לפני כשבועיים, בשבת, חזרו לפעול מתקני הלונה פארק בתל-אביב וסופרלנד בראשון-לציון, אחרי כשבעה חודשים שבהם היו מושבתים בעקבות סכסוך בין בעלי המניות בחברת עיר השעשועים: סמי יחיא ומשפחת קרוק. יחיא, אדם שגדל במעברת נוה שרת והתחיל את דרכו בתפקיד זוטר כשכיר בלונה פארק בשנת 67', טיפס אט-אט בסולמות הניהול, עד שהתיישב על כס המנכ"ל ב-1995. הוא כיהן בתפקיד זה יותר מ-20 שנה והוביל את החברה להצלחתה. משפחת קרוק, לעומת זאת, היא מהמשפחות היהודיות העשירות בדרום אפריקה. נכסיה, על עשרות יורשיה, נאמדים במיליארדי דולרים. חלק מבניה היגרו לאוסטרליה ולארה"ב. יחיא ומשפחת קרוק מחזיקים כל אחד 50% מהחברה, יחיא באמצעות חברת פאנפארק שבבעלותו, ומשפחת קרוק באמצעות החברה הזרה איגל, המאוגדת באיי הבתולה - אתר המוכר כמקלט מס.
סמי יחיא אינו שם מוכר לרוב קוראי המדורים הכלכליים, אף שהמתקנים שבבעלותו מוכרים לכולם. זה לא מפליא - עיר השעשועים אינה חברה ציבורית ויחיא עצמו בורח מתקשורת כמו מאש. הוא מעולם לא התראיין וסולד מחשיפה תקשורתית. אחד האזכורים היחידים שלו היה בראיון שנתנו חבריו של יחיא, האחים דדי ואיזי בורוביץ', ל"גלובס" ב-2004. "מכל המפורסמים בכלכלה שעבדתי איתם, לא מעריך אף אחד. רק את סמי יחיא. כי אם אני בניתי את עצמי בעשר אצבעות, הוא בנה את עצמו ב-20 אצבעות", אמר אז איזי בורוביץ'. "הוא החבר הכי טוב שיש. יליד נוה שרת, אזור של עוני. הוא מצא עבודה באינסטלציה בלונה פארק. היום יש לו את הלונה פארק, סופרלנד, צפארי, מימדיון. אותו אני מעריך יותר, לא את אלה שלמעלה, שלמדו. הוא התחיל מאפס והיום שווים הנכסים שלו 100 מיליון דולר". בהזדמנות אחרת אמרה תמי מוזס בורוביץ' על יחיא שהוא "החבר הכי טוב שלנו בחיים".
גם משפחת קרוק אינה דיירת מוכרת בעיתונות הכלכלית הישראלית, אבל המקרה שלה שונה. בעוד שיחיא בורח כמו מאש מתקשורת, האש של התקשורת מגיעה למשפחת קרוק זה שנים רבות. עשרות אזכורים בעיתונות בדרום אפריקה ובאוסטרליה מציירים את בני המשפחה כדמויות שנויות במחלוקת במקרה הטוב וכמסובכים עם רשויות המס במקרה הרע.
1. ההפסד של יחיא, הרווח של עורכי הדין והמונופול של עיר השעשועים
עד 1994 הייתה עיר השעשועים בשליטתו של המפיק חיים סלוצקי, ויחיא החזיק בה מניות מיעוט. באותה שנה, בתיווכו של ראש עיריית תל-אביב אז שלמה (צ'יץ') להט ז"ל, רכשה משפחת קרוק 50% ממניות החברה ויחיא רכש חלק ממניותיו של סלוצקי, כך הייתה עיר השעשועים לחברה בבעלות משותפת. העסק שגשג תחת ניהולו של יחיא, הדיבידנדים זרמו, ובמיוחד מתחילת שנות ה-2000.
