הנקראות ביותר

הותר לפרסום: כך השמידה ישראל את הכור הגרעיני בסוריה

יותר מעשור לאחר התקיפה, כך יצאה ישראל למבצע המורכב למרות החשש שיוביל למלחמה ■ סיקור מיוחד על מאחורי הקלעים של המבצע

מטוסי חיל האוויר / צילום: רויטרס
מטוסי חיל האוויר / צילום: רויטרס

בלילה שבין 5 ל-6 בספטמבר 2007, תקפו מטוסי חיל האוויר הישראלי והשמידו כור גרעיני שסוריה בנתה בחשאי במשך שנים, בסיוע הדוק של קוריאה הצפונית, ליד העיירה המדברית דיר א-זור שבצפון המדינה. לתקיפה הדרמטית קדמו חודשים של תכנון ואימונים, לצד מבצע ענק לאיסוף מודיעין מדויק על המתרחש במדבר הסורי, שהובילו המוסד ואגף המודיעין (אמ"ן) של צה"ל. מדובר בכור פלוטוניום שהתגלה חודשים אחדים קודם לכן - והושמד זמן קצר לפני שהופעל - לאחר שכבר חובר לצנרת מים מנהר הפרת, הליך שנועד לאפשר את קירור מערכותיו במסגרת פעילותו.

התקיפה של הכור ארכה דקות אחדות שבמהלכן הטילו מטוסי חיל האוויר 17 טונות של חימושים מדויקים על מבנה הכור, שקרס לחלוטין ועלה בלהבות. זמן קצר לאחר התקיפה אמ"ן קבע כי הכור הושמד. כל מטוסי חיל האוויר שבו בשלום לבסיסם.

שלב אחר שלב: כך השמידה מדינת ישראל את הכור בסוריה

loading

דיר א-זור לפני התקיפה / צילום: באדיבות דוצ

דיר א-זור לאחר התקיפה / צילום: באדיבות דוצ

במשך יותר מעשור הקפידה ישראל על מדיניות של שתיקה מוחלטת ביחס למה שאירע באותו לילה דרמטי בדיר א-זור. החשש העיקרי היה שהודאה ישראלית רשמית בתקיפה תוביל לתגובה צבאית קשה מצד סוריה - ולמלחמה שתלווה במטחים כבדים של טילים ורקטות לעבר כל שטח ישראל. "סוריה של לפני עשור הייתה סוריה אחרת, עם צבא מתפקד, עם יכולת מבצעית בתחום הטילים ומאגרים גדולים של נשק כימי. היינו קרובים מאוד למלחמה איתה ולכן העדפנו שהתקיפה תהיה שקטה ועם סדר כוחות קטן אך ממוקד, כדי שלאסד יהיה 'מרחב הכחשה', שהוא לא ירגיש שהוא נדחק אל הקיר ובעקבות התקיפה במלחמה", אומר גורם צבאי בכיר לשעבר.

כעת, יותר מעשור אחרי אותו לילה דרמטי מעל המדבר הסורי, הצנזורה הצבאית מתירה לכלי התקשורת בישראל לספר את הסיפור שעד כה צוטט בארץ רק בהתבסס על פרסומים זרים, על המבצע שקיבל את השם "מחוץ לקופסה".

הגילוי: "יותר מזל משכל"

לתקיפה המוצלחת של הכור הגרעיני בסוריה קדם מחקר מודיעיני ענק וחסר תקדים שהובילו המוסד, בראשות מאיר דגן ז"ל, ואגף המודיעין של צה"ל (אמ"ן), שבאותה העת עמד בראשו האלוף (במיל') עמוס ידלין.

מאיר דגן / צלם: איל יצהר

עמוס ידלין / צלם: אריאל ירוזלימסקי

הכור הוקם בסודיות, במסווה של חווה חקלאית, ושהו בו מדענים צפון קוריאנים. שם הצופן שלו בסוריה, שהיה ידוע רק למתי מעט שותפי-סוד, היה "אל קיבאר". בקהיליית המודיעין ובמערכת הביטחון בישראל קראו לו בשם הקוד "עין הבשור".

