האם נלמד מפרשת פוזננסקי-כץ?
"רואים אנו חשיבות בהצבת רף גבוה להתנהגות הולמת של שופטים. המסר שאמור לצאת מבית הדין המשמעתי לכל שופטי ישראל הוא שהפרה של דיני המשמעת תיתקל בתגובה חריפה, אפשר אפילו חריפה במיוחד. זאת, נוכח התפקיד המרכזי והחשוב שממלאים השופטות והשופטים בדמוקרטיה הישראלית ועל-מנת לשמר את אמון הציבור ברשות השופטת ואף להגבירו. משהחברה הטילה עלינו השופטים להכריע בגורלם של אחרים לשבט או לחסד, נגזר עלינו להחמיר עם עצמנו ועם אלה שהם בשר מבשרנו".
מילים חדות ומדויקות אלו נכתבו ופורסמו בשבוע שעבר בגזר הדין של בית הדין המשמעתי, בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, בעניינה של השופטת רונית פוזננסקי-כץ, בפרשת המסרונים.
התנהלות היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן בפרשת המסרונים חייבת להדליק אצל כולם אור האדום. כוחו של תובע גדול הרבה יותר מזה של שופט, אך הפעם העמידו השופטים את ראשי מערכת אכיפת החוק במקום.
בסוף פברואר 2018, לפני כחצי שנה, התפוצץ בתקשורת האירוע המתוקשר של חילופי המסרונים בין עו"ד ערן שחם-שביט, היועץ המשפטי של מחלקת חקירות ומודיעין ברשות ניירות ערך, לבין פוזננסקי-כץ, שופטת המעצרים בבית משפט השלום, מסרונים הכוללים העברת מידע ותאום אודות הארכות מעצר לחשודי תיק 4000.
רבות נאמר ונכתב אודות החומרה הגלומה בהתנהלות השניים בפרשה זו, התנהלות הפוגעת פגיעה אנושה באמון חשודים ונאשמים בפרט והציבור הרחב בכלל במערכת המשפט והאכיפה בישראל. עוצמת הפגיעה נובעת במידה רבה מהיותם נושאי תפקידים בכירים במערכת אכיפת החוק.
לא חלפה שעה מהתפוצצות הפרשה, ובהודעה מטעם שרת המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון נמסר כי עניינה של השופטת הועברה לבדיקת נציב תלונות הציבור על שופטים, כבוד המשנה לנשיא (בדימוס) פרופ' אליעזר ריבלין.
לא חלפו דקות רבות, והיועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה יצאו בהודעה דומה מטעמם, ולפיה הבדיקה בנוגע לעו"ד שחם-שביט תועבר לאגף חקירות משמעת בנציבות שירות המדינה.
ראשי המערכות ראו את המעשים המיוחסים לשניים כחמורים ביותר. עם זאת, במהירות לא אופיינית, הוחלט שלא להעביר את האירוע לחקירה פלילית אלא לנתבו להליך המינהלי לשופטת והליך משמעתי ליועץ המשפטי.
לא ניתן היה שלא לתהות לגבי היחס המקל כלפי השניים, במיוחד נוכח היותם בשר מבשרם של רשויות האכיפה והמשפט. עצם ההחלטה למהר ולהעביר את הטיפול בעניינם של השניים לבדיקה באפיקים לבר-פליליים, המקלים יותר, מעלה תהייה של ממש באשר ליכולתם לקבל החלטות ענייניות מקום בו מדובר במי שבא מתוכם. תחושה זו הלכה והתעצמה גם בהמשך הטיפול בהליכים המשמעתיים כנגד התובע והשופטת.
מושכלות יסוד הן כי הכול כפופים לחוק, חייבים לכבד אותו ומצווים לפעול על-פיו. הדברים חלים ביתר שאת על רשויות השלטון, אשר כוחן וסמכויותיהן לפעול מקורן בחוק. הפרת החוק בידי רשויות השלטון פוגעת באמון הציבור ברשויות אלה.
מושכלות יסוד אלה יושמו על-ידי הרכב המשמעת שדן בעניינה של השופטת פוזננסקי-כץ והורה על הדחתה.
