פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן / צילום: איל יצהר
א' (השם שמור במערכת, והפרטים טושטשו מעט במכוון כדי למנוע זיהוי) מואשמת בעבירות חמורות של הלבנת הון, העלמות מס ועוד שלל עבירות פליליות "קלאסיות" שהשתיקה יפה להן ושהניבו לה - לפני האישומים נגדה - הון "קטן" המוערך בעשרות מיליוני שקלים. ביום מעצרה היא ראתה איך בתוך שעה קלה, בחטף כמעט, נלקח ממנה כל רכושה, כל כספה, כל חשבונות הבנק שלה הוקפאו, תכשיטיה הוצאו מהמגרות ונארזו בשקיות פלסטיק, והוטל עיקול על כל נכסי הנדל"ן בבעלותה. מאז היא נעצרה, נחקרה, שוחררה, הוגש נגדה אישום, ומשפטה החל - אבל המצב של כספיה ונכסיה לא השתנה. אלה נותרו קפואים בזמן, במחסני המשטרה. היא לא יכולה לגעת בהם.
ובינתיים, ההוצאות של א' לא קפאו בזמן. היא צריכה לשלם עבור מוסדות החינוך של הילדים שלה, עבור חשבונות הבית - חשמל, גז, מים, ארנונה וכל שאר ההוצאות השוטפות. אז היא לקחה הלוואות ועשתה כל מה שהיא יכולה כדי להשאיר את הראש מעל המים, אבל בפועל היא רק טובעת יותר ויותר תחת עומס החובות שכלל לא בטוח שהיא תוכל להחזיר מאוחר יותר. ומה עורך הדין שלה אומר לה? שיכול להיות שהמצב הזה יימשך שנים.
א' לא לבד - היא חלק מסטטיסטיקה המלמדת שכמעט מיליארד שקל של חשודים תפוסים כיום בידי המשטרה, והם נשארים במקרים רבים בחזקת המדינה עד להשלמת ההליך הפלילי. הליך זה לעתים לוקח שנים ארוכות, ובסופו ייתכן שיוחזר לחשוד מרבית כספו ורכושו - אותו רכוש שבו לא יכול היה להשתמש במשך שנים.
בשבוע שעבר חשף "גלובס" את כל הנתונים מאחורי "מהפכת התפיסות והחילוטים", שהתחוללה בישראל בשנים האחרונות, וביניהם הפער הדרמטי בין היקף התפיסות (החרמה זמנית) של רכוש של חשודים בתחילת החקירה, להיקף החילוטים (החרמה לצמיתות) בסוף ההליך לאחר הרשעה. לפי נתוני רשויות האכיפה, בעשור האחרון נתפסו אצל חשודים בשלבי החקירה הראשוניים רכוש וכספים בסך 3.5 מיליארד שקל, שמתוכם רק כ-500 מיליון שקל חולטו בסופו של דבר - כ-14% בלבד.
הנתונים נחשפו כאן לראשונה, לאחר שבמענה לבקשה שהגיש עו"ד אלעד מן לפי חוק חופש המידע, שלחה פרקליטות המדינה טבלה המפרטת את כל התיקים שבהם בוצעו חילוטים של רכוש. המידע כולל פירוט של שנת תפיסת הרכוש, סכום התפיסות הזמניות, שנת מתן החלטת החילוט הסופי, סכום החילוט הסופי וביצוען של איזה עבירות נחקרו בכל תיק.
היום, בחלקו השני של הפרויקט, עובר "גלובס" מהזירה של "המספרים" אל הזירה של "האנשים", ואל המשמעות של הסטטיסטיקות על חיי היומיום. מאוד קל להתעלם מהחשודים בעבירות פליליות שרכושם נתפס לצורכי חילוט אם יורשעו. במקרה הטוב, מבחינת הציבור, הם בגדר "רחוק מהעין, רחוק מהלב". כל עוד אדם לא חווה את החוויה הזו על בשרו - תפיסת כל רכושו והקפאת כל המקורות הכספיים שלו תוך שעה - הוא לא יכול להתחבר לתחושות שמלוות את הרגע הזה ואת השנים הבאות שבהן הרכוש נשאר בידי המדינה.