נשיא סוריה, בשאר אסד, פיקח על הפרויקט השאפתני באופן אישי, תוך מידור מוחלט אודות המיזם הסודי שמתפתח בצפון המדינה. את המבצע החשאי הוביל וניהל יד ימינו, יועצו ואיש סודו, מוחמד סולימן, שהמודיעין הישראלי הכיר גם כמי שמנהל ערוץ להעברת נשק מסוריה לחיזבאללה בלבנון. 11 חודשים לאחר שהכור הופצץ והושמד בידי ישראל, סולימן חוסל משתי יריות מדויקות של צלף שנורו לעברו, בעת ששהה בבית הנופש שלו בחופה של עיר הנמל טרטוס בסוריה.

מסמכים שהדליף אדוארד סנודן, לשעבר איש הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב, ואשר פורסמו בעיתונות הזרה לפני כשנתיים וחצי, הצביעו כי פעולת החיסול של סולימן בוצעה בידי כוח משייטת 13 של צה"ל.

החשדות בישראל לפעילות גרעינית בסוריה התעוררו בעקבות מהלכים יזומים שבהם פתחה קהיליית המודיעין, במרכזם מחקר מורכב וסבוך שכלל ניתוח של פרטי מידע שנכנסו שנים לפני כן לגופי המודיעין השונים, ורבים מהם סווגו כ"פרטי מידע שוליים", שלא מתחברים לשום סיפור או תמונה. באותן השנים העיניים של המודיעין הישראלי הופנו דווקא לתוכנית הגרעין האיראנית, למערך הטילים הסורי והרקטות של חיזבאללה, ולזירה הפלסטינית.

יש המייחסים את הסיבה לקיום המחקר המודיעיני בנושא דווקא לשליט לוב לשעבר, מועמר קדאפי, שבסוף 2003 הדהים את העולם והצהיר כי לוב תתפרק מרצונה מתוכנית הגרעין הצבאית שהובילה בחשאי, וזאת מבלי שארגוני הביון בעולם כלל ידעו עליה. גם ישראל הופתעה מההצהרה של קדאפי, ובגופי המודיעין עלה החשש שאם לוב הצליחה לקיים תוכנית גרעין צבאית סודית - אין סיבה שלא להאמין שגם למדינות נוספות באזור יש מוטיבציה, שאיפות ואף מהלכים ממשיים בנושא. העיניים בישראל הופנו לעבר מדינות באזור אך בסופו של דבר ננעצו בסוריה.

"טוב שעלינו על זה", אומר ממרחק השנים גורם שכיהן בתפקיד ביטחוני בכיר באותה העת. "היה לנו הרבה יותר מזל משכל, כי תוכנית הגרעין הסורית יצאה לדרך מתחת לאף של כולם שנים לפני כן בלי שהתגלתה. פשוט לא עלינו עליה - לא אנחנו, לא האמריקאים ולא אף ארגון ביון של מדינה אחרת".

בארה"ב ובישראל התגבשה הערכה שתהליך הקמת הכור החל לפחות 5 שנים לפני גילויו, מה שלכאורה יכול להצביע על מחדל מודיעיני ישראלי ואמריקאי גם יחד. אבל הפרט הזה יכול להמחיש גם את המידור הרב שהנהיגה סוריה בנושא.

סימנים מחשידים ראשונים על כך שסוריה מתעסקת עם גרעין עלו בשנת 2004. באותה השנה אמ"ן והמוסד, ביחד ולחוד, השיגו פרטי מידע רגישים שהצביעו על קיומו של פרויקט גרעין סודי בסוריה, בסיוע ובליווי אינטנסיבי של מומחים צפון קוריאנים. "אניות מצפון קוריאה פרקו ציוד ומטענים כבדים לעתים תכופות בנמל לטקיה, משאיות נסעו משם לדיר א-זור", מספר גורם ישראלי.