זמן לא רב לאחר מכן החלו המחלוקות בין הצדדים על אופן ניהול החברה, ובין היתר גם על העסקת בני משפחתו של יחיא בה. ב-2004, על רקע שינויים בבעלות בתוך משפחת קרוק, נחתם הסכם פשרה שלפיו יחיא ימשיך לנהל את החברה עד גיל 70, כלומר עד 2016. כעבור עשור, ב-2014, הגיעו יחסי הבעלים לכדי פיצוץ, על רקע תביעה נגזרת נגד עיר השעשועים ותקלה באחד ממתקניה.
בהסכם הניהול בין בעלי המניות נקבע שהמחלוקות ביניהם יוכרעו בפני בורר בלונדון, וכך החלו הצדדים הנצים כמה סבבים של התכתשויות בבתי המשפט בישראל ובבוררויות בלונדון, בתוך הטחת האשמות הדדיות על ניסיון לגרור את החברה לעבר התהום. יחיא החליף עורכי דין פעם אחר פעם והפסיד שוב ושוב בהידיינויות. הוא ופרקליטיו ספגו ביקורת על ההליכים המשפטיים שנקטו (אף שבאחד מפסקי הדין נכתב לצד הביקורת כי בית המשפט "מבין ללבו"). בסופו של דבר היה בידי משפחת קרוק קלף מנצח: בהסכם הניהול האחרון בין הצדדים נקבע שיחיא יפנה את כיסא המנכ"ל ב-2016, כאשר יגיע לגיל 70. כשהגיעה השעה, פנה יחיא לבית הדין לעבודה בטענה שהתניית גיל הפרישה אינה חוקית, אך גם הפעם בית הדין לא קיבל את טענותיו. הוא נאלץ לפרוש, והחברה נותרה ללא מנכ"ל ובהמשך גם ללא רישיונות. המתקנים נסגרו וחזרו לפעול רק לאחרונה, לאחר שהרישיונות חודשו.
בסופו של הסכסוך, שהנהנים העיקריים ממנו היו, כרגיל, עורכי הדין שגרפו מיליוני שקלים לפחות (על-פי הערכות, רק יחיא הוציא על עורכי דין יותר מ-10 מיליון שקל), החליטו הצדדים על מנגנון היפרדות בסיבוב אחד של הצעות, שיתקיים בתוך 30 עד 40 יום מחידוש הרישיונות ומינויה של חני ברוך, יד ימינו של יחיא בחברה, למנכ"לית זמנית. ההתמחרות אמורה להתקיים, אם כן, לקראת סוף יולי.
איגל מיוצגת זה שנים ארוכות בידי עו"ד קובי שרביט ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן, ויחיא מיוצג כיום בידי עו"ד גיא גיסין ועו"ד רם ז'אן.
כמה שווה חברת עיר השעשועים? את זה נדע, אם בכלל, בתום ההתמחרות, אבל סביר להניח שמדובר בכמה מאות מיליוני שקלים. מדובר בחברה נקייה מחובות, שיש לה דה פקטו מונופול בתחום פארקי השעשועים בישראל, והמעמד הזה מאפשר לה ללא ספק להיות רווחית. רק לאחרונה היא חילקה דיבידנד של 55 מיליון שקל, דבר שמעיד על עוצמתה.
2. משפחת קרוק: הון ממשחת עור מפוקפקת לשחורים והסתבכויות מס
ההון של משפחת קרוק נבנה על-ידי האחים אייב וסולי קרוק, תאומים זהים, בנים להורים עניים שנמלטו מליטא בשנות השלטון הנאצי. האחים קרוק, שהוכשרו כרוקח (אייב) וכרואה חשבון (סולי), ייסדו את חברת התרופות TWINS ועשו את הונם ממכירת קרמים להבהרת העור של אנשים שחורים בתקופת האפרטהייד. על-פי דיווחים, אחת מכל שלוש נשים בדרום אפריקה השתמשה בה ובהמשך הוכנס מוצר דומה גם לגברים. אלא שאז התחילו הבעיות: המשחה גרמה נזק בלתי הפיך לעור והקרמים הורדו מהמדפים לאחר שה-FDA אסר להשתמש ברכיב מפתח בהם כיוון שנמצא שהוא מסרטן. בהמשך הרחיבו האחים את העסק, באמצעות רכישות, למגוון של מוצרי יופי.