מעבר לכך, חלק מהציבור אף אומר "מגיע להם", "אם אתה חשוד בעבירות פליליות חמורות, אז כנראה שעשית משהו". אנשים לא נוטים לגלות הבנה, רחמים או אמפתיה כלפי חשודים ונאשמים בעבירות פליליות. וזה מובן מבחינה פסיכולוגית ורגשית. אולם זה לא מובן מבחינה חוקית, משום שהמשמעות המעשית של התפיסה הציבורית כלפי החשודים, שלפיה "מגיע להם" מאחר ש"אין עשן בלי אש", היא מותה של חזקת החפות.
צריך לזכור את נקודת הזמן שבה נתפס הרכוש - ראשית החקירה. בנקודה הזאת אין הרשעה ואין אפילו כתב אישום; אולי החקירה תיסגר בלי שיימצאו ראיות מספיקות נגד החשוד; אולי התיק יועבר מהמשטרה לפרקליטות, אך לבסוף לא יוגש כתב אישום נגדו - ובכל זאת, עד שהחשוד ינקה את שמו, אם יצליח, הוא כבול באזיקים כלכליים.
ומה קורה כשהחשוד מורשע? התשובה לכך ניתנה בחלקו הראשון של פרויקט "התפיסות והחילוטים" שפורסם ב"גלובס" בשבוע שעבר, המראה כי רק חלק קטן מאוד מהרכוש שנתפס בראשית החקירה, מחולט בפועל בסוף ההליך. על רקע זאת הביקורת על הליכי התפיסות והחילוטים רק הולכת וגוברת.
חוסר המידתיות שבתפיסה הזמנית
אחד מגדולי המבקרים של הליכי החילוט הוא עו"ד ז'ק חן, שמייצג עם עורכות הדין מיכל רוזן-עוזר ונועה פירר, בין היתר, את איש העסקים שאול אלוביץ החשוד במתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו (פרשת בזק, תיק 4000), ואת נוחי דנקנר, שמערער לבית המשפט העליון על הרשעתו בהרצת מניות חברת אי.די.בי אחזקות.
עו"ד חן, שמנהל את המאבק המשפטי של אלוביץ להשבת נכסיו וכספיו שנתפסו בידי המשטרה בשלבי החקירה הראשונים, אומר כי "בפער בין השלב של התפיסות הזמניות/החילוט הזמני לחילוט הסופי, נחרבים חיים". לדבריו, "זה שנים שאנו מציגים בהרצאות ובהשתלמויות את הפער העצום בן מאות האחוזים שבין התפיסות הזמניות לפי חוק איסור הלבנת הון לבין חילוטים סופיים לפי חוק זה. מדובר בראיה אמפירית לחוסר המידתיות שבתפיסה הזמנית, שהפכה להיות מגיפה של ממש בשלב החקירה - זאת כשחזקת החפות עומדת לחשודים".
לפי הדוח השנתי של הפרקליטות לשנת 2017, אשתקד נתפסו כספים בהיקף של 704 מיליון שקל בתיקים שמלווה הפרקליטות. זאת, כאשר מתוך סכום זה רק כ-234 מיליון שקל חולטו בהליכים סופיים. לדברי עו"ד חן, "הנתון של '234 מיליון שקל' מרמה. הוא מטעה משום שהוא כולל בתוכו גם קנסות ועיצומי מס שהוטלו על המורשע בהליך הסופי - וזה לא חילוט. הנתון הרלוונטי הוא שבשנת 2017 חולטו בפסק דין סופי רק 50 מיליון שקל.
"איך שלא הופכים את זה, הפערים הם של מאות רבות של אחוזים בין התפיסות הזמניות לסופיות. הדבר הזה מהווה הוכחה אמפירית לכך שמדובר בתפיסות זמניות לא מידתיות בשלב שבו עומדת לנחקר חזקת החפות ובמציאות שבה החקירה כנהוג במקומותינו אורכת שנים, התיק חונה בפרקליטות לתקופה של שנים ופסק דין סופי, אם מוגש בכלל כתב אישום, מתקבל לאחר שנים".
ומה קורה בזמן הזה?
עו"ד חן: "בזמן הזה נהרסים חייו של אדם משום שנפגע מרקם חייו הבסיסי ביותר מול משפחתו, העסק שלו, ההלוואות שלו, המשכנתא שלו, הנושים שלו. הוא נאלץ לפשוט יד כי עצרו לו את הכול למשך שנים. התפיסה הזמנית של נכסים וכספים מביאה לחנק כלכלי, שפוגע אנושות במרקם החיים ובעיסוק של החשוד ומשפחתו, ובהרבה מקרים בסביבתו הרחוקה יותר - עובדים, ספקים ובעלי חוב אחרים, לקוחות. הפגיעה היא קשה ומתמשכת. בשל התמשכות ההליכים - לפעמים הפגיעה היא אנושה, וכבר לא ניתן לתקן אפילו חלק מנזקה. זאת, גם לאחר שהחקירה מסתיימת ללא כלום או בפרופורציה אחרת מזו שהתחילה".