על רקע הגילויים המטרידים, גופי המודיעין בישראל עקבו, ליקטו מידע והגבירו ערנות, והמלאכה רוכזה בצוות מחקרי גדול שהוקם בתוך חטיבת המחקר של אמ"ן ותפקידו היה לזהות אינדיקציות לפעילות גרעינית בסוריה, תוך ניתוח האסטרטגיה שלה בתחום הגרעין. סוגיית הגרעין הסורי קודמה באותו הזמן למקום גבוה בסדר העדיפויות של קהיליית המודיעין הישראלית ותפסה חלק מרכזי בתוכנית העבודה השנתית של אמ"ן.

בתחילת 2006 כבר עלה חשד ממשי שסוריה בונה כור גרעיני, בעקבות ממצא שהיווה עבור קהיליית המודיעין הישראלית נקודת מפנה משמעותית בהבנת העיסוק המוזר של סוריה בגרעין. זאת, לאחר שבאותו הזמן נכנס לאמ"ן מידע שהוגדר בידי גורמי צבא כ"איכותי ומהימן, שמצביע על התחלה של תהליכים שמתאימים לבנייה של כור גרעיני".

התפנית: "במבנה נראו מדענים קוריאנים"

כארבעה חודשים מאוחר יותר כבר התגלה לעיני המודיעין הישראלי הכור שנבנה בדיר א-זור: מבנה בצורת קובייה שמכוסה בגג גדול ומרוחק כ-450 ק"מ מדמשק. המבנה הקובייתי החשוד נבנה בתוך עמק שמרוחק כ-800 מטר בלבד מגדות הפרת. הכביש היחיד באזור הכור היה מרוחק ממנו כחצי ק"מ, וממנו לא ניתן היה לראות את האתר הסודי שעורר סקרנות ועניין עצומים במערך המודיעין הישראלי.

הקביעה הדרמטית, כי מדובר בכור אטומי הובאה בבהילות לראש הממשלה אולמרט, לשר הביטחון פרץ ולצמרת מערכת הביטחון במסגרת דוח מחקר חזותי ומסווג שחיברה חטיבת המחקר באמ"ן ונשא את הכותרת: "סיכום ניתוח חזותי לאתר 'קובייה הונגרית' צפונית לדיר א-זור".

בקיץ של אותה שנה הצפון התלקח ובער. ישראל נגררה למלחמה שלא רצתה בה ולא נערכה לקראתה עם חיזבאללה בלבנון. בסוף אותה השנה, כשכאן עוד סערו הרוחות בעקבות תוצאות המלחמה ותהליכי קבלת ההחלטות שהובילו אליה, נכנס לאמ"ן ולמוסד מידע נוסף שהצביע על עיסוק סורי אינטנסיבי עם חומר גרעיני שנדרש להפעלת הכור.

בתחילת 2007 המוסד ואמ"ן התרשמו שסוריה מתקדמת בצעדי ענק עם תוכניתה החשאית. באותו הזמן התקבלו בישראל אינדיקציות שלפיהן מדובר בכור פלוטוניום, שזהה לכור הגרעיני הצפון קוריאני שביונגביון ובנייתו נמצאת בשלבים מתקדמים מאוד.

"הם אפילו לא פרסו מערכות הגנה מסביב לכור, והדירו משם כל סממן צבאי כדי לא לפגוע בסיפור הכיסוי שתפרו, שמדובר בחווה חקלאית", מספר בעל תפקיד בכיר באותה עת במערכת הביטחון. "בדיעבד התברר שהגג הגדול וקירות הבטון ששיוו לכור מראה של מבנה קובייתי הסתירו את מה שקורה בפנים, שם הלכה והושלמה בניית ליבת הכור".