בהמשך הם צברו הון גדול נוסף בהקמת מלונות נופש ובתי קזינו. האחים, שהפכו לדמויות שנויות במחלוקת בעקבות פעילותם, הופיעו דרך קבע ברשימות האנשים העשירים ביותר בדרום אפריקה. מלבד עיר השעשועים, לסולי היה קשר עסקי נוסף בישראל - ב-1986 הוא רכש את אפיליידי, המכשיר להסרת שיער שפותח בקיבוץ הגושרים, וכמה מבנותיו שהיגרו לארה"ב הרחיבו את שיווקו לשם. במשך שתי עונות של חג המולד זה היה אחד המוצרים הנמכרים ביותר. המכירות זינקו לרמה שנתית של יותר מ-100 מיליון דולר והחברה הוסיפה מגוון מוצרים אחרים לטיפוח אישי תחת המותג "אפי". אלא שאז הגיעה הנפילה: תלונות הולכות וגוברות על איכותו של המכשיר ועל כאבים וצלקות שהוא מותיר דרדרו את החברה עד פשיטת רגל. הבנקים האשימו אז את החברה בכך שקופתה "שימשה כקופת החיסכון האישי של מנהליה". על-פי הערכות, האח סולי איבד בהשקעה באפיליידי כ-30 מיליון דולר.
אייב הלך לעולמו בתחילת 2013, בגיל 82, והשאיר אחריו שבעה יורשים ויורשות - ששת ילדיו משתי נשותיו הראשונות ורוזי, אשתו במשך 26 שנה, עד מותו. עוד בימי חייו פרץ קרב ירושה מכוער על האימפריה המשפחתית. חמישה אחים האשימו את אחיהם הבכור, מקסים, שחבר לאשתו האחרונה של אביהם, בכך שאילץ אותו לחתום על מסמכים והשפיע עליו באופן פסול בזמן שהוא חולה בדמנציה ופרקינסון, בניסיון להשיג שליטה על הנאמנויות במשפחה. בנוסף, הם גם האשימו את רוזי ב"הימורים מופקרים באינטרנט". מקסים ורוזי מצדם טענו כי האחים מנוכרים לאב ואינם מסוגלים לעשות עסקים, אלא רק הסתמכו על ההכנסה מהנאמנויות המשפחתיות.
בסופם של ההליכים המשפטיים, מונה לאב אפוטרופוס שיפקח על עסקיו. מקסים, שהשתלט שנים רבות קודם לכן על העסקים והרחיב אותם, חילק את הקרן לשאר משפחתו ומאז נפרדו דרכיהם.
אלא שזה לא נגמר בסכסוכים משפחתיים האופייניים לשושלות הון. מקסים, שהיגר לאוסטרליה כבר ב-2008 והרחיב את האימפריה העסקית שלו שם (פארקי שעשועים, הימורים, פרמצבטיקה, טיפוח הבריאות ונדל"ן), התפרסם בתקשורת הדרום אפריקאית והאוסטרלית כמי שקנה את נכס המגורים היקר ביותר אז במזרח העשיר והנוצץ של סידני תמורת 180 מיליון ראנד דרום אפריקאי (ראנד שווה כ-0.27 שקלים), ב-2010 החלו להתפרסם ידיעות על כך שרשות המסים האוסטרלית שלחה חוקרים כדי לבדוק את השומות של קרוק, במסגרת חקירה מקיפה באוסטרליה על הונאות והעלמות מס בהיקפים של מיליארדי ראנד. הוא אף זומן לחקירה בעניין זה, אך לטענת יועץ המס שלו הפרשה הסתיימה "לשביעות-רצונם של שני הצדדים".
