קריירה/ צילום: צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
"אני מחפש תפקיד יוקרתי עם ביטחון תעסוקתי", אמר לי השבוע מנהל שמתלבט לגבי המשך דרכו המקצועית, "ושיאפשר לי לשלב עבודה ומשפחה", הוסיף, כאילו הפרדוקס לא מספיק גדול גם כך.
פירמידת מיצוב המגזרים
המנהל הנ"ל, כמו בעלי מקצוע ומנהלים רבים אחרים, אינו מודע לפרדוקס המובנה בין יוקרה מקצועית לביטחון תעסוקתי, ולעובדה שהמתאם ביניהם שלילי, כלומר - ככל שהתפקיד יוקרתי יותר הביטחון התעסוקתי שבצידו יורד, וכמוהו גם הסיכוי של בעליו לאזן 'בית-עבודה'.
מדוע? כי יוקרה מחד וביטחון תעסוקתי מאידך הם קודם כל פונקציה של מורכבות התעשייה / המגזר המעסיק ושל רמת התחרות, ולא של התפקיד או של העובד עצמו, שיכולותיו וכישוריו המקצועיים הם מישנים במקרה זה. המשמעות היא כי אותו אדם עם אותה הגדרת תפקיד במגזרים תעסוקתיים שונים ייהנה מרמת יוקרה שונה, וכנ"ל מביטחון תעסוקתי.
ניקח למשל מנהלי כספים, משאבי אנוש או שיווק במגזר ההייטק, שיוקרתם ושכרם גבוהים משמעותית ממקבילים להם בחברות דומות בגודלן מחוץ להייטק, בעוד ביטחונם התעסוקתי נמוך להפליא. מדוע? הדרך הכי טובה להמחיש את הסוגיה היא באמצעות פירמידת מיצוב המגזרים במשק, המדגימה באופן גרפי את הפרדוקס בין מיצוב יוקרתי לביטחון תעסוקתי.
בקודקודה של הפירמידה הזו מתנוסס מגזר ההיי-טק על 300 אלף עובדיו שנהנים מהיוקרה הגבוהה ביותר, רק שאליה צמוד ביטחון תעסוקתי מהרעועים במשק. מורכבות התעשיות, הרמה הטכנולוגית, מתח הרווחים הגבוה, הדינמיות וכו' הם שמקנים את היוקרה למגזר ולעובדיו (איכות העובדים הנדרשת כדי לקיים תעשייה היא ביחס ישר למורכבותה), רק שאותם המאפיינים בדיוק הופכים את החברות הללו לכל כך פגיעות לתחרות, שבתורה פוגעת בביטחון התעסוקתי. לזה תוסיפו את המאפיינים המקצועיים והאישיותיים הנדרשים מעובדים כדי לשרוד בסביבה ארגונית שכזו, ואת הקצב שרבים מתקשים לעמוד בו, ויש לכם את תמונת (אי) היציבות התעסוקתית במלואה.
יותר מקצועי אבל פחות יוקרתי
לעומת זאת, במגזר התעשיות המסורתיות (לא הייטק), הממוקם במרכז פירמידת מיצוב המגזרים, ייהנו שלשת המנהלים הללו מביטחון תעסוקתי משופר אך מיוקרה פחותה, זאת למרות שלעיתים התפקיד שהם ממלאים משמעותי בהרבה. קחו לדוגמה מנהל שיווק בחברת B2C (משווקת לצרכן סופי) - למשל חברת מזון - והשוו את תפקידו למנהל שיווק בחברה טכנולוגית באותו סדר גודל. עניינית הרמה המקצועית הנדרשת ממנו גבוהה לאין שיעור ממקבילו בחברת תוכנה (הגם שהאחרון נדרש לאנגלית ברמה גבוהה), התפקיד שהוא ממלא מורכב בהרבה ובעל השפעה דרמטית על הביזנס, ולמרות זאת שכרו יהיה נמוך משמעותית, וכנ"ל היוקרה. הסיבה לכך היא המיצוב הנמוך יותר של תעשיית המזון (שבתוך מגזר התעשיות המסורתיות ממוצבת מאד גבוה), רמת המורכבות הפחותה שלה, מתח הרווחים הנמוך יחסית וכו', שהופכים את מגזר התעשיות המסורתיות על 2.5 מיליון עובדיו ליוקרתי פחות מההיי-טק, אך יציב יותר תעסוקתית.
ובבסיס הפירמידה? שם רובץ לו בנחת המגזר הציבורי שמעניק לעובדיו ביטחון תעסוקתי אבסולוטי, אבל מאידך תדמית מקצועית נמוכה, ויוקרה בהתאם, למעט היוצאים מהכלל - שורה של בעלי תפקידים בארגונים יוקרתיים הנהנים מכל העולמות - ביטחון תעסוקתי אבסולוטי, שכר גבוה, מעמד ויוקרה (שחלקם אף ממנפים אותה לעבודה במקביל גם במגזר העסקי - למשל רופאים ואנשי אקדמיה).
בקצה השני של היוצאים מהכלל ישנה עוד קבוצה - עובדי המגזר השלישי שסובלים מכל העולמות- מהתדמית הנמוכה של המגזר הציבורי, מהביטחון הרעוע של המגזר העסקי ומשכר הנמוך משניהם, כאשר בטווח ישנו קומץ מגזרים שמעניקים ביטחון תעסוקתי, יוקרה ושכר גבוהים למדי, בצד שעות עבודה נוחות (למשל בנקים וחברות ביטוח).
מחיר שעה הגבוה במשק
מה עדיף? תלוי במקצוע, בסדרי העדיפויות ובנכונות לשלם את תג-המחיר שצמוד לכל אחד מהמגזרים, שגם בתוכם ארגונים מדורגים על פי השוק שבו הם פועלים (ובהתאמה השכר, היוקרה והביטחון התעסוקתי). ואם נחזור לרגע למנהל שלנו - אז למרות תשוקתו העזה לתפקיד יוקרתי העדפתו הגורפת היא לקביעות ולשעות עבודה נוחות (למזלו הוא אוחז במומחיות רבת-ערך לארגונים מגזר הציבורי), והוא לא היחיד. רוב האנשים מעדיפים ביטחון תעסוקתי על פני יוקרה, ולראיה מספר המועמדים העצום על כל משרה במגזר הציבורי, שמוכנים להתפשר גם על מקצועיות וגם על תרבות ארגונית מאתגרת - וזאת בתמורה לשקט נפשי, לעבודה נוחה, לתנאי העסקה מעולים ולמחיר שעה מהגבוהים במשק.
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com