שיתוף הציבור בערד/ צילום: עין מצלמת עירית עשת מור
בשבוע שעבר הסתיימה בעיר ערד סדנת שאררט (סוג של הליך שיתוף ציבור אינטנסיבי) בת שבוע ימים שבה השתתפו אנשי הרשות המקומית, תושבים, אדריכלים ומתכננים, לצד נציגים של משרד הבינוי והשיכון.
הסדנה היא חלק ממהלך יותר רחב של המשרד, שגילה מחדש את עיירות הפיתוח בפריפריה ויצא בהכרזה על תחילת שיקומן. הנחת היסוד היא שתכנון מרוכז ומשתף, יביא גם לתוצרים יותר איכותיים.
ראש העיר ערד ניסן בן חמו מספר שתוכנית המתאר של ערד, שהוכנה בין השנים 2004-2012 ומעולם לא הגיעה למצב של הפקדה, איבדה את הרלוונטיות שלה בעיניו ולכן הוא ראה חשיבות רבה בהגדרה מחודשת של סדר העדיפויות העירוני: "המטרה של השאררט היא תכנון משתף. בסופו של דבר העיר היא בשביל האנשים. מדובר במרכז המסחרי ובשכונות הוותיקות לאורך הציר הראשי של רחוב חן: אבישור, יעלים, לבאות וטללים. אלה שיכונים עם הרבה שטחים פתוחים. המקום הזה התיישן וסוג האוכלוסיה השתנה.
"בחרנו להביא את התושבים כדי להגיד מה הם רוצים. אנחנו מקבלים השתתפות אדירה של אוכלוסיה ותיקה וחדשה. בכל ערב הגיעו כ-100 איש, שבאו לחוות דעה. היו גם חילוקי דעות. מתוך השיח הזה יצרו המתכננים חלופות וראו איך מה שדיברו עליו קורם עור וגידים.
"שיקום שכונות זה פלסטר. ראש עיר שרוצה להיבחר לוקח בניין משפץ אותו ואומר, תראו איזה יופי. הדרך הנכונה היא תב"ע, שתדע לתעדף ולהגדיר איפה לעבות ואיפה לבנות בנייה חדשה".
לורד סולומון ממן, האדריכלית הראשית של משרד הבינוי והשיכון, יש ביקורת רבה על ניהול הליכים של שיתוף ציבור, וחשוב לה שיהיה ברור שמשרד הבינוי והשיכון לומד לקח מטעויות העבר: "תהליך כזה של שאררט מייצר תוצר מאוד ממוקד, כי אתה שומע את הקליינט שלך ויודע מה הוא רוצה. המתכנן לא מייצר תוכנית מנותקת מהמציאות. זו המטרה של השאררט. לעשות משהו עם בעלי העניין שחיים את השטח. הרבה תכניות יפות יש על המדף, שבינן בין המציאות אין שום קשר".
מה הציפיות של משרד השיכון מהשאררטים האלה?
"מאחר שמדובר בתכנון מרוכז, והוא מביא לתוצרים מהירים. אז מצד אחד יש פה חיסכון בזמן בתהליך התכנון. מצד שני, המתכנן שצריך לייצר את התב"ע, כלומר תוכנית לטווח ארוך, מקבל מטען שאני חושבת שבתהליך הרגיל של התכנון הוא לא היה מקבל".
האדריכל דרור גרשון מעמותת מרחב, שריכז את השאררט, מסביר שהמפגש בערד הוא חלק מפעילות שיזמה קרן מיראז' (קרן פרטית השייכת למיליונר היהודי האמריקאי דייוויד מיראז', המרכזת את פעילותה הפילנתרופית באזור הנגב בלבד): "הקרן החליטה לעשות מחקר יחד עם עמותת מרחב כדי לבדוק מה הקריטריונים להפוך את ערי הנגב לאיכותיות יותר. השר גלנט, שהשתתף בחלק מהפעילויות, הבין את החשיבות של מרכזי הערים ונתן 500,000 שקל לכל עיר על מנת לעשות תכנון להתחדשות המרכז העירוני. חוץ מזה, משרד השיכון נתן לעיריית ערד 5 מליון שקל להתחדשות השכונות הוותיקות".