גם אחיו מארק, שהיגר לאוסטרליה ב-2002 (ובינתיים חזר לדרום אפריקה), "נלכד" ברשת של רשות המסים האוסטרלית, ובמקרה שלו שיתוף-פעולה בין הרשויות בדרום אפריקה ואוסטרליה הובילו לעיקול נכסיו בדרום אפריקה, כדי לשלם את הסכום שדרשה אוסטרליה - כ-25 מיליון דולר אוסטרלי (דולר אוסטרלי שווה לכ-2.7 שקלים). בדומה לאחיו, רשויות המס באוסטרליה פתחו נגדו בחקירה בחשד להעלמות מס או לתכנוני מס יצירתיים במיוחד שעוברים את הרף החוקי. בעקבות החקירה הגיעו רשויות המס למסקנה שמארק התכוון להסתיר הכנסות בחו"ל (בדרום אפריקה) ולהימנע מתשלום מס באוסטרליה, לאחר שעשה שימוש לרעה בחוקי הבנקאות המתירים סודיות באיי הבתולה ובליכטנשטיין. לפי הצהרת יועץ המס של מארק, הפרשה הסתיימה במהלך 2016 במשא-ומתן עם רשויות המס האוסטרליות, שכלל את תשלום חובו.
כעת משפחת קרוק עומדת לנהל תהליך התמחרות על חברת עיר השעשועים, כשמאחוריה האשמות בתכנוני מס יצירתיים, גם אם במישור האזרחי. אם עננה כזאת הייתה מרחפת מעל בעל מניות ישראלי המנהל חברה במקלט מס, האם הדבר היה מתאפשר? האם בחסות רשויות החוק האחים קרוק עלולים להשתלט על עיר השעשועים, בלי שהרשויות מיצו את הבדיקה עליהם?
מרשות המסים נמסר בתגובה: "בשל חובת הסודיות בחוקי המס לא נוכל להתייחס לנושא".
מהרשות לאיסור הלבנת הון נמסר: "הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור הינה רשות מודיעינית. משכך, אין הרשות מאשרת או מכחישה קיומן של פעולות מטעמה ואינה רשאית להעביר מידע על חקירות, ככל שהיא מעורבת בהן".
מחברת איגל, המיוצגת בידי משרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן, נמסר: "מקסים ומארק קרוק מעולם לא נחשדו בעבירות של הלבנת הון או העלמת מס ומעולם לא התנהלה נגדם חקירה פלילית. מקסים היה צד להליך שומת מס אזרחי באוסטרליה שהסתיים בלא כלום. לגבי מארק, נוהלו בעניינו הליכי שומת מס אזרחיים, שבמסגרתם גם הוטלו עיקולים על נכסיו בדרום אפריקה, אך אין מדובר בהליך פלילי. מכל מקום, לאחר הטלת העיקולים נחתם הסכם פשרה בינו לבין רשויות המס. מקסים ומארק קרוק מחזיקים כל אחד 12.5% בלבד ממניות איגל וממילא אין לזהות אותם עם החברה. חברת איגל עצמה אינה חשודה בדבר ובחצי דבר ובטוח שאין בטענות אלה כדי למנוע את זכייתה של איגל בהתמחרות על מניות עיר השעשועים".
3. הפועלים הגביל את החשבון, ישראכרט חסמה את הסליקה: איך נמשכת ההתמחרות?
הפרסומים בחו"ל נגד האחים מקסים ומארק קרוק השפיעו גם על החזקותיהם בעיר השעשועים. כבר במהלך 2016 החלו בעיות עם החשבון של החברה, המתנהל בבנק הפועלים, כפי שחשף לראשונה העיתונאי יואב יצחק באתר "ניוז 1".
