגמרי".
כשבועיים לאחר מכן, תחילת אוגוסט וכחמישה שבועות לפני התקיפה הישראלית בסוריה, ראש אגף התכנון של צה"ל (אג"ת) דאז, תא"ל עדו נחושתן, הוזמן לצד הרמטכ"ל אשכנזי וראש אמ"ן ידלין כדי להציג לחברי הקבינט את את עמדת צה"ל בנושא הכור.
אולמרט ראה את עמדת הצבא ערב לפני שהיא הוצגה לשרים, מתוך נוהג שסיגל ולפיו חומרים המוצגים בישיבות שהוא מנהל יימסרו לעיונו מראש. אולמרט למד את עמדת הצבא ובא אל הישיבה מוכן: הוא ידע מה שר הביטחון חושב, והבין היטב גם מה חושבים מפקדי הצבא. מכאן, מתאר גורם שהיה בחדר, "נחושתן התחיל להציג את עמדת הצבא על סוריה, סקר את הפרק הראשון, את הפרק השני ואז הגיע אל הפרק השלישי - הפרק שבו הצבא נותן את המלצותיו נוכח האיום הגרעיני בסוריה. ואז ברק קפץ כנשוך נחש, סמוק לחיים, והורה לנחושתן בזעם: 'שב במקומך, אני אוסר עליך להמשיך לדבר'.
"הייתי בהלם. הלם מוחלט. גם אולמרט ושאר הנוכחים בחדר היו בהלם. ואז ברק אמר: 'אני זה שמופקד מטעם הממשלה על הצבא, הצבא כפוף להוראותיי ואני לא מרשה לראש אג"ת להמשיך ולדבר'.הפריע לברק שנחושתן עומד להמליץ בשם הצבא לחברי הקבינט לפעול מיידית, כי הכור תכף מתחבר לפרת ונהיה 'חם'".
ברק מגדיר את שהתרחש באותו הזמן בישיבת הקבינט כ"התכתשות לא נעימה ביני לבין אולמרט, אבל באמת לא הייתה ברירה". לדבריו, "אולמרט פנה לראש אג"ת שיציג את הערכתו ועצרתי את זה כי אין חיה כזאת, שהערכה של אג"ת לא עוברת את שר הביטחון. אמרתי לאולמרט להירגע. שבתי ואמרתי לו שאני חושב שצריך להרוס את הכור אבל בזמן הנכון ובצורה הנכונה, והזמן הזה עוד לא הגיע".
גורם שמקורב לראש הממשלה אומר שאולמרט נמנע מהסלמת האווירה בדיון: "אולמרט חשש שייווצר מצב שנחושתן ימשיך ויציג את העמדה של צה"ל לשרים, אך בבוא העת ברק לא ימנה אותו בשל כך למפקד חיל האוויר הבא. אולמרט ביקש מעדו לשבת, לקח את המסמכים שהיו מתויקים אצלו והקריא את עמדת צה"ל לדרג המדיני בעצמו. ברק ניסה להעיר משהו ואולמרט הורה לו לשתוק. אמר לו: 'עכשיו ראש הממשלה מדבר'. הוא היה מאוד תקיף כלפיו".
שלושת הימים שאחרי ישיבת הקבינט הסוערת היו "הזויים", כפי שמגדיר מקורב לאולמרט. לטענתו, ברק שיגר לביתו של אולמרט שליח עם מכתב ארוך ומפורט שבו טען כי עמדת צה"ל שלפיה יש להשמיד מיידית את הכור הסורי מבוססת על שקפים וחומרים מיושנים. "אולמרט ענה לו, ברק הגיב לו, וחוזר חלילה. ברק הוא זה שהתחיל ואולמרט זרם איתו. ככה, במשך שלושה ימים עפו שליחים עם מכתבים בציר של אולמרט-ברק. זה היה מייגע. באיזשהו שלב ברק הציע להפסיק עם התכתובות האלה. הוא רק שכח שהוא זה שהתחיל".
"אולמרט פשוט הודיע לברק"
החודש שקדם לתקיפה עבר מהר, לא בלי החשש שסודיות ההליך תיחשף באופן שיוביל למלחמה עם סוריה, אפילו למלחמת מנע מצידה. במהלך אוגוסט מערכות הקירור של הכור כבר חוברו למימי הפרת. נשיא ארה"ב דאז היה ג'ורג' בוש הבן, שבינו לבין אולמרט היו יחסים מצוינים. מזכירת המדינה, קונדוליסה רייס ושר ההגנה רוברט גייטס היו מצויים בפרטים. אולמרט הפציר בהם ובנשיא לשמור את המתרחש במזרח התיכון בסוד.
חודש ספטמבר התקרב, ואולמרט היה נחוש לבצע את התקיפה בסוריה. לטענת מקורביו, הוא היה מכריע בעד ביצוע תקיפה, בין אם שר הביטחון היה תומך בה ובין אם לאו: "הוא לא ביקש מברק אישור לעשות, הוא פשוט הודיע לו וביקש ממנו שיהיה איתו עם זה. אולמרט היה יכול להעביר את התקיפה בקבינט גם בלי ברק, אבל הוא ראה מול עיניו תרחיש אפשרי שבתוך שעות מזמן התקיפה ישראל תהיה מוכה בטילים, נתונה במשך ימים ארוכים למתקפה סורית, ואת השיח הציבורי תסעיר השאלה האם ראש הממשלה יצא למבצע המסוכן למרות ששר הביטחון התנגד לו. אולמרט רצה את ברק כדי למנוע דמורליזציה בציבור הישראלי". ברק התרצה ונעתר.
ב-5 בספטמבר הקבינט התכנס בפעם האחרונה. אולמרט ביקש מהשרים שחברים בקבינט להסמיך אותו, את ברק ואת שרת החוץ לבני כדי להכריע בעיתוי התקיפה ובאופן ביצועה. הקבינט אישר.
לאחר מכן דגן הופיע לפני אולמרט, ברק ולבני. אחריו נכנס לחדר הרמטכ"ל אשכנזי, שהציע את "ניגון שקט": להק של מטוסי קרב שימריא מישראל, יטוס מעל הים עד גבול טורקיה-סוריה, יפנה לצפון סוריה, יוריד על המטרה 17 טונות של חומרי נפץ וישמיד את הכור. זאת האופציה שנבחרה.
12 שעות אחר כך מבצע "מחוץ לקופסה" יצא לדרך. אולמרט, ברק, לבני וראשי מערכת הביטחון וצה"ל היו בבור בקריה. אולמרט ביקש שיכינו ליד משרדו בבור חדר שינה, כהיערכות לקראת מלחמה ארוכה שעומדת בפתח והוא יצטרך לנהל מהבור. באמצע הלילה התייצב מפקד חיל האוויר שקדי במשרדו של אולמרט בבור, הצדיע והודיע: "אדוני ראש הממשלה, הכור הושמד לחלוטין". אולמרט קם וחיבק אותו.
לא חלף זמן רב, ולחדר נכנס ראש אמ"ן. בדיעבד, ההערכות של אמ"ן ושל המוסד נמצאו מדויקות: אסד בחר לא להגיב על התקיפה - והמלחמה היחידה שפרצה כאן, היא מלחמת גרסאות שניטשת עד עצם היום הזה בין בעלי התפקידים שקיבלו את ההחלטה הדרמטית.
[הותר לפרסום: כך השמידה ישראל את הכור הגרעיני בסוריה]
[אולמרט רצה שהאמריקאים יתקפו; בוש הציע פתרון דיפלומטי]