במסגרת ההסדר שנעשה בין פרקליט הקובלת לשופטת ופרקליטיה, הוסכם כי הצדדים יעתרו לענישה מוסכמת של השעיית השופטת, תוך שכל צד יטען לתקופת השעיה שונה. במהלך הדיונים בהליך חזר בית הדין והעלה ספק האם הוא מוסמך להטיל עונש של השעיה.
בית הדין ניתח בהרחבה את הוראות החוק הנוגעות לעניין. בסעיף החוק הקובע מהם אמצעי המשמעת שבית הדין רשאי להטיל לא נזכרת השעיה. המחוקק קבע באופן מודע ומכוון קשת עונשים מצומצמת בדין המשמעתי החלה על שופטים. למעשה, החוק קובע שתי רמות עונשיות בלבד - הערה, התראה ונזיפה או העברה למקום כהונה אחר והעברה מן הכהונה. הנחת המוצא היא כי היושבים על כס השיפוט חייבים להיות ללא דופי וללא רבב. מקום בו מעשיו של שופט מצדיקים ענישה מעבר לנזיפה - אין באפשרות השופט להמשיך בכהונתו, ועליו לפנות את הכיסא.
בית הדין קבע כי מבחינה פרשנית ומבחינות אחרות אין יסוד לטענה המשותפת של הצדדים, ולפיה בית הדין מוסמך להטיל השעיה על שופט או שופטת שהורשעו בדין משמעתי.
בעוד שבאי-כוחה של השופטת פוזננסקי-כץ מחויבים לעשות ככל שביכולתם על-מנת לסייע לה ולהקל בעונשה, תוך העלאת טענות ותאוריות משפטיות שונות, אף אם הן קלושות ביותר - המדינה מחויבת לפעול בהתאם להוראות החוק המפורשות, תוך הקפדה על פרשנות זהה ביחס לכלל הנאשמים, זוטרים כבכירים. חרף זאת, גם לאחר שהנשיא בדימוס השופט גרוניס העמיד את הצדדים על כך שפרשנותם אינה מתיישבת עם לשון החוק, הם לא נסוגו.
במקביל להליך בעניינה של פוזננסקי-כץ, אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה גיבש הסדר טיעון מול עו"ד שחם-שביט. כמקובל בתיקים כגון אלה, אגף המשמעת פעל בתיאום והיוועצות עם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. בהליכי משמעת של עובדי מדינה, בשונה משופטים, מאפשר החוק מגוון רחב יותר של אמצעי משמעת שניתן להטיל על העובד המורשע. ההסדר שגובש חריג ומקל, ויש להניח כי הוא נועד, בין היתר, על-מנת לאותת לבית הדין בראשות השופט גרוניס ביחס לרף הענישה המבוקש ביחס לשופטת.
הסדר הטיעון עם עו"ד שחם-שביט לא כלל רכיב של פיטורים ואף איפשר לו לחזור לתפקידו בחלוף 9 חודשים בלבד. בנוסף, צוין באופן חריג וחסר תקדים כי לאחר שיינתן גזר דינה של פוזננסקי-כץ, תתאפשר שקילת הקלה נוספת בתקופת ההעברה מתפקיד של עו"ד שחם-שביט, ככל שיבקש זאת.
בדרך זו קשרה המדינה בין ההסדר העונשי של התובע לעונשה של השופטת. מעניין לראות כי קשירה זו נעשתה רק באופן שיאפשר הקלה בעונשו של התובע ולא החמרה.
גזר הדין בעניינה של השופטת פוזננסקי-כץ הפתיע, כך יש להניח, את ראשי המערכת. קביעתו הנחרצת של בית הדין ברשות כבוד הנשיא בדימוס גרוניס (אותו גרוניס שסבר כי היועץ המשפטי לממשלה מצוי בניגוד עניינים בין תפקידו כיועץ משפטי לממשלה לכך שהיה מזכיר ממשלתו של ראש הממשלה) מעבירה מסר ברור ונחרץ באשר לנורמות המחמירות שעל אנשי מערכת אכיפת החוק להחיל על עצמם.
עכשיו נשאר רק לקוות שיהיה מי שישמע ויפנים את הדברים.
■ הכותב היה הממונה על המשמעת בשירות המדינה.