התפנית באה בזכות הישג מודיעיני מרשים של ישראל. הנתונים הוגדרו בידי אותם גורמים "דרמטיים", וכללו חומרים מהותיים אודות המתרחש בדיר א-זור. "בתוך המבנה צולמו מדענים שנראים צפון קוריאנים, ומעבר לזה, התרשמנו ממה שקורה בתוך הקובייה שכבר הכרנו מצילומי הלוויין. ניתחנו את התמונות ואת החומרים והגענו למסקנה חד-משמעית שמדובר בכור גרעיני שמיועד לייצור פצצות אטום ושיש לנו ביד את ה'אקדח המעשן' שחיפשנו כל הזמן", משחזר בכיר ישראלי שהיה מעורב בתהליך.

מהשלב הזה, ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון פרץ, הרמטכ"ל גבי אשכנזי וראש המוסד מאיר דגן היו תמימי דעים: הכור יופצץ ויושמד, וישראל לא תאפשר לסוריה להתחמש בנשק אטומי. חלק ניכר ממשאביה של קהיליית המודיעין הופנה לאיום שמתהווה בסוריה, כדי להשיג ראיות מפלילות על חתירתה לפצצות אטום. המאמצים כללו הכוונה של יחידות האיסוף השונות של קהיליית המודיעין להשגת מידע מדויק, מגוון ואיכותי על המטרה.

אהוד אולמרט / צלם: רויטרס

"היינו צריכים להתכנס לקביעת נקודת האל-חזור לתקיפת הכור ונדרשנו לשאלה בתוך כמה זמן הוא יהיה 'חם', כלומר במצב שהוא כבר פעיל ולא ניתן לתקוף אותו בלי לגרום נזק סביבתי חמור", אומר ל"גלובס" עמיר פרץ, שהיה אז בשלהי ימיו כשר הביטחון.

עמיר פרץ / צלם: איל יצהר

נקודת ההתייחסות למצב הכור ולעיתוי התקיפה שלו נקבעה על פי קצב העבודות לחיבור צינור המים מגדות נהר הפרת למבנה הקובייתי. "ברגע שהצינור מתחבר לכור הוא נהיה 'חם' ולא ניתן להפציץ אותו בלי לגרום לדליפה רדיואקטיבית", מסביר פרץ. "זה מצב קריטי ושינוי מהותי בכל אופן ההתייחסות שלנו לנושא".

"תקיפה של כור 'חם' הייתה גורמת לזיהום רדיואקטיבי של מימי נהר הפרת ולפגיעה בטורקיה, ועל כל אחד שהיה מת מהרעלה כלשהי בבצרה שבעיראק העולם הערבי היה מאשים אותנו", טוען גורם ישראלי שהיה מעורב בדיונים הדרמטיים והסודיים שהתקיימו בישראל טרם המבצע.

התקיפה: "זאת הייתה גיחה ארוכה"

מחשבה רבה הושקעה בחודשים שקדמו לתקיפה הכור הסורי על האופן שבו ישראל תבצע אותה. לפי מקורביו של פרץ, כחצי שנה לפני התקיפה החלו להתגבש בחיל האוויר אופציות אפשריות להשמדת הכור.

גם גורמים בסביבתו של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט אישרו כי מאז גילוי הכור, צה"ל עבד על פיתוח שורה של אופציות התקפיות. חיל האוויר החל לפתח אופציה לתקיפה שקטה, ובמרכזה תקיפה של כוח אווירי מצומצם שיגיע אל המטרה בדיר א-זור באמצע הלילה, בטיסה נמוכה כדי לחמוק ממערכות המכ"ם, יטיל עליו חימושים במשקל כולל של 17 טונות וישוב לישראל בלי להיקלע לעימותים מיותרים עם הצבא הסורי. התוכנית קיבלה את השם "ניגון שקט", ואושרה לביצוע בידי הקבינט. התקיפה בוצעה באמצעות מטוסי הקרב המתקדמים ביותר ששימשו את חיל האוויר באותה עת - F-16 I "סופה" ו- F-15 I "רעם".

