מנכ"ל של אחת מהחברות הגדולות בשוק התקשורת העריך לאחרונה את ההספק של מנכ"ל משרד התקשורת הנכנס, נתי כהן. המנכ"ל שיבח את העובדה שכהן קיבל כמה החלטות משמעותיות תוך זמן קצר, החלטות כגון השימוע בנושא מיזם הסיבים האופטיים IBC, וקיצור היקף הפריסה שלו ל-40% מבתי האב, היישום של רפורמת הטלפוניה הסיטונאית שהייתה תקועה במשך שנים, ואת השימוע על עדכון תעריפי האינטרנט במסגרת השוק הסיטונאי. כהן קיבל אתמול החלטה נוספת, להעניק להוט עוד עשרה חודשים להחליט כיצד היא רוצה לעמוד במחויבותה להשלים את הפריסה האוניברסלית שלה ברחבי הארץ שנתונה במחלוקת כבר שנים רבות.
לכאורה, כהן קיבל החלטות מתבקשות וקידם סוגיות שתקועות זמן רב. למעשה, כהן מקבל החלטות מתבקשות, עושה סדר בסוגיות שעל הפרק, ומקבל החלטות על בסיס המלצות של הדרג המקצועי. חשוב לציין שכהן נכנס לתפקיד אחרי תקופת כהונתו של שלמה פילבר שהסתבך והפל לעד מדינה, ומאז שעזב המשרד נותר ללא מנכ"ל קבוע במשך כמעט שנה.
צריך לקוות שכהן יידרש לתקופת הסתגלות קצרה ככל האפשר, עד שיבין לבד את יחסי הכוחות בשוק התקשורת. אם הוא ימשיך לקבל החלטות רק על בסיס המלצות הדרג המקצועי שלו, כפי שקיבל את ההחלטות האחרונות - זה לא מבשר טובות.
הוט תשדר באמצעים אלחוטיים
שתי החלטות שקיבל כהן מעידות שעדיין קיים פער משמעותי בהבנה של את השטח. ההחלטה הראשונה היא בעניין הטלפוניה הסיטונאית על רשת בזק והשנייה על הדחייה בעניין הפריסה האוניברסלית של הוט. לכאורה, שתי החלטות מנותקות אחת מהשנייה, אבל שתיהן ממחישות את חוסר האיזון הזועק לשמיים בשוק התקשורת. כהן שרגיל למערכת הצבאית, צריך להתרגל במהרה לאופן שבו הדברים עובדים במערכת הציבורית.
בעניין הוט הוחלט כי החברה תקבל 10 חודשים נוספים לטובת בדיקות טכנולוגיות שיאפשרו לה להשתמש בטכנולוגיות אלחוטיות, במטרה לעמוד במחויבותה להגיע לכל מי שיבקש להתחבר לשירותי הכבלים שלה. קצרה היריעה מלתאר את גודל המחדל. זה שווה לא בדיקה, אלא חקירה מקיפה של מבקר המדינה כיצד חברת תקשורת מצליחה פעם אחר פעם לתעתע במשרד התקשורת באמצעות תרגילים כאלה ואחרים.
ההחלטה לאפשר להוט להשתמש באמצעים אלחוטיים להשלמת הפריסה היא החלטה בעייתית אמנם, אבל היא מתווה דרך יצירתית בבחינת ההכרה בחשיבות ההגעה לכל לקוח שרוצה את השירות של הוט, על פני החובה שלה להגיע בתשתית קרקעית לכל דורש. זה אולי לא צודק, אבל חכם. המטרה היא להיות ריאלי ולפתור בעיות לא בדרך של סגירת חשבונות עבר עם הוט, אלא בדרך יצירתית לעתיד.
הבעיה היא שאפילו שבמקום להשלים מיידית את קבלת ההחלטה על השימוש באמצעים טכנולוגיים, משרד התקשורת העניק להוט דחייה של עשרה חודשים נוספים. קשה למצוא טיעונים שיצדיקו את ההחלטה הזאת.
מדובר בטכנולוגיות שכבר שמיושמות בכל העולם, אז מדוע צריך 10 חודשים נוספים? איך כהן, שאמור להיות זהיר ושקול, לא מבין שמדובר בהחלטה ללא כל היגיון מקצועי? הדרג הפקידותי במשרד אמור היה להזהיר אותו מלקבל את ההחלטה הזו ולחייב את הוט לספק שירות היכן שהיא לא פרוסה מיידית, בכל טכנולוגיה אלחוטית רחבת פס, ולכל דורש, נקודה.
הכל אישי כשזה קשור לבזק
ההחלטה בעניין הטלפוניה הסיטונאית של בזק שונה ב-180 מעלות. משרד התקשורת פרסם שהוא מחייב את בזק לספק טלפוניה סיטונאית למתחרותיה במחירים המקוריים שקבע המשרד לטובת יישום רפורמת השוק הסיטונאי. ההחלטה הכתה גלים מכיוון שבאה בהפתעה גמורה לבזק, אך יותר משיש בה תוכן ואפקטיביות, היא לא יותר מאשר תחיבת אבצע בעין של בזק.
