הרוחות סערו בימים האחרונים סביב ההצהרה המשותפת של ראשי ממשלות ישראל ופולין בנוגע לזכר השואה ול"חוק הפולני", תוך שעולות כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו טענות קשות בדבר זילות השואה ושימוש פסול שנעשה בה על-ידו.
למרבה ההפתעה, פרקטיקה זו של שימוש בשואה אינה ייחודית רק לנתניהו, ודווקא יריבתו הגדולה בתקופה האחרונה - פרקליטות המדינה - נקטה לאחרונה שיטות דומות, כאשר הדבר שירת אותה.
בשבוע שעבר הגישו הפרקליטות ורשות ההגבלים העסקיים כתב אישום נגד מעורבים שונים בפרשת קרטל המסעות לפולין. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות הגבלים עסקיים, מרמה, הלבנת הון ואף שוחד, אשר בוצעו כולן במסגרת ארגון מסעות של בני נוער וגופים אחרים לפולין.
למרבה ההפתעה, הפסקאות הראשונות של כתב האישום אינן עוסקות כלל בנאשמים או בעבירות המיוחסות להם, אלא דווקא בשואה:
"1. השואה [ההדגשה במקור] - רצח עם שכוון נגד העם היהודי - התחוללה בכל רחבי אירופה וצפון אפריקה, החל מעליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה בתחילת 1933, ובמהלך מלחמת העולם השנייה, ועד לכניעת גרמניה הנאצית במאי 1945. מספר הנרצחים היהודים בשואה וכתוצאה ישירה ממנה נאמד סביב 6 מיליון.
"חלק ניכר ממאורעות השואה התקיים על אדמת פולין, שנכבשה בידי גרמניה. בפולין היה מספר גדול של יהודים, כ-3.4 מיליונים, ערב השואה. קהילות יהודיות, שהתקיימו ופרחו בה כבר מימי הביניים, הגיעו להישגים היסטוריים בתחומים הדתיים והתרבותיים.
"עם הכיבוש הגרמני של חלקי פולין שנכבשו קודם לכן על-ידי ברית-המועצות, ביוני 1941, החלו הגרמנים בהרג שיטתי של יהודים, לרוב ליד בורות, שלצדם נורו היהודים, ולתוכם הופלו. מאוחר יותר התגבר קצב ההשמדה השיטתית של יהודי אירופה במסגרת מה שכונה 'הפתרון הסופי של בעיית היהודים', והראשונים להיות מושמדים היו יהודי פולין. על אדמת פולין הוקמו 6 מחנות השמדה: אושוויץ, בלזץ, חלמנו, מאידנק, סוביבור וטרבלינקה. במחנות אלה הושמדו, בעיקר באמצעות המתה בגז, מיליוני יהודים".
האם טעו, לרגע, כותבי כתב האישום וסברו כי המדובר באישום לפי חוק עשיית הדין בנאצים ובעוזריהם ולא בעבירות כלכליות מתחום ההגבלים העסקיים?
או שאולי היה חשוב להם להציג את זוועות השואה בגלל החשש, שמא השופטת שתדון בתיק לא שמעה כלל על השואה, ובעקבות כך היא עלולה לחשוב, בטעות, שהקרטל שגובש על-ידי הנאשמים נגע לארגון חופשות רומנטיות בפולין ולא למסעות במחנות ההשמדה?
למקרא פסקאות אלה, בהן נפתח כתב האישום, מתגנבת ללב הקורא, התהייה-תמיהה כי ההחלטה לפתוח את כתב האישום בהצגתו של המונח "השואה", לא הגיעה ממניעים ענייניים, אלא שהיא נועדה לשוות משנה חומרה לכתב האישום ולעבירות המיוחסות בו לנאשמים, דהיינו כי אין המדובר בעבירות הגבלים עסקיים "סתם", אלא בעבירות הגבלים עסקיים מיוחדות - כאלה הנוגעות לשואה.
ועוד תהייה שעולה: האם ייתכן שמנסחי כתב האישום סברו כי מהלך שכזה, יהיה בו להגביר את ההתעניינות הציבורית בכתב האישום, להשחיר את פני הנאשמים, ולהוביל לענישה מחמירה במיוחד שתוטל עליהם, במקרה שיורשעו?
אין חולק שחוק ההגבלים העסקיים הוא חוק חשוב, ואין חולק שהעבירות הכלולות בו הן עבירות חמורות, שיש להיאבק בהן, אך בד-בבד יש לזכור כי השואה היא ייחודית ומשמעותית מדי מכדי לעשות בה שימוש אד-הוק לצרכים רגעיים - בין אם המדובר בחיזוק מערכת היחסים בין ישראל לפולין, ובין אם המדובר על חיזוק התחרותיות במשק הישראלי באמצעות אכיפת חוק ההגבלים העסקיים.
התובע והיועמ"ש דאז, גדעון האוזנר, פתח את משפט אייכמן במשפט האלמותי: "במקום בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ניצבים עמדי 6 מיליון קטגורים". נקווה שנאום הפתיחה, שיינשא בפתח משפט קרטל המסעות, יהיה ענייני ויבש יותר, כראוי לתיק פלילי בתחום ההגבלים העסקיים.
■ הכותב הוא עורך דין במשרד כספי; היה יועץ משפטי במחלקת החקירות ברשות ניירות ערך.