טייס חיל האוויר / צילום: באדיבות דוצ

ב-5 בספטמבר, בשעה 22:30, המריאו 8 מטוסים מבסיסי חיל האוויר חצרים ורמון שבנגב אל היעד שמרוחק כ-450 קילומטר מישראל. להק המטוסים הישראליים פנה מערבה, טס מעל הים התיכון תוך הקפדה על טיסה בגובה נמוך מאוד, "של מטרים ספורים מעל קו המים", כפי שמתאר גורם צבאי בכיר באותה עת, כדי למנוע את גילוי המטוסים במערכות מכ"ם שפרושות במדינות באזור.

הטייסים הישראלים הפעילו מערכות לוחמה אלקטרונית מסווגות, פרי פיתוח של תעשיות ביטחוניות מקומיות ש"עיוורו" אמצעים צבאיים המשמשים לגילוי וזיהוי תנועה אווירית חריגה. במהלך הטיסה אל היעד וממנו, הטייסים נדרשו להקפיד על דממת אלחוט. בגבול טורקיה-לבנון מטוסי התקיפה הישראליים פנו מזרחה, לעבר צפון סוריה.

התקיפה נעשתה בשני מבנים, ארבעה מטוסים בכל אחד. "זאת הייתה גיחה ארוכה", משחזר בשיחה עם "גלובס" סא"ל ד', טייס F-15 I מטייסת 69 שהיה ברביעייה הראשונה שתקפה את המטרה. "טסנו אל היעד ב'חתימה נמוכה' כדי למזער את הסיכון להתגלות, כדי לשמור על עקרון ההפתעה, ולאחר מעשה כדי למנוע הסלמה ביטחונית עם סוריה. התקיפה עצמה ארכה דקות אחדות. לכל מטוס הייתה מטרה מאוד ממוקדת, שהותאמה לו גם לפי סוגי החימוש שנשא".

הטייסים שהשתתפו בתקיפה התאמנו לקראתה במשך חודשים ארוכים, לצד אימונים שהתקיימו בו-זמנית לקראת מלחמה אפשרית בחזית הסורית שתפרוץ בעקבות התקיפה. "ידענו שאנחנו מתאמנים על משהו גדול אבל לא ידענו כלום על פרטי המטרה ופרטי המדינה שבה ייעשה המבצע", מספר סא"ל ד', שכיום משמש בתפקיד ראש ענף מטוסים בחיל האוויר. "היינו קבוצה של עשרות לוחמים ולפרטי המטרה נחשפנו רק במסגרת התדריך הסופי, שעות אחדות לפני הטיסה. בשלב הזה כל אחד השלים לעצמו את הפאזל".

"אתם נשלחים היום להשתתף בביצוע משימה בעלת חשיבות עליונה למדינת ישראל ולעם היהודי", כתב באיגרת מיוחדת וסודית שיועדה לטייסים המשתתפים במבצע, מפקד חיל האוויר דאז, האלוף (במיל') אליעזר שקדי. "המשימה היא השמדת המטרה, ניתוק מגע ללא הפלת מטוסים וביצוע ב'חתימה נמוכה' ככל האפשר. הכוונה היא שהפעולה לא תקושר, לפחות לא בשלב הראשון, למדינת ישראל ובכך לצמצם את הפוטנציאל למהלך מלחמתי נרחב". שקדי חתם את האיגרת באיחולי הצלחה לצוות הטייסים והוסיף: "אני סומך עליכם, מאמין בכם ומשוכנע ביכולתכם".

טייס חיל האוויר / צילום: באדיבות דוצ

ההמתנה: "לקחנו בחשבון שמכינים לנו 'הפתעות'"

בישראל, אלה היו שעות מורטות עצבים. בחדר המצב בבור בקריה בתל אביב התכנסו באותו הזמן ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, ולצדו שר הביטחון, אהוד ברק, שנכנס לתפקידו כחודשיים וחצי לפני כן, לאחר שהחליף את עמיר פרץ. כחצי שנה קודם לכן פרץ, ביחד עם אולמרט, הנחו את חיל האוויר להכין כמה אופציות לתקיפת הכור הגרעיני, שהיה בשלבי הקמה מתקדמים.