עו"ד חן מוסיף ואומר כי "התפיסות הזמניות מביאות לפגיעה קשה ביותר בזכות להליך הוגן, משום שהן משמשות את רשויות האכיפה כדי להפעיל לחץ על הנחקרים, וזה בוודאי לא משרת את גילוי האמת". והוא מסביר: "מה שקורה עם התפיסות הזמניות הוא שבאים לאדם שהוא בחזקת חף מפשע ואומרים לו 'לא רק שנעצור אותך ולפעמים את בני ביתך ולא רק שנבזה אותך בתקשורת, אנחנו גם נחנוק אותך כלכלית, אז כדאי לך מאוד לשנות גרסה/להודות/להיות עד מדינה.
"לא החיפוש אחר האמת והצדק מנחים את גופי החקירה אלא הפעלת לחצים כוללת בדרך של חנק כלכלי באמצעות חילוט. זאת, כדי שחשודים יגידו לחוקרים את מה שהם רוצים לשמוע ובלי קשר לשאלה אם מדובר באמת או בשקר".
אלה האשמות חמורות.
עו"ד חן: "אני עומד מאחורי כל מילה".
אתה מצייר כאן תמונה מאוד קשה אבל עם כל הכבוד, אנשים כמו אלוביץ או נוחי דנקנר אינם מסכנים, והם ממשיכים לחיות בתנאים טובים מאוד גם בזמן שהם חשודים.
עו"ד חן: "אתה טועה. אני לא רוצה להיכנס לכל מקרה שאני מכיר מחמת צנעת הפרט, אבל אני יכול להגיד לך שלא נתקלתי במקרה של אדם שחייו נראו אותם חיים מבחינה כלכלית אחרי פרוץ החקירה והחילוט. הנזקים הם איומים. לפעמים הנזקים הם איומים עד כדי כך שהוא נאלץ ללוות כסף מחברים ומבני משפחה; שלא לדבר על עסקים שלמים שקורסים - גם בזה אסור להקל ראש".
פרשנות מחמירה ומרחיבה מאוד
גם עו"ד יעל גרוסמן, מומחית לעבירות צווארון לבן והלבנת הון מצטרפת לביקורת על כך שהשימוש במכשיר של החילוט חרג מזמן מגדר הכוונה המקורית של המחוקק. "הפרשנות שבתי המשפט לוקחים את המכשיר הזה אליו היא מחמירה מאוד ומרחיבה מאוד", אומרת גרוסמן. "התוצאה היא שבמקום שיתקיים הכלל היסודי שנלקחים ממבצע העבירות רק פירות העבירה, נעשה במכשיר הזה שימוש של אכיפה והוא הופך לסנקציה בעצמו".
לדברי עו"ד גרוסמן, "נוסחת החישוב, שלפיה הרשויות קובעות את היקף העבירה לצורך החילוט, היא שגויה. למשל, עורכים חישוב לפי המחזור של העסק שבעליו חשוד בביצוע עבירה ולא לפי הרווח של העסק. מדובר בחישוב לא צודק, משום שהרעיון הוא לשלול מעבריין את הרווח שהוא הפיק מעבירה ולא את כל מחזור. כשבסיס החילוט הוא מחזור העסק זה מביא לתוצאות של חילוטים בהיקפים קיצוניים שאין להם הצדקה".
עו"ד גרוסמן מוסיפה כי "הפגיעה בשלב החילוט הזמני היא לא רק בחשוד עצמו אלא בכל המעגלים שמסביבו - בעסק שלו, במשפחה שלו, בעובדים שלו". לכן, לדבריה, "נגרמים נזקים בלתי הפיכים כבר בשלב החילוט הזמני, ואם בשלב החילוט הסופי מחולטים סכומים קטנים בהרבה, כבר לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה ולרפא את הנזק שנגרם". גם עו"ד גרוסמן, בדומה לעו"ד חן, חושבת שנעשה שימוש בשלב החקירה בהליכי החילוט לצורך הפעלת לחץ על חשודים.
