ביום 7.8.2018 התפרסם ב"גלובס" טורו של אלי ציפורי שכותרתו "הנאמנות של עו"ד אורי שוורץ השתלמה לו". הטור יוצר קשר בין החלטתו של עו"ד אורי שוורץ מרשות ההגבלים העסקיים לדחות את בקשת מיזוג הבנקים אגוד ומזרחי-טפחות, לבין מינויו כיועץ המשפטי של משרד הבריאות. הכתבה מצביעה על זיקה, כביכול, בין החלטה "נאמנה" של עו"ד שוורץ, ה"מתיישרת" עם "רוח המפקדים" - שרי הכלכלה והאוצר - לבין מינויו כיועץ משפטי של משרד הבריאות, "שימתח גבולות ויעגל פינות" ו"שיכשיר כל החלטה כמעט".
אני סבורה כי הטור חוטא למציאות ועושה עוול לעו"ד שוורץ. ההחלטה לגופה, שלא לאשר את מיזוג בנק אגוד עם בנק מזרחי-טפחות, אכן שנויה במחלוקת (מטעמים ענייניים). לא כך הדבר לגבי היושרה המקצועית ("אינטגריטי") של עו"ד שוורץ. בהחלט ייתכן כי החלטתו לגופה שגויה (ולאחר ערר על ההחלטה, אם יוגש, הדבר יתברר בפסק דין של בית הדין להגבלים עסקיים), אבל מקורה של ההחלטה בעמדה המקצועית של עו"ד שוורץ והצוות המקצועי שבחן את המיזוג, שבבסיסה טובת הציבור - ולא טובתו האישית. הניסיון מול רשות ההגבלים העסקיים מלמד כי שיקולים מקצועיים - ולא שיקולים אישיים - הם שעומדים לנגד עיני אנשיה.
עו"ד שוורץ אחראי על ההחלטה בעניין אגוד-מזרחי-טפחות, שכן הממונה עצמה, עו"ד מיכל הלפרין, מנועה מעסוק בתיק. על רקע זה סבור מחבר הטור כי ממונה על הגבלים עסקיים "שאינו יכול לעסוק בעסקה גדולה כזו בשל ניגוד עניינים, עדיף לא למנות אותו כלל"; וכי אם כבר חלות מגבלות של ניגוד עניינים, יש להעביר את ההחלטה לדרג גבוה יותר (ולא נמוך יותר) - של היועץ המשפטי לממשלה והמשנה לו לעניינים כלכליים, שכן "אלה עצמאיים הרבה יותר ומושפעים פחות משרי הכלכלה והאוצר הנחרצים".
מסקנה זו שגויה לטעמי: ראשית, בבסיס הדברים טמונה ההנחה,כי לו עו"ד הלפרין הייתה מחליטה בבקשת המיזוג, מסקנתה הייתה שונה - ואין לכך שום אינדיקציה.
שנית, לא גודל העסקה הוא שמכריע, אלא הניתוח התחרותי המהותי. שלישית, העסקה התגבשה זמן רב אחרי מינויה של עו"ד הלפרין כממונה (לפני יותר משנתיים), ואין זה סביר שבעת מינוי ממונה על הגבלים עסקיים יילקחו בחשבון מיני תרחישים היפותטיים בדבר עסקאות אפשריות בשנים הקרובות.
רביעית, מינוי לתפקיד ציבורי של אדם מהמגזר הפרטי כרוך ביתרונות ובחסרונות, בהן מגבלות שנובעות מניגוד עניינים. ואולם, איוש מונוליטי של תפקידי מפתח במגזר הציבורי יהא כרוך בוויתור על תועלות מאיוש מגוון שכולל אנשי מגזר פרטי, בהן: ניסיון, מומחיות ופרספקטיבה של המגזר העסקי.
לבסוף, הכרעה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או המשנה לעניינים כלכליים לא תיהנה מהמומחיות והמקצוענות שקיימים כיום ביישום "מדעי התחרות" על-ידי רשות ההגבלים העסקיים. מכל מקום, אין שום סיבה להניח כי היועץ המשפטי של רשות ההגבלים העסקיים הוא עצמאי פחות מהבכירים ביותר במשרד המשפטים.
לסיום, עו"ד שוורץ יכול היה, כבר לפני שנים, "לעשות לביתו": להתברג באחד ממשרדי עורכי הדין המובילים, לשפר באופן משמעותי את מצבו הכלכלי ולהימנע מביקורת באמצעי התקשורת. הבחירה שלו לדבוק במגזר הציבורי, לשרת את הציבור ולחפש יום יום את טובתו - ראויה להערכה.
■ הכותבת היא שותפה, מנהלת מחלקת הגבלים עסקיים במשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות' (אינה מעורבת בעסקת אגוד-מזרחי-טפחות).