ממידע שהגיע ל"גלובס", עולה כי הבנק דרש מסמכים והצהרות הנהנים של החברה הזרה איגל, כולל פרטים של נאמנויות המחזיקות במניותיה, זהות מקים הנאמנות וזהות הנאמן בכל נאמנות וזהות הנהנים. בנוסף ביקש הבנק לשלוח צילומים של שתי תעודות מזהות לכל נהנה. יתרה מכך, הבנק ערך בדיקה עצמאית על התנהלות האחים קרוק ודרש מעורך דינם לקבל מכתב המפרט את כל החקירות המתנהלות נגדם והחשדות שהועלו בנוגע להלבנת הון על-ידי רשויות המס באוסטרליה ובדרום אפריקה. לאחר שהבנק לא קיבל את מה דרש ולא זכה לשיתוף-פעולה מצדה של חברת איגל, כולל טופס הצהרה על נהנים ובעלי שליטה חתום על-ידי החברה, הוא הודיע לחברת עיר השעשועים בספטמבר 2016 שהוא מטיל מגבלות חמורות על חשבון הבנק של החברה וכי בעוד שהחברה יכולה להתנהל בתזרים הנוכחי ובתנאים הנוכחיים (ככל הנראה לחברה היו עשרות מיליוני שקלים בקופתה, נקיים מכל חוב), היא לא תוכל לקבל בעתיד אשראי מהבנק, לא יועמדו על-ידי הבנק ערבויות לטובת צדדים שלישיים והבנק לא יאפשר לבצע בחשבונות פעילות שבמסגרתה יופקדו בחשבונות כספים ממקורות בישראל שאינם בקשר עם תחום הפעילות של החברה או כספים ממקורות מחוץ לישראל, בין שהם קשורים לתחום הפעילות של החברה ובין שלא קשורים.
עד כאן עשה בנק הפועלים את מה שמצופה ממנו. אלא שמעתה ואילך התנהלותו מעוררות תהיות. ראשית, כיצד הבנק מעלה על דעתו אפשרות שאיגל תרכוש את מלוא השליטה בעיר השעשועים בתהליך התמחרות בשעה שחלים על החשבון שלה מגבלות קשות בעקבות התנהלות האחים קרוק? האם הבנק יכול למלא פיו מים?
שנית, מדוע ויתר בהמשך בנק הפועלים על חתימתו הנחוצה של עורך דין ישראלי על הצהרות הנהנים של איגל?
שלישית, באורח מוזר למדי הודיעה לאחרונה ישראכרט, חברת כרטיסי האשראי של בנק הפועלים העומדת עתה על המדף בעקבות ועדת שטרום, כי היא לא תאפשר פעילות סליקה לחברת עיר השעשועים ומימדיון מאחר שלא הוצגו מסמכי הלבנת הון. למה נזכרה חברת כרטיסי האשראי כמעט שנתיים אחרי שחשבון הבנק הוגבל בחברה האם? ולמה זה נעשה דווקא בעיתוי הקרוב להתמחרות הצדדים בעיר השעשועים? ולמה בכלל לפגוע בצדדים שלישיים (הצרכנים) ובחברה שחלק לא קטן מפעילותה מסתמך על סליקה בישראכרט? ההחלטה היא כמובן על-פי חוק ועל-פי הנחיות בנק ישאל, אבל לא ברור העיתוי וגם לא ברור מדוע שאר חברות כרטיסי האשראי לא פעלו כמוה. בכל מקרה, הצדדים הגיעו לפשרה: עם פתיחת המתקנים מחדש ישראכרט תאפשר סליקה למשך חודשיים, בתקווה שעד אז תהליך ההתמחרות יסתיים.
מבנק הפועלים נמסר: "הבנק אינו נוהג למסור כל מידע לגבי לקוחותיו מחמת סודיות בנקאית ולכן לא נוכל להתייחס לאף לא אחד מהפרטים בפנייתך".
מחברת ישראכרט נמסר: "ישראכרט פעלה בעניין זה בהתאם להוראות הדין. מטעמי סודיות, ישראכרט מנועה מלהיכנס לגופם של דברים".