בבור ישבו גם שרת החוץ דאז, ציפי לבני, הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, ראש אמ"ן, האלוף (במיל') עמוס ידלין, ובכירים נוספים בצה"ל, במערכת הביטחון ובקהיליית המודיעין הישראלית באותה תקופה, שהיו שותפים לסוד ומעורבים בפרטי המבצע הרגיש.

 ציפי לבני / צלם: אריאל ירוזלימסקי

על המבצע פיקד מפקד חיל האוויר שקדי. "אחד המסכים בבור הקרין כל הזמן את עמוד הבית של אתר חדשות ישראלי, ומעליו פרסומת ללימודי פסיכומטרי עם הכותרת 'למבצע הזה אין הזדמנות שנייה'. כולנו הסכמנו עם הפרסומת הזאת, רק בהקשר אחר לגמרי", נזכר כעשור לאחר מכן דובר צה"ל באותם הימים, תא"ל (במיל') אבי בניהו.

ברקע עמד החשש שהתקיפה הישראלית לא תעבור בשקט, וסוריה תגיב עליה בירי כבר של טילים ורקטות על העורף בישראל, כיוון שהנשיא הסורי, בשאר אסד, לא יוכל להבליג על הפרת הריבונות של מדינתו. על רקע חששות אלה, גורמי המודיעין בישראל העריכו כי "תקיפה שקטה" ודממה תקשורתית בנושא יאפשרו לאסד להבליג על הפעולה ולא להכניס את האזור למלחמה.

באותם הימים המערכת הפוליטית ציפתה בדריכות לפרסום דוח ועדת וינוגרד, שחקרה את תהליך קבלת ההחלטות בזמן המלחמה בלבנון ב-2006.

"היינו בלב תקופת התחקור של מלחמת לבנון השנייה כשבמארס 2007 הגיע לשקדי מודיעין על סוריה. הוא הוביל נוהל קרב וביקש ממני לרכז אותו", מספר ראש מחלקת המבצעים לשעבר בחיל האוויר, וכיום מפקד החיל, האלוף עמיקם נורקין. "המורכבות הייתה גדולה, להכין את חיל האוויר למלחמה, בזמן שחיל האוויר לא מבין מדוע הוא צריך להתכונן למלחמה כזאת וכל ההתרחשות מסביב מתקיימת תחת סיפור כיסוי".

"היו לנו אימונים ארוכים לפני התקיפה", מספר הטייס, סא"ל ד'. "בכל פעם בחנו חלק אחר בגיחה, התאמנו על מודלים שונים שדימו את המבצע אחד לאחד - בלי לצאת מהשטח האווירי של ישראל, תוך תקיפת מטרות דמה במטווחים של חיל האוויר. עבדנו על סל אפשרויות והתאמנו על שיטות ביצוע שונות. המודיעין שקיבלנו היה איכותי ונערכנו לכל תרחיש של הסתבכות, לרבות כניסה למצב של קרבות אוויר.

"המבצע תוכנן לפרטי פרטים, גיחה ברמה הגבוהה ביותר מבחינת הפרטים. התאמנו גם שורה של תרחישים אפשריים, כמו מארב של מטוסי אויב או של טילי נ"מ שיפתיעו אותנו. בכלל, לקחנו בחשבון שמכינים לנו 'הפתעות' - וזה לא יצא לנו מהראש, למרות האימונים האינטנסיביים והמפורטים שעשינו לפני כן. ערב לפני התקיפה עשינו את אותה טיסה על אותו מודל, רק בשמי הארץ. זה היה אחד לאחד, לרבות הטלת חימושים. היה לנו מודיעין מצוין שאפשר לנו להגיע ברמת מוכנות גבוהה מאוד לביצוע".

שניות אחרי שהפצצה האחרונה פגעה בכור הסורי, שכבר היה מכוסה בעננים של עשן ואבק, בחדר השליטה של חיל האוויר ובבור שבקריה נשמו לרווחה. בסרטון שתיעד את אותו הרגע בחדר השליטה של חיל האוויר נראה מפקד החיל שקדי דרוך ומתוח מול המסכים, ואז - באו מחיאות הכפיים. שקדי שיחרר חיוך קל וראש להק אוויר דאז, תא"ל (במיל') יוחנן לוקר, שישב בשורה השנייה מאחוריו, טפח לו על השכם.