הטלפוניה הסיטונאית היא טלפוניה שמחייבת חיבור של המפעילים פיסית לרשת של בזק. לעומת זאת, שיטה נוספת שנועדה לחולל תחרות וקיימת כבר היום היא טלפוניה במכירה חוזרת. מדובר בפתרון פשוט יותר טכנולוגית. המתחרים לא צריכים להתחבר לבזק פיסית לצורך אספקת השירות, אלא בזק מספקת להם את השירות, והם מנפיקים ללקוח את החשבונית. בזק למעשה הופכת להיות קבלן משנה של פרטנר וסלקום לטלפוניה.
מדובר ברפורמה כואבת במיוחד שלא הייתה אמורה להיות חלק מאסדרת השוק הסיטונאי, והיא הוכנסה לשם על רקע מאבקים אישיים של שר התקשורת גלעד ארדן נגד שאול אלוביץ שזוהה בעיניו כמקורבו של נתניהו. במסגרת המאבקים של ארדן בנתניהו, ארדן לקח את אלוביץ כפרויקט אישי ופעל נגד בזק בכל הכוח דרך טיפול בטלפוניה של בזק והכללתה ברפורמת השוק הסיטונאי. הכל אישי. הדרג המקצועי של משרד התקשורת לא רצה להכניס את הטלפוניה לשוק הסיטונאי, והיא מעולם לא הייתה חלק מהמלצותיו. עבור אלוביץ ובזק פגיעה בטלפוניה הייתה משהו בלתי נסבל, וזה מה שגרם לכך שאלוביץ פעל לגייס את נתניהו לסכל את המכות שהנחית עליו ארדן.
היום, הטלפוניה של בזק מוצעת למתחרותיה כפשרה בתצורה של מכירה חוזרת, במחיר גבוה מאוד, מחיר שאינו כדאי לפרטנר ולסלקום לשווקה. מה עשה עכשיו כהן? הוא כפה על בזק טלפוניה סיטונאית במחירים המקוריים הזולים לשימוש מתחרותיה. בעצם המשרד חזר לבסיס, ודרש מבזק ליישם את מה שקבע בתחילת הרפורמה בתקופת ארדן.
כנראה שיש כמה דברים שהדרג המקצועי במשרד "שכח" לספר לכהן. נשים בצד כרגע את המהלכים של בזק ואת ההתנגדויות לטלפוניה והקומבינות עם שלמה פילבר המנכ"ל הקודם. זה סיפור שמסופר בהרחבה, והיום ברור לכל שהדברים התנהלו בצורה לא תקינה בלשון המעטה.
העניין הוא שהטלפוניה היא חלק מסל השירותים של פרטנר וסלקום, גם מבלי שבכלל לקחו אותה מבזק. כלומר, כל החבלילות שפרטנר וסלקום מוכרות היום מבוססות על פתרונות שלהן, והן מסתדרות יוצא מן הכלל בלי הטלפוניה הסיטונאית של בזק. לראייה, רפורמת השוק הסיטונאי באינטרנט העבירה כבר קרוב ל-600 אלפי לקוחות למתחרותיה של בזק - מבלי קו טלפוניה אחד לרפואה של בזק בטריפל.
זה אומר שהטלפוניה היא לא הבעיה. המשרד מצדו טוען כי העובדה שפרטנר וסלקום לא מוכרות טלפוניה במכירה חוזרת כחלק מהטריפל שלהן, מעידה שהמכירה החוזרת לא עובדת. זה לא נכון. הן לא מוכרות את הטלפוניה כי היא יקרה, ולא בגלל המכירה החוזרת. כל מה שהמשרד היה צריך לעשות, זה פשוט להוריד את המחיר המופרז שנקבע על-ידי המשרד, ולקבע אותו על המחיר המקורי בתחילת הרפורמה.
במחיר המקורי ייתכן ויהיה להן כדאי לשווק את הטלפוניה של בזק, אך במקום זאת קבע המשרד שצריך לחזור לטלפוניה הסיטונאית. זו החלטה שמעידה על קורטוב של חוסר תום-לב. מי שמקבל החלטה כזאת רוצה לפגוע בבזק בכוונה, כי אחרת כמעט בלתי אפשרי למצוא לה הצדקה. היא לא תעודד תחרות ולא תיצור שום השפעה על השוק, מלבד הכסת"ח של אנשי משרד התקשורת שיוכלו להגיד למבקר המדינה שהם יישמו את הטלפוניה הסיטונאית כדי להימנע מביקורת.
כאמור, עדיף להיות חכם ולא צודק. כדאי מאוד שכהן ומהר מה קורה סביבו במשרד התקשורת ובענף בכלל. כדי לכהן כם למנות לצידו עוזר מקצועי מנוסה שמכיר את ההיסטוריה של השוק שיעזור לו להבין איך עובדת השיטה במשרד - אחרת הקדנציה שלו הולכת להיראות רע מאוד.