מחברת איגל נמסר: "אמנם, במהלך 2016 הטיל בנק הפועלים מגבלות אשראי חלקיות על חשבון הבנק של עיר השעשועים. עם זאת, מגבלות אלה לא הוטלו בעקבות חשדות כלשהם כלפי איגל או בעלי מניותיה או בשל אי שיתוף-פעולה מצדה של איגל, אלא בעקבות טענות כוזבות שהעלה בעל המניות השני בחברה - סמי יחיא - בפני בנק הפועלים כדי להפעיל לחץ במסגרת הסכסוך ביניהם. המגבלות הוטלו רק משום שיחיא סירב ועדיין מסרב ללא כל הצדקה, לחתום על טופס של הבנק ובו הצהרה על זהות בעלי השליטה בחברה. איגל שיתפה פעולה באופן מלא עם בנק הפועלים, סיפקה לבנק את כל המידע שהתבקש והם הניחו את דעת הבנק. מטעמים מובנים של סודיות בנקאית לא נוכל לחשוף את המידע שהעבירה איגל לבנק".
מטעמו של סמי יחיא נמסר: "חברת איגל ומשרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן מנסים לזרות חול בעיני ציבור הקוראים בנושא המגבלות שהטיל בנק הפועלים. מר יחיא הינו הבעלים של 50% בחברת עיר השעשועים ואילו חברת איגל היא בעלת 50% הנותרים. לשיטתם של עורכי הדין המלומדים, 25% שייכים לאחים קרוק, אז למי שייכים שאר 75% בחברת איגל? האם עו"ד קובי שרביט דורש שמר יחיא יחתום על זהות שאר בעלי המניות בחברת איגל שאינו מכירם בכלל? הייתכן כדבר הזה? יתרה מזאת, מדוע לא הוסרו מגבלות האשראי על-ידי בנק הפועלים והן קיימות עד עצם היום הזה אם המסמכים הניחו את דעת הבנק?"
בתשובה לשאלה מדוע חתם בעבר על ההצהרות, נמסר מטעם יחיא: "זו לא הפעם הראשונה שעו"ד שרביט מנסה להטעות את הציבור. הפעם האחרונה שמר יחיא חתם על הסכם הנהנים הייתה בשנת 2009. אז הכיר יחיא את שותפיו. משנת 2009 ועד היום השתנה הרכב הבעלות של איגל, נוספו ונגרעו שמות של נהנים, שיחיא אינו מכיר חלק נכבד מהם. יחיא אינו מאמין שחברת איגל ועו"ד שרביט מציעים לו לחתום על מסמך כוזב של תאגיד".
מייקל סילבר, נציגה של משפחת קרוק, פרש במפתיע מתפקידו; הוגשה נגדו תלונה במשטרה על-ידי יחיא
לבדיקות סביב התנהלות האחים קרוק הצטרפה גם רשות המסים בשלהי 2017 ועוד לפני כן הרשות לאיסור הלבנת הון. במסגרת בירור היא ביקשה לדעת מיהם נציגי איגל הזרה בעיר השעשועים, ומה תפקידם של מקסים ומארק קרוק, ושל נציגם בארץ מייקל סילבר, ששימש כמנכ"ל הסניף הישראלי של סטונהייג' פלמינג, חבר פמילי אופיס, המנהלת כספים של עשירים בחו"ל, בין היתר של האחים קרוק. כמו כן נעשה בירור לגבי תפקידם של קולין שחט, עו"ד אלי סיימון, דוד אסרף וסלווין פיננבלום.
לאחרונה, עזב סילבר במפתיע את תפקידו ללא הסבר. נגד סילבר הוגשה תלונה למחלק ההונאה במשטרה בגין עבירות על דיני איסור הלבנת הון. במכתב מפורט שכתבו עו"ד גיל דחוח ועו"ד גלית רוטנברג, באי כוחו של סמי יחיא, נטען כי סילבר וחברת איגל הצהירו הצהרות שונות ומשתנות לבנק, הנחשדות ככוזבות, על אודות הרכב הנהנים בחברת איגל, כפי הנראה במטרה למנוע דיווח על-פי חוקי איסור הלבנת הון (זה, אגב, מצטלב עם הפעולות של בנק הפועלים).