תמונה קבוצתית, משתתפי התקיפה / צילום: באדיבות דוצ

המטוסים הישראליים כבר היו בדרכם לישראל, כשאחד מהם הטיל מכל דלק נתיק (בידון) שהיה מוצמד לכנף של מטוס F-15 בשטח טורקיה. הכיתובים על הבידון היו בעברית, וימים אחדים לאחר מכן צילומים שלו פורסמו ברחבי העולם, בהקשר לדיווחים שדיברו על תקיפה חשאית בצפון סוריה. "יש מטענים שאין סיבה להשתמש בהם באזור של מטרות, ולפעמים נוהגים להשליך אותם תוך כדי טיסה", מסביר סא"ל ד'.

התוצאה: "שיקום יכולת ההרתעה הישראלית"

החשש הכבד למלחמה נוספת בצפון, כשנה אחרי מלחמת לבנון השנייה, הוביל את צה"ל ואת מערכת הביטחון להתכונן להידרדרות האפשרית - במקביל להשלמת ההכנות לתקיפה.

"הצבא היה בכוננות שיא", מעיד בניהו, שהיה לצדו של הרמטכ"ל אשכנזי בזמן המבצע ובשעות המתוחות שאחריו. "זה היה אמצע הלילה, עליתי עם הרמטכ"ל מהבור לקומה ה-14 בקריה, ויש שם מסדרון עם חלונות שפונים לתל אביב. גבי הדליק סיגריה 'אירופה', הסתכל אל העיר ואמר לי: 'תסתכל טוב על תל אביב, כי יש מצב שבבוקר קו הרקיע שלה יהיה שונה'. היה מתח אדיר באוויר".

הרמטכ``ל גבי אשכנזי / צלם: דובר צהל

התגובה הסורית לתקיפה הייתה מבולבלת ונבוכה. חצי יממה אחריה דיווחו כלי תקשורת בסוריה על מטוסים ישראליים שחדרו למרחב האווירי של המדינה, והונסו על ידי חיל האוויר הסורי. בישראל שתקו, דובר צה"ל לא הגיב, הפוליטיקאים שידעו על מה שאירע נדרשו לסכור את פיהם: זמן קצר לפני כן, המלמ"ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון) דאז, אמיר קין, החתים כל אחד מבין שרי הממשלה שנחשפו לנושא על מסמכי סודיות, על פי הוראה שנתן הרמטכ"ל אשכנזי. "באותן השעות עדיין לא ידענו כיצד הסורים יגיבו", אומר כיום ברק.

הימים הבאים התאפיינו בדריכות גבוהה בישראל ובכוננות עליונה בצה"ל מחשש למלחמה, אך ככל שנקפו, הסבירות שלה הלכה וירדה והתברר כי הערכת המודיעין הישראלית, שלפיה תקיפה שקטה תעלה את הסיכוי להבלגה מצד סוריה, הייתה נכונה.

בשיחה שקיים מאוחר יותר עם מפקדי הטייסות שהיו מעורבים בתקיפה, אמר ברק: "הסרתם איום ממשי עם חשיבות קונקרטית למדינת ישראל. המבצע העצים, חידש ושיקם את יכולת ההרתעה של ישראל". הרמטכ"ל אשכנזי אמר למפקדי הטייסות: "זו מערכה שיש לה יותר משלב אחד, שכן לא מדובר רק בסיכול הכור, אלא גם במה שקורה אחר כך".

"אין כמוכם בעולם כולו", כתב כשבועיים לאחר מכן ראש הממשלה אולמרט במכתב אישי שנשלח למפקד חיל האוויר שקדי. "מזלו הטוב של עם ישראל הוא שאתם מגיני שמיו וארצו".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות