אתר בניה / צילום: איל יצהר
לידיעת הקבלנים: בית המשפט המחוזי בתל-אביב נתן אור ירוק לחיוב קבלנים בארנונה בגין מכולות המוצבות באתרי הבנייה למטרות שונות. זאת, לאחר שעיריית תל-אביב חייבה את חברת א. דורי בארנונה בגין מכולות באתר בנייה בעיר.
דורי הגישה השגה על החיוב, אך בית המשפט קיבל את עמדת העירייה ונתן גושפנקה לחיוב. עם זאת, בית המשפט קיבל את עמדת דורי כי אין לחייב את המכולות בסיווג "משרדים" אלא בסיווג נמוך יותר של "תעשייה".
פסק הדין עשוי להגביר את דרישות חיוב הארנונה של קבלנים בגין הצבת מכולות באתרי בנייה גם ברשויות מקומיות אחרות.
ראשית הסיפור באפריל 2015, כאשר עיריית תל-אביב שלחה לחברת א. דורי חיוב בארנונה בגין מכולות שהציבה באתר בנייה שבו בנתה החברה בניין מגורים ברחוב התבור 2 בעיר. מדובר ב-6 מכולות בסך-הכול, ששלוש מהן שימשו לחדריהם של מנהל הפרויקט, מנהל העבודה והמנהל האחראי על התקנת מיזוג אוויר בפרויקט, שתי מכולות משמשות כמחסנים לאחסון כלי עבודה ומכולה אחת משמשת כביתן לשומר. עיריית תל-אביב חייבה את החברה בארנונה בגין מכולות אלה לפי סיווג של "בניינים שאינם משמשים למגורים".
ביולי 2015 הגישה א. דורי למנהל הארנונה של עיריית תל-אביב השגה על החיוב, וזו נדחתה בטענה כי מדובר המכולות חויבו בארנונה כדין. באוקטובר 2015 הגישה א. דורי ערר על ההחלטה לוועדת הערר, שהחליטה במארס 2017 לדחות אותו מהנימוק שעל-פי פסיקות בית המשפט גם מבנים ארעיים ניתן לחייב בארנונה, משום שלפי המבחן הכלכלי הם מצמיחים תועלת כלכלית לבעליהם. ועדת הערר גם דחתה את טענת א. דורי שהסיווג המתאים לחיוב המכולות הוא תעשייה, וקיבלה את עמדת עיריית תל-אביב לחייב את המבנים בסיווג עסקים.
על החלטת ועדת הערר הגישה א. דורי, באמצעות עו"ד אהוד רינת, ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. החברה טענה כי המכולות, שמשמשות לאחסון ציוד וכלי עבודה הדרושים באתר הבנייה, אינן שונות מכל כלי בנייה אחר באתר הבנייה, ועל כן אין לחייבן בארנונה. לטענתה, כשם שהקרקע באתר בנייה מסווגת כ"אדמת בניין" שפטורה מתשלום ארנונה, כך גם המכולות אמורות להיות מסווגות. לחלופין טענה החברה כי אם יימצא שכן יש לחייב את המכולות בארנונה, הרי שהסיווג המתאים הוא לא "בניינים שאינם משמשים למגורים - משרדים, שירותים ומסחר", אלא סיווג "תעשייה".
שופט בית המשפט לעניינים מינהליים, חגי ברנר, דחה את עמדת א. דורי כי המכולות פטורות מארנונה, אך קיבל את עמדתה בעניין הסיווג. בפסק הדין נקבע כי המבחן שיש להחיל לגבי פרשנות המונחים לצורכי מיסוי ארנונה, הוא מבחן כלכלי הבוחן האם צמחה למחזיק בנכס תועלת כלכלית אשר מצדיקה את חיובו בארנונה.
בית המשפט קבע כי אין מחלוקת כי המכולות שימשו את א. דורי כחלק מתהליך הבנייה באתר: הן שימשו לצורך אחסון ציוד עבודה, כמשרד למנהלי העבודה וכביתן שמירה. על כן, ברור כי החברה הניבה תועלת כלכלית מהצבתן באתר הבנייה ויש לחייב את המכולות בארנונה.
"המכולות הן חלק מאבריו של אתר הבנייה"
אלא שבשאלה מהו הסיווג הנכון של המכולות, האם "בניינים שאינם משמשים למגורים - משרדים, שירותים ומסחר", כפי שטענה עיריית תל-אביב, וכפי שקבעה גם ועדת הערר - או שמא "תעשייה ומלאכה", כפי שטוענת א. דורי - קיבל בית המשפט דווקא את עמדת א. דורי.
בית המשפט קבע כי כשם שפעילות הבנייה הנעשית באתר היא תעשייתית, גם השימוש שנעשה במכולות הוא חלק אינטגרלי ממפעל הבנייה המתקיים באתר הבנייה. אכן, חלק מהמכולות משמשות לצורכי אחסנת ציוד, חלק אחר משמש כמשרד למנהלי האתר ומכולה אחת משמשת כעמדת שמירה, אך ברור כי מדובר בשימוש משני לשימוש העיקרי - פעילות הבנייה באתר. ההפרדה בין השימוש הפרטני הנעשה במכולות, כאילו מדובר ב"משרד" לבין השימוש הכולל הנעשה באתר הבנייה, היא הפרדה מלאכותית שאין לקבלה.
עוד פסק בית המשפט כי לא מדובר במשרדים או במחסנים המנותקים גיאוגרפית מאתר הבנייה, שאז הייתה הצדקה לסווגם בהתאם לשימוש הספציפי הנעשה בהם, אלא במשרדים ובמחסנים הנמצאים פיזית בתוך אתר הבנייה ממש ומהווים חלק בלתי נפרד ממנו. מוחזקים בהם מסמכים שונים הקשורים לבנייה ואשר על-פי דין קיימת חובה להחזיקם באתר הבנייה, יושבים בהם מנהלי הפרויקט ובעלי המקצוע השונים, ומאוחסנים בהם כלי עבודה של הפועלים וציוד המגן שלהם.
"אם נמשיל את אתר הבנייה לגוף, אזי המכולות הן חלק מאיבריו של גוף זה", ציין השופט חגי ברנר בפסק הדין. "מדובר באתר רב-תכליתי, שלא ניתן להפריד בין חלקיו השונים, המצויים סמוך זה לזה ומשמשים כולם יחדיו לשם אותה פעילות, ולכן יש לסווג את החלק הטפל של האתר לפי הסיווג של החלק העיקרי, מכוח הכלל לפיו הטפל הולך אחר העיקר".