התופעה שאתם יוצאים נגדה - התנהלות הפרקליטות והמשטרה בנוגע לתפיסות ולחילוטים - זוכה לגיבוי של בית המשפט העליון.
עו"ד חן: "זה לא נכון. יש לנו פסיקה של השופטת ענת ברון בתיק חברה קדישא שבו היא קבעה כי יש להחיל את עקרון המידתיות בתפיסה הזמנית (חילוט זמני). למרות שהביאו לשופטת בתיק הזה ראיות לכאורה לביצוע עבירות בשווי של מעל 7 מיליון שקל, היא הורתה על תפיסה זמנית של רכוש רק בשווי של 2.5 מיליון שקל, כשהיא נאמנה לעקרון המידתיות וכשהיא יודעת שאם בבוא היום יוגש כתב אישום ואם תהיה הרשעה, אז לא יגיעו ל-7 מיליון שקל.
"עם זאת, חשוב לציין כי תיקי החילוט כמעט לא מגיעים לבית המשפט העליון, כי הם מתחילים בבית משפט השלום ולעליון ניתן לפנות רק בהליך של בקשת רשות ערעור ולא בערעור בזכות".
לעקור את אלמנט הענישה
בתי משפט השלום לא מקבלים את התזה שלך.
עו"ד חן: "בתי משפט השלום מתיישרים עם עמדת המשטרה, מכיוון שהם עמוסי לעייפה בדיוני מעצרים ובתפיסות רכוש, והדיון אצלם מתנהל למעשה במעמד צד אחד, כשהמשטרה מגיעה עם דוחות סודיים ולסנגור אין יכולת להתמודד עם הדברים.
"בעיה נוספת היא שהחילוט הוא, כאמור, כלי של לחץ, ואז הרבה פעמים של הלקוחות ועורכי דינם בוחרים שלא להתווכח אפילו עם התפיסה הזמנית, כי הם לא רוצים בשלב הזה להיגרר לבית משפט בתת-תנאים - לכן הם מתחילים להגיע להסכמות עם המשטרה לגבי התפיסות הזמניות שהופכות להיות נצחיות".
הנוסחה של ענת ברון, שאישרה תפיסה זמנית של כשליש מהסכום שלפי החשד נלקח, היא הפתרון?
עו"ד חן: "הפתרון הוא המידתיות שבאה לביטוי בהחלטה של השופטת ברון, אבל בנוסף צריך לתקן את חוק איסור הלבנת הון, כך שבניגוד למצב היום ניתן יהיה לפנות בבקשות חילוטי זמני אך ורק לפי המסלול של חוק איסור הלבנת הון. כיום, רוב הפניות הן על סמך חוק סדר הדין הפלילי, וזה מאפשר את התפיסות הברוטליות בהיקפים עצומים ולפרקי זמן בלתי מוגבלים ותוך יצירת נזק עתיד.
"בחוק איסור הלבנת הון יש מנגנון שנועד למנוע התנהלות כזו. בין היתר, הוא מחייב כתנאי לביצוע כל תפיסה זמנית, פנייה לאישור בית משפט מחוזי בצירוף תצהיר של פרקליט מחוז. כמו כן, התפיסה הזמנית מוגבלת לתקופה של 90 יום. אמנם היום החוק מתיר גם מסלול אחר שלפי חוק סדר הדין הפלילי, אבל השימוש במסלול הזה הוא מופרז ושרירותי. בניגוד לתקווה שהביע גם בית המשפט העליון שהפרקליטות תשתמש במסלול המידתי יותר, קרה בדיוק ההפך. הם לעולם לא פועלים במסלול של חוק איסור הלבנת הון".
עו"ד גרוסמן: "הדבר החשוב ביותר הוא לעקור מהחילוט את ההיבט של הענישה שיש בו אצלנו. חילוט אינו עונש. בשונה מהחלטות בנוגע למעצר שבהן ידי הנעצר כבולות, בנוגע לבקשות חילוט צריך לאפשר להגנה לקבל מידע רב יותר על-מנת לאפשר לה לסתור את טענות החוקרים.
"כמו כן, אני חושבת שבתי המשפט הלכו רחוק מדי בפרשנות היקף החילוט וצריך להחזיר את הפרשנות למטרה המקורית שהייתה - אך ורק נטילת פירות העבירה בפועל ולא מעבר לכך. בתי המשפט צריכים להיות זהירים יותר, בעיקר בשלבי החילוט הזמני".
