נפגעי תאונת עבודה / צילום: Shutterstock א.ס.א.פ קרייטיב
"מה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" כדברי שלמה המלך (קהלת).
הסטטיסטיקה מלמדת כי כמעט מדי יום, יוצא אדם במדינה למקום עבודתו ולא שב לביתו. חלקם מגיעים לבתי חולים, אחרים מוצאים את מותם במקום העבודה.
מאות הרוגים בשנה כתוצאה מרשלנות פושעת של נהגים, קבלנים, פועלים, מנהלי עבודה ועוד.
בעת האחרונה הועלה הנושא על סדר היום התקשורתי. עדכונים על עוד פועל שנפל אל מותו נשמעים תדיר. רק בתחילת החודש הזה פורסמו ממצאי מבקר המדינה על חדלות המערכת בטיפול בתופעה חמורה זו של נפגעים והרוגים רבים עקב התרשלות בתאונות עבודה.
ואולם תופעה חמורה זו הייתה מוכרת וידועה לכל העוסקים בדבר עוד לפני עשורים. כבר בשנת 2001 כתב מבקר המדינה דוח חמור בנושא. בדוח זה הפנה מבקר המדינה את הזרקור לבעייתיות שבקו התפר בין רשויות המדינה האמונות על הטיפול הפלילי ברשלנות פושעת זו.
בין היתר מתייחס מבקר המדינה בדוח משנת 2001 לכך שעוד בשנת 1999 מינו מנכ"ל משרד העבודה ופרקליטת המדינה דאז צוות בין-משרדי, שכלל נציגים של הפרקליטות, המשטרה ומשרד העבודה, עליו הוטלו לגבש נוהל ארצי לחקירת תאונות עבודה, במטרה להביא לייעול ולתיאום בין הגורמים המעורבים בטיפול החקירתי והמשפטי בתאונות אלה, להגביר את המודעות הציבורית לנושא ולהטמיע נורמות ראויות של בטיחות בעבודה.
בנובמבר 2000 הוגש לפרקליטת המדינה, למשרד העבודה ולמשטרת ישראל דוח מסכם מטעם הצוות הבין-משרדי. זכיתי להימנות באותם ימים עם הצוות הבין-משרדי שהוציא דוח מסכם בנושא. למיטב ידיעתי, עד היום לא יושמו המלצותיו. ואולם, אף בדוח מבקר המדינה משנת 2001 לא היה כדי להביא לשינוי במציאות העגומה.
בתחילת 2017, לאחר שמבקר המדינה החל לשוב ולבחון את הטיפול הלקוי של משרדי הממשלה השונים במניעת תאונות העבודה, פורסם בתקשורת כי פרקליט המדינה מתח ביקורת חריפה על הטיפול בחקירת התאונות במשטרת ישראל והמליץ על הקמת יחידת חקירה משטרתית ייעודית לנושא.
מדובר, למעשה, בחזרה על המלצת הצוות הבין-משרדי שהוגשו עוד בשנת 2000. חלפה יותר משנה ממועד פניית פרקליט המדינה, ויחידה משטרתית ארצית - אַיִן.
בהתייחסותם לנושא, מפנים היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה את האצבע המאשימה לעבר משטרת ישראל ומשרד העבודה. הם טוענים לחוסר ניסיון של חוקרי תאונות אלה, לבעיה בממשק בין חוקרי המשטרה למפקחי משרד העבודה ועוד.
ואולם, קביעת מדיניות האכיפה הפלילית והתווית סדרי עדיפות באכיפת החוק בנושאים השונים היא לפתחם של פרקליט המדינה והיועץ.
בעולם אוטופי, כל תיקי החקירה היו מטופלים במקביל ובזמן קצר. אך בעולם המעשה, נוכח עומסי עבודה עצומים וחוסר בכוח-אדם ומשאבים, יש חובה לתעדף סדר טיפול בתיקים על-פי קריטריונים שונים.
במבחן המציאות, תיקי הרשלנות שהובילו למוות מעלים לא אחת אבק על מדפי ארונות הפרקליטים. יש לכך סיבות רבות, חלק מוצדקות, אך האחריות לשינוי ההכרחי היא לפתחי הקברניטים.
לא רק קברניטי המערכת לא מציבים נושא זה בראש סדר העדיפויות. חלק לא מבוטל מבין הפרקליטים הפליליים, כמו יתר האזרחים, קיבלו את השראתם ואת תשוקתם לתחום הפלילי ולמלחמה בפשע, מסרטים וסדרות טלוויזיה עליהן גדלו ("פרקליטי L.A", "חוק וסדר" וכו'). רובם לא חלמו על ניהול תיקים של רשלנות בעבודה או של נהג שדרס ברשלנות אחרים.
הפרקליטים באו להילחם במשפחות הפשע, בעברייני צווארון לבן, בפשיעה הקלאסית (אונס, שוד רצח וכו'). משאת-נפשם לא היתה מעולם לנהל תיקים קשים ואפורים של פועל שנפל מבניין או הולך רגל שנהרג מפגיעת רכב.
בשני העשורים מאז יצא דוח מבקר המדינה ביחס למחדלים בטיפול פלילי בעבירות הרשלנות, הוקמו בפרקליטות המדינה מספר מחלקות חדשות, כולן בעלות ייעוד משמעותי וחשוב. רק ב-5 השנים האחרונות הוקמו שתי מחלקות חדשות, אחת מהן היא מחלקת הסייבר. לא קשה לנחש את מידת האטרקטיביות של מחלקה זו.
אין חולק על החשיבות והצורך במחלקות מעין אלו, אך אסור שהדבר יהיה על חשבון או במקום טיפול בתחום תאונות העבודה ועבירות הרשלנות.
מאות תיקי החקירה בשנה בתחום הרה גורל זה מלמדים על היקף התופעה ומחייבים שינויי סדרי העדיפות והקמת מחלקה ארצית חדשה שתרכז את הטיפול ברמה הארצית.
עבירת גרימת מוות ברשלנות ועבירות חבלה ברשלנות הן עבירות ייחודיות המצריכות מומחיות וניסיון.
יש מאות הרוגים ואלפי פצועים מדי שנה כתוצאה מרשלנות (בתחום הרפואה, תאונות דרכים, תאונות עבודה, אסונות ועוד), ונכון להיום עדיין אין מחלקה ארצית בפרקליטות, הממונה על תחום קשה ומורכב משפטית זה.
ראשי המערכת נדרשים למצוא את הדרכים להתגבר על הקשיים המובנים של תחום מורכב זה ולהעמיד פרקליט בכיר שיתמקצע וירכז תחום מורכב זה בראש מחלקה, בדיוק כפי שנעשה בנושאים מרכזיים אחרים, שכן כל יום שחולף גובה חייהם של קורבנות מיותרים.
■ הכותב היה הממונה על משמעת בשירות המדינה וניהל מאבק משפטי אל מול משרד ראש הממשלה ונציבות שירות המדינה.