גרשון מבהיר שהמטרה היא להביא את השאררט לעוד ערים, אך זה תלוי גם בהנהלות הערים.
"המחירים בערד עלו ב-40% בשלוש שנים"
למה צריך עוד בנייה חדשה בערד?
בן חמו: "בשלוש השנים האחרונות אנחנו עם הכי הרבה התחלות בנייה בטווח של עשר השנים שעברו. 400 יחידות דיור, רובן בבנייה רוויה, ורובן נמכרו לזוגות צעירים ול'מנמיכי דיור', אלה שעברו משכונות הווילות למרכז העיר".
אני מבין שיש השקעה רבה בנכסי נדל"ן של חרדים ובדואים בערד.
"מחירי הדירות בערד עלו ב-40% בשלוש השנים האחרונות. החרדים הגיעו לכאן משום שיש להם משבר דיור חמור ושלפני 10 שנים יכולת לקנות כאן דירת שיכון ב-100,000 שקל. ברגע שערך הדירות עלה, נעצרה הנהירה.
"ובנוגע לבדואים, מתי בפעם האחרונה היית במרכז באר שבע? השפה המדוברת היא ערבית. יש לך רבע מליון בדואים באזור ואני רוצה שהם יבואו לעשות קניות בסופר מרקט ולשתות קפה במרכז המסחרי".
בשנות ה-70 ערד נחשבה כמופת לעיר מתוכננת היטב. מה קרה בעצם, שהיום היא נחשבת מבחינה תכנונית לבעייתית, שלא לומר כישלון?
דרור גרשון: "בעיני, התכנון היה לא טוב. ערד המתוכננת כביכול היתה מפוזרת. 15% מכלל השטח היה בנוי. זאת היתה תפיסה מודרניסטית, של שיכונים והשאירו המון שטחים ריקים. היו ועדות קבלה, סלקציה, הם הביאו אוכלוסיה ממעמד סוציואקונומי גבוה, אבל התכנון היה לא טוב. אח"כ באו אוכלוסיות חלשות ויחד עם התכנון הגרוע הם הביאו את ערד לאיפה שהיא הגיעה".
אתה חושב שבכלים תכנוניים תוכל לתקן את העיר?
"לא רק בעזרת תכנון. בעיר אין מספיק שירותים מסחריים ושירותי תעסוקה וזה נובע מהפיזור הגדול של ערד, מזה שלא ריכזו כדי לפתח יוזמה עצמית, מזה שאת הצים סנטרס בנו מחוץ לערד. מעבר לתכנון המקורי המשיכו בתכנון המפורבר שלא תרם לערד.
"מה שאנחנו מנסים לעשות זה לקחת את מרכז העיר, שאנחנו חושבים שהוא עמוד השידרה, ולהשקיע שם, כדי שמי שחי שם תהיה לו סביבה יותר טובה, ואולי העיר תתחיל למשוך אנשים".
איך זה יכול להיות שאתם עושים כזה מאמץ לחזק את העיר ערד ובו זמנית מייצרים לה בני תחרות בדמות העיר החרדית כסיף (7 ק"מ מערד) ועוד עשרה ישובים בבקעת ערד.
ורד סלומון: "המשרד תכנן תמיד גם ישובים כפריים וגם עירוניים. אני לא חושבת שאחד בא על חשבון השני. האמירה הזאת שהישובים האלה יגרמו לערים לקרוס, היא אמירה נבובה בעיני. זה לא נכון".
שותפה ליוזמת השאררט, האדריכל דרור גרשון, תופס את הדברים קצת אחרת: "אני מתנגד לזה. יד אחת במשרד הבינוי והשיכון מובילה מהלך אחד, ויד שנייה מובילה מהלך אחר. יש פה תהליך לא בריא. משרד הבינוי והשיכון מתגאה בהתחדשות, אבל רוב העבודה שלו היא פירבור".