חדוה בר / צילום: תמר מצפי
שלשום (א') הודיע בנק ישראל בחגיגיות על פרסום מתווה סופי להקמת בנק חדש. בבנק ישראל התגאו בתוצאה שכללה מספר הקלות, ובראשן הפחתת דרישות ההון העצמי מ-400 מיליון שקל, ל-50 מיליון שקל בלבד. ההקלות ופישוט התהליך אמורים להביא סוף סוף להקמת בנק חדש בישראל, אחרי שמעל ל-40 שנה לא קם בנק חדש.
מתווה זה הוא אחת התוצאות של רפורמת שטרום - רפורמה גדולה המורכבת מסעיפים רבים, שחלקם עדיין תקועים ולא מיושמים. הנחת היסוד של הרפורמה הייתה שמשקי בית ועסקים קטנים משלמים מחירים גבוהים מדי למערכת הבנקאית, בגלל התחרות הנמוכה, ויש לפעול לשיפור המצב. כך גם הוגדרה המטרה של ועדת שטרום שבהמשך הפכה לחקיקה: "הגברת התחרות בשירותים בנקאיים ופיננסיים נפוצים".
ומה הדרך להוריד מחירים? בוועדת שטרום חשבו שהדרך היא להוסיף שחקנים חדשים, ובראשם חברות כרטיסי האשראי המופרדות. בנוסף לכך, נקבעו שורה של סעיפים שאמורים לעודד כניסת שחקנים חדשים, ולהקל על ההשוואה בין יתר השחקנים. אלא שענף הפיננסים מורכב למדי - "הוספת שחקנים חדשים" נשמע משפט קל וברור, אבל הדרך לכך ארוכה ומפותלת. רק בשבוע שעבר נשמעה ביקורת חריפה בכנסת על כך ששנה וחצי לאחר שנחקקה רפורמת שטרום, נושאים רבים עדיין תקועים ולא מיושמים.
בחילת השבוע אכן נרשם צעד חשוב ביישום הרפורמה כשבנק ישראל הודיע על הקלת הכללים להקמת בנק חדש, והמפקחת חדווה בר הבטיחה באחרונה שהנה, ממש עוד שנה, יקום סוף סוף בנק דיגיטלי. אז זהו? אפשר להיות מרוצים? בנקים חדשים יוקמו, חברות כרטיסי אשראי יופרדו, והמטרה האמיתית של הרפורמה - הוזלת מחירים למשקי בית ועסקים קטנים תושג סוף סוף?
התשובה המסתמנת היא "לא". לצד כל הצעדים הרבים והמורכבים שמקדמים בבנק ישראל ובאוצר (ואפשר להתווכח על הקצב, אבל צריך לזכור שמדובר בתהליכים מורכבים), בשקט בשקט, נרשמת דווקא מגמה הפוכה של עליית ריביות, שעלולה רק להחריף.
מדוח הפיקוח על הבנקים שפורסם בשבוע שעבר עולה שעם כל הכבוד לעלייה בתחרות, ולציפייה שהיא תחריף, הריביות למשקי בית ועסקים קטנים עולות. במשקי בית עמדה הריבית הממוצעת בהלוואות אשתקד על 5.87% לעומת 5.72% בשנת 2016. בעסקים קטנים העלייה היית חדה אף יותר, כשריבית הממוצעת עמדה על 3.97% אשתקד לעומת 3.43% בשנת 2016 - שיעור עלייה של קרוב ל-16%(!).
לשם השוואה, הריבית לעסקים בינוניים וגדולים נותרה ללא שינוי, ועמדה על 2.16-2.57%. כלומר, מראש הריבית למשקי בית ועסקים קטנים גבוהה יותר, ואשתקד הפער מול המגזר העסקי רק התרחב. וחשוב לזכור שההכנסות מריבית הן בור השומן המשמעותי של הבנקים, העמלות פחות משמעותיות והן ממילא במגמת שחיקה.
אז איך זה שדווקא כשמדברים על הגברת התחרות הבנקים לא חוששים ומעלים ריביות? הסיבה המרכזית לכך היא שהסיכון עלה. ניתן לראות היטב את עליית הסיכון בדוחות הבנקים. בשנה שעברה הפרישו הבנקים 1.3 מיליארד שקל להפסדי אשראי במשקי בית. העלייה בהפרשות להפסדי אשראי עמדה על 30-50% לעומת נתוני 2016 (הנתונים הם בנטרול בנק לאומי שהקטין חשיפה לאשראי הצרכני וכתוצאה מכך ההפרשות שלו היו נמוכות).
כשהסיכון גדל, הבנקים מיד מחשבים מסלול מחדש - מתמחרים ומעלים מחירים כדי שרווחיהם לא ייפגעו.
אבל מה בעצם קרה? המשק במצב טוב, האבטלה בשפל, איך ייתכן שהסיכון עלה? התשובה היא שבמקביל לרפורמת שטרום הגדולה והמורכבת, התנהלה לה בשנים האחרונות ובשקט יחסי מספר רפורמות בכל הקשור להליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון.
מדובר במספר שינויים בחקיקה שתוצאתם משותפת: הקלה על תהליכי פשיטת הרגל, ומתן דגש על שיקום הלווה, גם אם זה בא על חשבון הנושה. השינויים הללו הרבה יותר קלים ליישום לעומת רפורמת שטרום המורכבת, והתוצאה שלהם כבר קיימת בשטח: ירידה במוסר התשלומים במשק, ועלייה חדה במספר הפניות לפשיטת רגל: מ-12 אלף בשנת 2012 למעל 21 אלף בשנת 2017.
אם בעבר הליכה לפשיטת רגל נחשבה ל"בושה" היום מדובר בפרקטיקה מקובלת יותר ובדרך לגיטימית למחיקת חוב, בבנקים מספרים שאפילו על חוב בהיקף של 30 אלף שקל, אנשים פונים להליך פשיטת רגל, שמותיר את הבנק בעיקר עם מחיקת חוב. הבנקים בתחילה הופתעו מהשינוי החד יחסית במגמה, אבל אשתקד כבר התאימו את עצמם לעולם החדש: הפכו לבררנים יותר בהלוואות, שיפרו הליכי גבייה ו... העלו ריביות כדי לפצות על הסיכון.
בשנים הקרובות עוד צפויים לנו שינויים רבים: שחקנים חדשים ייכנסו ומאגר נתוני האשראי יסייע להעריך טוב יתר את הסיכון של הלווה ולהציע ללווים איכותיים הלוואות בריבית טובה. אולם גם בר הודתה בשבוע שעבר שלא ניתן לדעת בוודאות שהשינויים הרבים יביאו לירידה בריביות. ההערכה שלנו: השינויים בחקיקה בתוספת אפשרות לתרחיש של האטה כלכלית יהיו חזקים יותר מכל כניסה של בנקים דיגיטליים חדשניים, והריביות עוד יעלו.