קריירה / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קרייטיב
חלק לא מבוטל מטעויות הקריירה נעשות בחסות המנטרה "צריך לעזוב את אזור הנוחות", כאילו מי שלא ינוס ממנו כמה שיותר רחוק דינו שממה מקצועית. הסיבה העיקרית לכך היא חוסר הבנת המשמעות האמיתית של המצב המכונה 'אזור הנוחות', ומשמעותו בעולם העבודה.
מהו אזור הנוחות? מבחינה פסיכולוגית אזור הנוחות הוא המקום שבו הסביבה נתפסת מוכרת, נינוחה, נשלטת, ורמות הלחץ והחרדה שחווה האדם נמוכות. עם היציאה מהסביבה הזו רמת ההיכרות והשליטה יורדות, מה שמעלה את הלחץ והחרדה שמתעצמים ככל שהמרחק מאזור הנוחות גדל. כלומר, מבחינה פסיכולוגית מרחק גדול מידי מאזור הנוחות משמעו כניסה לאזור מסוכן שבו עלולה להתרחש פגיעה מהותית ברמות התפקוד.
שועטים לאזור הסכנה
כשמשליכים את המודל הפסיכולוגי על עולם העבודה מוצאים כי באזור הנחות נטול הלחץ והחרדה רמות הביצוע של העובדים הן פחות או יותר קבועות, אבל כשיוצאים ממנו מתעורר לחץ שמוביל לרמות מיקוד וריכוז גבוהות יותר, בעקבותיהם משתפרים הביצועים. אז איפה הבעיה? רבים האנשים המתרגמים את היציאה מאזור הנוחות לבריחה ממנו, ובמקום לצאת באופן מבוקר לאזור האופטימאלי המאופיין ברמות חרדה ומתח מתונים, הם שועטים אל אזור הסכנה שבו רמות התפקוד והביצוע יורדות פלאים.
מדוע במרבית תחומי החיים אנשים יודעים להבדיל בין האזור האופטימלי לאזורים המסכנים את בריאותם הפיזית ו/או הרגשית ואילו בקריירה רבים מתבלבלים? בעיקר משום שבכל הנוגע לקריירה הם אינם יודעים מה הם לא יודעים, ועל כן תופסים את אזור הסכנה כאזור אופטימלי. ניקח דוגמה פשוטה. כשאדם מתקדם בארגון מקצועית או ניהולית (למשל מקבל תחום אחריות נוסף או מתקדם לראש צוות) כמעט תמיד מדובר בקידום מתון הכרוך בהתמודדות עם סביבה שרק חלקים ממנה פחות מוכרים. הלחץ שמתעורר כתוצאה מהתמודדות עם המשימות החדשות הוא בריא, ומסייע לסגור את הפערים הדרושים להצלחה בתפקיד. לעומת זאת, כשהקידום איננו מתון, או כשאנשים מחליטים להקים עסק מבלי שיש להם את הרקע המקצועי/ניהולי הנדרש, הם מוצאים את עצמם לפתע בסביבה זרה להם ברובה ובלתי נשלטת, מבלי שהיו מודעים או ערוכים לכך. התוצאה היא פגיעה מהותית בסיכויי ההצלחה, גם אם תאורטית יש להם את הכישורים והיכולות הנדרשים, וזאת משום ברוב המקרים לא יהיה להם מספיק זמן ו/או כסף לממן את סגירת הפערים.
פגיעה בכושר הפרנסה
מה עושים? קודם כל ישנם אנשים שלא מתאים להם לצאת מאזור הנוחות, גם אם לעתים הם מרגישים מיצוי. הם לא ערוכים רגשית להתמודד עם הלחצים הנובעים מהתנהלות בסביבה פחות מוכרת, הגם שהם מתונים, כלומר - ההתמודדות שלהם עם תחושת המיצוי תהיה טובה יותר מאשר עם הלחץ והחרדה מהשינוי. במקרה זה עדיף להיצמד באזור הנוחות, אלא אם ההישארות בו פירושה פגיעה בכושר הפרנסה העתידי.
ומה לגבי מי שיכול וראוי שיצא מאזור הנוחות? כשמדובר בשכירים, לרוב שוק העבודה יעשה עבורכם את העבודה, שכן מלכתחילה הוא לא אוהב סיכונים מיותרים ועל כן הסיכוי שיאפשר לכם לקפוץ אל אזורי הסכנה הוא נמוך יחסית. לא חסרים מועמדים מספיק מנוסים שכבר היו באזורים הללו ומכירים אותם היטב, ומעסיקים יעדיפו אותם גם אם מועמד שנפסל על הסף הוא בעל פוטנציאל הצלחה דומה. יחד עם זאת, לעתים אנשים מצליחים להתקדם לתפקידים שאין להם סיכוי אמיתי להצליח בהם, בגלל העדר ניסיון מספיק או יכולות וכישורים נדרשים, מהלך שמכתים את הקריירה בצבעי כישלון שאותו אפשר היה למנוע מלכתחילה. רק לאחרונה פגשתי שני מנכ"לים שהצליחו כנגד כל הסיכויים להידחף לאזור הסכנה ונחלו כישלון מהדהד, אותו יכלו למנוע אם היו מדברים עם מספיק מנכ"לים ומבררים לעומק במה כרוך הקידום לתפקיד מנכ"ל ראשון.
פגיעה בערך המותג
מאידך, כשמדובר במי שבוחר להקים עסק עצמאי, במיוחד אם העסק הוא בתחום חדש או כזה הכרוך בהשקעות מהותיות, טוב יעשה אם יניח מלכתחילה שסיכויי ההצלחה שלו נמוכים (עשרות אלפי עסקים נסגרים כל שנה, ורבים מהשורדים נלחמים על קיומם). מנקודת המוצא הזאת ראוי לבחון לעומק את אזורי הסכנה ואת הדרכים להתמודד איתם, כשבנוסף רצוי לשקלל את מחיר הוויתור על קריירת השכיר, ואת מחיר הפגיעה בערך המותג של בעל עסק כושל שמנסה לשוב לתפקיד שכיר. בהצלחה.
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com