חשודים שרכושם נתפס: "אתה בוכה כמו תינוק. אתה תלוי ברצונם הטוב של אחרים ומתחנן לחברים ולילדים"
החשודים והנאשמים בפלילים שכל רכושם תפוס בידי המדינה, אינם מוכנים לדבר באופן גלוי ולהיחשף. אולם כולם מתארים תסכול גדול מכך שהם לא הורשעו באף עבירה ואף לא הוגש נגדם כתב אישום (במקרה של החשודים), אך בפועל הם נענשים בענישה כלכלית חמורה מהיום הראשון שבו נפתחת נגדם החקירה.
כך, למשל, קבלן שנחשד בביצוע עבירה ושכל כספיו נתפסו בידי המשטרה, מתאר כיצד קורס העסק שלו בשלב שבו הוא רק חשוד. הבנקים החלו להתדפק על דלת העסק מיד עם פרוץ החקירה ולבקש החזר הלוואות; אולם לקבלן לא הייתה גישה לכספים שתפסה המשטרה. התוצאה: העסק קורס אט אט, העובדים עומדים לאבד את מקום עבודתם - וכל זאת מתרחש כאשר עדיין לא הוגש נגד הקבלן כתב אישום.
ב', חשוד אחר באחת הפרשות הגדולות והמתוקשרות מהעת האחרונה, תיאר ל"גלובס" מהי ההרגשה כשכל רכושך נתפס. לדבריו, "התחושה היא של אדם שחרב עליו עולמו, אדם התלוי בחסדיהם של אחרים. אתה נכנס ללחץ ולמצוקה. ייאוש נוראי. לא יודע מה לעשות".
עם אילו קשיים אתה מתמודד בעקבות התפיסה?
ב': "אני לא יכול לעשות כלום, ואני תלוי באחרים ברצון טוב שלהם. אין שום דבר למחיה. אין כסף. אתה תלוש מהעולם ומרגיש תחושת ריחוף בלי קרקע מתחת. אין למי להגיד מה להגיד, במיוחד שזה בא בהפתעה".
איך מתמודדים עם חוסר כל באופן פתאומי? מי עוזר?
ב': "זה קשה מאוד. מתחננים לחברים, לילדים. לומדים במצב הקשה הזה מי חבר אמיתי ומי לא. הכי גרוע במצב הזה הוא שבמקום שהילדים יישענו על ההורים, אני צריך את החסדים שלהם".
מה היה הרגע הכי קשה שזכור בעקבות התפיסה?
ב': "הרגע הכי קשה היה כשלקחו את כל מקורות הכספים, סגרו את הבנקים, ואז אתה מתחיל לאסוף כל שקל מהסביבה. אתה יושב עם עצמך ובוכה כמו תינוק, 'איך הגעתי למצב הזה'. אני לא מצליח להאמין עד היום איך הגעתי לשפל כזה".
הפרקליטות: "ברוב המקרים יש הצדקה לשימוש בכלי החילוטים"
מהפרקליטות נמסר בתגובה לטענות העולות בכתבה כי "אחת הדרכים להתמודד עם פשיעה בכלל ופשיעה כלכלית בפרט - היא באמצעות אכיפה כלכלית, אשר כוללת בין היתר גם שלילת טובות הנאה מהעבריין שאותן הפיק מביצוע העבירה. בדרך זו, נשלל מהעבריין התמריץ הכלכלי העשוי לצמוח לו כתוצאה מביצוע העבירה. לצורך כך קבע המחוקק חוקים המאפשרים תפיסה וחילוט של טובות הנאה, ואמצעים מסוג זה. במקביל לכלים אלה, המחוקק יצר מנגנונים פשוטים המאפשרים לכל טוען לזכות בחפץ שנתפס, לבקש ולקבל אותו חזרה לחזקתו, בכל שלב, גם לאחר קבלת החלטה סופית בנוגע לאותו החפץ".
עוד לדברי הפרקליטות, "מטבע הדברים, סנגורים ונאשמים מעלים טענות נגד היקפי בקשות החילוט, ונגד הסכומים הנלקחים מהעבריינים בתום ההליך. אולם הנתונים מוכיחים כי בתי המשפט ברוב המקרים מקבלים את עמדת הפרקליטות, ובכך מאשרים כי הייתה הצדקה ברוב המקרים לשימוש בכלי אפקטיבי זה".