על-פי הנטען במכתב, קיימת אפשרות שחברת איגל מנסה להעלים את נכסיה במקום מושבם של נהניה, וזאת בסיועם של סילבר ושל מקסים קרוק, באמצעות דיווחים כוזבים לבנק. הדיווחים הכוזבים לכאורה, נטען במכתב, כאשר קיים אינטרס כלכלי ברור של חברת איגל להסתיר את מקום מושבם של נהניה והרכבם המדויק. המכתב מציין כי על רקע היותה של חברת איגל חברת "אוף שור", המאוגדת באיי הבתולה ומנוהלת בנאמנויות עיוורות, ועל רקע היותם של הנהנים בחברת איגל "מפוזרים" בעולם, מבנה החברה הוא "קלאסי" להלבנת הון.
מייקל סילבר מסר בתגובה: "פרישתי איננה קשורה לחלוטין להתפתחויות. לאחר שנים רבות כמנכ"ל סטונהייג' ישראל, החלטתי לצאת לדרך עצמאית, וזאת מתוך שיקולים עסקיים וכלכליים בלבד וללא שום קשר לחברת איגל ו/או לחברת עיר השעשועים. לא ידוע לי על תלונה שהוגשה נגדי למשטרה. ברור שאין בכוחה של תלונת שווא כזו או אחרת שהגיש מר יחיא כדי ליצור 'עובדות' יש מאין ודינה של כל תלונה שכזו, ככל שהוגשה, להסתיים בלא כלום".
המאבק על הפטור מניכוי מס במקור על כספי הבוררות
סכסוכים מהסוג של עיר השעשועים הם לחם חוקם של עורכי הדין. אחד הביטויים של מחלת המשפטיזציה בישראל הוא מתיחת הליכים בזמן ששעון שכר הטרחה מתקתק. בתיקים גדולים, השכר יכול להגיע למיליוני שקלים. שימו לב לסכומים: באחת הבוררויות בלונדון, יחיא נדרש לשלם 670 אלף דולר, כ-2.5 מיליון שקל. את הסכום אמורה הייתה לקבל איגל של משפחת קרוק באמצעות באי כוחה, משרד הרצוג-פוקס-נאמן. יחיא סירב לשלם את הסכום תחילה ואיגל פתחה נגדו תיק בהוצאה לפועל.
מתברר שאיגל ביקשה פטור מניכוי מס במקור באמצעות המשרד המייצג אותה, אך רשות המסים ביטלה בהחלטה זמנית את אישור הפטור ואף הדגישה בפני הצדדים כי שימוש אסור באישורים אלה הוא עבירה פלילית לפי פקודת מס הכנסה. בהמשך הפכה רשות המסים את החלטתה ואישרה את הפטור שכן לטענתה בהתאם לפסיקת הבורר מדובר בתשלום פיצוי בגין הוצאות משפטיות.
ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן נמסר: "איגל קיבלה פטור מניכוי מס במקור עבור התשלום שנפסק בבוררות עבור החזר הוצאות של איגל, אך מר יחיא פעל לביטול הפטור בעילות שונות ומשונות, והכול כדי להימנע תשלום החוב. לאור סירובו של יחיא לשלם את הסכום, איגל נאלצה לפתוח נגדו תיק הוצאה לפועל, כאחרון החייבים. בניגוד לנטען, הפרקליטות ורשות המסים הבהירו בצורה מפורשת כי אין לנכות מס במקור מהתשלום שמר יחיא חויב לשלם לאיגל במסגרת פסק הבוררות, שכן מדובר בהחזר הוצאות בלבד".
מטעמו של סמי יחיא נמסר: "מר יחיא הופתע מאוד מהבקשה להעביר את מלוא הסכום לחברת איגל הרשומה באיי הבתולה ובטוח כי בנוסף על שכרם של הבוררים מחו"ל חלק ניכר מהסכום הוא גם עבור משרד הרצוג-פוקס-נאמן על עבודתם בתיק כעורכי הדין של חברת איגל. כאזרח ישראלי שומר חוק, חשד יחיא כי עורכי הדין מנסים להימנע מתשלום מס הכנסה בארץ ולכן עיכב את התשלום ופנה לרשות המסים שתכריע בנושא".